קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק י · דף קב:
גמרא רטי' שפירשה ופירש"י ז"ל להכי נקט פירשה דלא נטלה מדעת נראה מפירש"י ז"ל דמתני' מיירי בנטלה מדעת ובזה כ"ע מודו דאסור להחזירה במדינה וכי פליגי רבנן ור"י בנפלה מעצמה דהוי מילתא דלא שכיחא וא"כ מתניתין אתיא ככ"ע ולמאי דקאמר רב חסדא דפליגי בפירשה ע"ג כלי אבל בע"ג קרקע כ"ע מודו דאסור הי' אפשר לומר דמתני' מיירי ע"ג קרקע אלא מדקאמר סתמא אבל לא במדינה משמע אפילו ע"ג כלי נמי לא אלא דלמאי דמסיק הש"ס דרב אשי לא ס"ל הא דרב חסדא ופירש"י ז"ל דס"ל דפליגי ע"ג קרקע אבל ע"ג כלי ד"ה מותר דהוי כהוחלקה א"כ בנטלה מדעת נמי לישתרי ע"ג כלי כמו הוחלקה אבל מלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות נראה דאין חילוק בין מדעת לשלא מדעת ובנפלה ע"ג כלי בכל גוונא מותר וכן נראה בחיבורו פכ"א ועי' בד' הה"מ שם ועיין ברא"ש ז"ל מש"כ על דברי הרי"ף ז"ל ובