אור ברסלב
קרן אורה על שבת פרק במה מדליקין › דף כב.

קרן אורה על שבת· רבי יצחק מינקובסקי

פרק במה מדליקין · דף כב.

פרק במה מדליקין

גמרא אמר רב יהודא אסור לרצות מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתא קמיה דשמואל אמר וכי נר קדושה יש בה? מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בה? בעי מיני' מריב"ל נוי סוכה מהו להסתפק מהם כל שבעה אמר להו הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה אמר רב יוסף תלי תניא כו' אלא אמר רב יוסף אבוהון דכולהו דם. הנה התוס' ז"ל הקשו הכא משמע דטעמא דנויי סוכה הוא מחמת ביזוי מצוה ובפ' כירה משמע דהטעם הוא משום דהוקצה למצותו ותירצו דהוקצה למצותו לא שייך אלא בי"ט ושבת ע"כ צריך לטעמא דביזוי וקשה לי הא אנן קי"ל הפריש שבעה אתרוגים לז' יום אסור כל היום אלמא דאית לן מוקצה אפילו בחול דאחר שיצא לא שייך ביזוי ועוד הקשו התוס' ז"ל הא דמשמע הכא דנויי סוכה אסורין מחמת מוקצה וביזוי א"כ מאי פריך בביצה מעצי סוכה אנויי סוכה לענין תנאי דילמא שאני עצי סוכה דנאמר בהם קרא חג הסוכות ז' ימים לה' ע"כ לא מהני בהו תנאה. ותירץ ר"ת דזה הוא שהשיב לו התרצן שם עיין בדבריהם ז"ל. וגם ע"ז קשיא לי א"כ מאי פריך התם מאתרוג אעצי סוכה ומאי קושיא דילמא עצי סוכה שאני דגזה"כ הוא ועיין בתוס' ביצה דמפרשי דפריך מותרים מכדי הכשר סוכה ועיין במהרש"ל ומהר"מ ומהרש"א ז"ל בביצה שהאריכו שם בזה. ולענ"ד היה נראה דעיקר הדבר מה דאמרינן הוקצה למצותו לענין הנאה הכל ילפינן מעצי סוכה דגלי בה רחמנא דחל שם שמים על הסוכה וה"ה לכל מצוה ע"כ פריך התם למימרא דמהני בי' תנאה היינו תנאה שבדעתו ליהנות מהם בתוך החג והא אמר ריב"ב מנין שכשם כו' וכיון דחל ש"ש עליהם א"כ מאי מהני אם הוא אינו מקצה דעתו מהם כיון דממילא חל עליהם ש"ש ומשני סיפא אתאן לסוכה דעלמא דהוי מוקצה מדעתו ע"כ מהני ביה תנאה אבל מוקצה לשמים לא מהני בי' תנאה ופריך ומוקצה לשמים לא מהני ביה תנאה והרי נויי סוכה דבטילי לגבי סוכה וחל עלייהו ג"כ שם שמים ואפ"ה מהני בהו תנאה ומשני באומר איני בודל מהם כל ביה"ש דלא חל עלייהו קדושה כלל ולא בטילי אבל עצי סוכה ע"כ חיילי עלייהו קדושה כמש"נ חג הסוכות לה' ע"כ איתקצאי לכולי שבעה ופריך מ"ש מהפריש ז' אתרוגים דאינן אסורין אלא ביום אלמא דמהני ביה תנאה כמו שפירש הר"ן ז"ל בביצה ומשני התם מפסקי לילות מימים ומשמע דאי לא הוי מפסקי לילות היה אסור כל ז' אפילו בתנאי ומנ"ל הא אלא ש"מ דהכל ילפינן מסוכה אלא דאכתי יש לחלק בין אתרוג לסוכה דסוכה כל יומא זמניה ואתרוג אחר נטילה אין בו משום מוקצה וא"כ מנ"ל למימר דאיתקצי לכל ז' ואפ"ל דזה תלוי בפלוגתא דרב ורב אסי דלמ"ד למצותה איתקצאי מצ"ל דבאמת מהני ביה תנאה אפילו אי לא מפסקי לילות מימים. והנה התוס' בסוכה דף מ"ו הקשו מהא דר' חנינא מטבל בה ונפיק בה דזה דלא כמאן ע"ש שהאריכו בזה ולי נראה דבאתרוג לאו ביה"ש תליא מילתא אלא בלקיחתו וקודם לקיחתו יכול לעשות בו מה שירצה דאטו אסור בהנאת כל האתרוגים בחג. ונראה לי עוד קצת ראיה דמוקצה דאתרוג וסוכה חדא הוא מהא דפרכינן לר' יוחנן מ"ש סוכה אסורה בשמיני ואתרוג מותר ומאי קושיא דילמא סוכה שאני דאסורה מה"ת וא"כ אמרי' בה מיגו דאיתקצאי ביה"ש כו' אבל אתרוג דאיסורו מדרבנן לא אמרינן בי' מיגו וי"ל דמנויי סוכה פריך דנמי אסורים בשמיני וצריך לחקור אי מהני בי' תנאה באתרוג ליומא. ונראה דאתרוג דומה לעצי סוכה דממילא חל עלי' ש"ש כיון דלקחו למצוה ואתרוג ליומא הוי דומיא דסוכה לז' יומי אלא דבהא דאיתקצאי ליומא איכא למימר תרי טעמי אי משום דמיגו דאיתקצאי למקצת היום איתקצאי לכולי יומא או משום דכל היום חזי הוא למצוה והכי אמרינן להדיא בירושלמי האי טעמא. וא"כ להאי טעמא מהני ביה תנאה אפילו ליומא אלא דשיטת הש"ס דילן לא ס"ל האי טעמא מדאמרינן אתרוג שנפסל כל שבעה ולשיטת הירושלמי אם נפסל מותר אפילו ביומא. ובזה יש ליישב קצת דברי הט"ז בסי' תרס"ה ממה שהשיג עליו הק"ע בירושלמי אבל מש"כ הט"ז דאתרוג שנפסל מותר בשמיני הוא תמוה דהא בש"ס דילן לא מחלקינן בין כשר לפסול ואדרבה מהא דאמר ר' זירא אתרוג שנפסל אסור כל ז' מוכחינן דקם ר' זירא כו' בשיטתי' דאבוה דשמואל דאתרוג בשמיני מותר וכן הקשה בק"ע. וצ"ל דקאי אהא דבני גילו מחמירים באתרוג בשמיני אלא דבזה לא הוי הטעם גזירה משום סוכה והיה נראה דלוי ואבוה דשמואל פליגי נמי בהא לוי דאוסר אתרוג בשמיני ס"ל דאיסורו בז' הוא מחמת דכל היום ראוי שיצאו בו אחרים וא"כ אמרינן בזה מיגו דאיתקצאי ביה"ש של שמיני ואבוה דשמואל ס"ל דאינו אסור בשביעי אלא משום דלכולי יומא איתקצאי ותו לא אמרי' בזה מיגו דאיתקצאי ביה"ש של שמיני איתקצאי לכולי יומא כמו שדקדקו התוס' מהא דהפריש ז' אתרוגים לז' ימים דמותרים למחר והן אמת דלפי מה שכ' הר"ן ז"ל דהפריש ז' אתרוגים הוי כמתנה בפירוש שאינו מקצה אלא למצותו אין ראיה מזה עכ"פ סברא זו מוכרחת מטעמים אחרים כמו שהאריכו התוס' בסוכה יו"ד ובלא"ה אני מסתפק אי אמרינן מיגו דאיתקצאי לביה"ש כו' בשאר הימים חוץ משבת וי"ט ועיין במ"א סי' תרס"ה בזה ובב"י שם וקאמר הש"ס דר' זירא דאמר אתרוג שנפסל אסור כל ז' ש"מ דס"ל דאיסורו הוא משום דלכל היום איתקצאי ש"מ דס"ל כאבוה דשמואל דללוי אתרוג שנפסל מותר מיד אחר שנפסל כיון דתו לא חזי למצוה וכשיטת הירושלמי אלא דהר"ן ז"ל כתב דבאתרוג אין בו משום מצוה ביה"ש של שמיני כיון דהוי ספיקא דרבנן וזה דלא כמו שכתב אליבא דלוי וצריך עוד להעמיק בזה ולעיין בד' הראשונים ז"ל:

והנה שיטת הרי"ף ז"ל בזה בביצה פ' המביא, דבעצי סוכה נמי מהני תנאי דאינו בודל כו' ע"ש במלחמות ובר"ן ז"ל ולפ"ז באתרוג נמי מהני האי תנאה אפילו ליומא דהאי יומא דאתרוג וז' ימים דסוכה הכל אחד הם אבל לשאר הימים מהני סתם תנאי. נחזור לראשית דבר מה שנ"ל דאתרוג וסוכה הכל אחד לענין מוקצה ומסוכה ילפינן לאתרוג וכן משמע לי מלשון הרמב"ם ז"ל בהל' סוכה ולולב וא"כ קשיא קושיית התוס' ז"ל ל"ל טעמא בנויי סוכה משום ביזוי מצוה י"ל דאי לאו ביזוי מצוה לא הוי חייל אנויי סוכה שום קדושה ומשום ביזוי הסוכה אם יסתפק מהם ע"כ חל עלייהו ג"כ קדושת הסוכה וזה שפשיט ריב"ל הרי אמרו אסור להרצות מעות כו' אלמא דחיישינן לביזוי מצוה א"כ אסור ליטול ג"כ נויי הסוכה מן הסוכה דהוי ביזוי לסוכה וע"ז קאמר רב יוסף אבוהון דכולהו דם דחיישינן לביזוי מצוה אפילו בדבר שאין בו קדושה כמו דם ונר חנוכה. ובאמת צריך להבין במאי פליגי שמואל ורב אסי ומאי טעמא דשמואל דאמר וכי נר קדושה יש בה מ"ש מכל תשמישי מצוה דאסורין בהנאה בשעת מצותן ומי לא מודה שמואל בזה. אלא צ"ל דס"ל לשמואל דנר חנוכה כיון דלאורה עבידא לא הקצה אותה מזה כלל ושאר תשמישי מצוה הרוב מהן האיסור הוא מחמת ביטול המצוה כמו עצי סוכה להסקה או אתרוג לאכילה ואפילו למאי דאמרינן להריח בהדס של מצוה דליכא בזה ביטול מצוה אפ"ה לא דמיא לנר חנוכה דהתם יחדה למילתא אחריתי היינו לנטילה ולא להריח אבל הכא יחדה לאורה היינו לשמש לאורה. ורציתי עוד לומר דהנאת אורו לא חשיבא הנאה גמורה אפילו גבי קדשים אבל ממה דאסרו להריח בהדס לא משמע כן דריח ג"כ אין בו מעילה והדברים ארוכים אין ענינם פה עה"פ הא פשיטא לי' לשמואל דמשום קדושה אין לאסור תשמישן אלא דרב יוסף חידש טעמא דביזוי מצוה היינו אם ישתמש לאורן לא יהי' ניכרות שהם של מצוה ומצוה צריך לנהוג בה כבוד כמו שמצינו בדם. ונראה דהך דרב אסי הוא עיקר מחלוקת של שימוש לאורן ומה דאמרינן לעיל דפליגי בזה רב הונא ור"י מהתם לא שמעינן אלא מכללא והכא הוא עיקר הדין ושמואל ס"ל דאין זה ביזוי אם ישתמש לאורה. ולכאורה אפ"ל דהני תרי לישנא דלעיל על הא דמצותה משתשקע החמה כו' או דאי לא אדליק מדליק א"נ לשיעורא הם אליבא דרב חסדא ור' יוחנן לרב חסדא דאמר כבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה אליביה קמשנינן דאי לא אדליק מדליק אבל שיעורא ליכא ע"כ אחר הדלקה מותר להשתמש לאורה דכבר נגמר המצוה אחר הדלקה כיון דליכא שיעורא אבל לר"י דאמר כבתה אין זקוק לה ואפ"ה אסור להשתמש לאורה ע"כ צריך לומר דיש שיעור למצותה ובתוך הזמן אסור להשתמש וזהו שלא קיבלה אביי מר' ירמי' משום דהוי כתרתי דסתרי. והנה לרש"י ז"ל שפי' א"נ שיעורא היינו שצריך ליתן שמן כשיעור ולמדו מזה הפוסקים דאם הניחוה במקום שהרוח יכבנה ג"כ לא יצא וא"כ אפילו למ"ד כבתה אין זקוק לה מ"מ אמאי מותר להדליק באלו השמנים ופתילות כיון שקרובים המה לכבות אלא ע"כ צ"ל כיון דיכול להדליקה אם תכבה יש בה שיעור הדלקה ודווקא אם לא נתן כשיעור לא יצא וא"כ ה"ה בהניחה במקום הרוח ופליגי רב ושמואל אם מדליקין מנר לנר ואית בה תרי טעמא או משום ביזוי מצוה ולא פליגי אלא בקינסא או משום אכחושי מצוה ומנר לנר אבל בקינסא אפילו שמואל מודה דאסור משום ביזוי מצוה והיינו דזה דמי לגמרי למה דאסור להסתפק מנויי סוכה ושפיר מודה שמואל דהוי ביזוי ולמ"ד דבקינסא פליגי וס"ל לשמואל דלא הוי ביזוי מצוה היינו משום דצורך מצוה הוא אבל לדבר הרשות משמע דאסור ופריך רב אויא מסלע של מ"ש דאין שוקלין כנגדו דינרי זהב ואפילו לחלל עליו מ"ש אחר ופרש"י ז"ל דזה הוא דומיא דקינסא וא"א דבקינסא נמי שרי שמואל א"כ הא מ"ט אסור לחלל ומשני רבה שמא לא יכוין משקלותיו ופירש"י ונמצא שביזה המעשר בחנם ויש להקשות הא מבואר בד' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' מע"ש דאחים שחלקו במ"ש אסורין לשקול זה כנגד זה. ולכאורה זה הוי דומיא דמנר לנר דאין בזה משום ביזוי מצוה והוא מירושלמי פ"א דמע"ש ושם איבעי לן אפילו סלע של מע"ש כנגד סלע של מעשר וצ"ל דהתם המשקל לאו צורך מצוה הוא שפיר איכא ביזוי אפילו אם שניהם מעשר אבל לשקול כדי לחלל עליו המשקל הוא לצורך מצוה ותו פריך ממנורה והא הכא דקביעי נרות ולא סגי דלא מושקיל ואדלוקי קשיא לתרווייהו וכבר הקשה בזה הפני יהושע אמאי לא מקשה ממתניתין דתמיד פ"ו וצריך לעיין שם בשיטת הרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל שהאריכו בזה מאוד. והנה האי דינא דלהדליק מנר לנר לא שייכא כלל לדינא דלהשתמש לאורה דאפילו למ"ד לעיל אסור להשתמש לאורה משום ביזוי מצוה אפ"ה מותר להדליק מנר לנר דהא אביי ס"ל לעיל אסור להשתמש לאורה ואפ"ה קאמר כל מילי דמר כו' ואפילו למ"ד מותר להשתמש לאורה אפ"ה להדליק מנר לנר הוי ביזוי טפי כי היכא דבעינן למימר לשמואל דמודה בקינסא ואיפריך טעמא דאכחושי ממנורה וע"כ טעמא משום ביזוי מצוה ופריך מאי הוי עלה דדחיק לי' להש"ס פלוגתא דמנר לנר דווקא בקינסא דסתמא קאמר רב אין מדליקין מנר לנר ומש"ה קאמר ר' אבא לעיל לא תציתו ליה לההוא מרבנן דקאמר בקינסא פליגי ומסיק רב הונא ברי' דרב יהושע דשפיר מצינן לאוקמא פלוגתא דרב ושמואל מנר לנר ממש ולא תיקשי ממנורה דכאן אפשר לומר דאין בהדלקה מצוה כלל ומש"ה ס"ל לרב דאין מדליקין ושמואל ס"ל דהדלקה עושה מצוה והוי דומיא דמנורה ומצינן למימר השתא דבקינסא כ"ע מודו דאסור דהדלקת הקינסא לאו מצוה היא והשתא דמסקנת הש"ס דהיינו טעמא דרב ושמואל א"כ ודאי ליכא להקשות מסלע של מעשר דהתם המשקל לאו מצוה היא ואינו דומה כלל להדלקת הנר וא"כ למה לי' לרבה לשנוי' משום גזירה שמא לא יכוין משקלותיו הא בלא"ה אין המשקל מצוה ולא עדיפא מהדלקת הנר אי הנחה עושה מצוה אלא ש"מ דרבה ס"ל דלשקול נגד סלע מעשר אינו דומה להדלקת הנר דעביד מעשה בגוף המצוה שמדליק ממנו ע"כ אי הנחה עושה אף שהדלקה נמי צורך מצוה היא מ"מ ביזוי הוא אבל לשקול כיון דלא עביד מעשה בגוף הסלע היה מותר לצורך מצוה אלא דאסור משום גזירה. ועפ"ז יש ליישב קצת ד' הרמב"ם ז"ל שכתב טעמא דרבה בה' מע"ש וכבר עמד ע"ז הלח"מ בהל' חנוכה ובהל' תמידין ע"ש מש"כ ולפי הנ"ל ניחא קצת ועיין בלח"מ מש"כ שם דלהרמב"ם ז"ל בסלע מעשר מותר לשקול נגדו משום דעדיף מקינסא ולא הבנתי הא עכ"פ לא עדיף מנר לנר אי הנחה עושה מצוה דאסור אלא ע"כ כמש"כ עוד כתב שם דעל סלע מעשר מותר לשקול נגדו ולא נראה כן מד' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' מע"ש אלא דמעות ופירות שוין הם ועוד צ"ע בד' הרמב"ם ז"ל וצריך לדקדק בלשון הש"ע שתלה הך דכבתה אין זקוק לה משום דהדלקה עושה מצוה וכן הוא לשון הרשב"א ז"ל הביא הר"ן ז"ל ולא משמע כן מפשט ההלכה דוק ותשכח אחר כל הנ"ל לא מצאתי בנר חנוכה מקום דליתסר בהנאה מחמת הוקצה למצותו ע"כ צריך אני להתלמד בד' השאלתות שכתב לעשות מדורה בפ"ע משום דהוקצה למצותה ועוד דאפילו אמרינן בה הוקצה למצותה היכן מצינו דמחמת מצוה תיתסר לעולם והרי ציצית נמי דאין זמן להקצאתן עד שיבלו ואחר הבילוי נזרקים ומאין יבא עליהם שם קדושה לאסור עולם מחמת מצוה. ועי' בד' האחרונים בט"ז ומ"א בזה ושם מצאתי כמה הערות מדברים הנ"ל:

תוכן העניינים

קרן אורה על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה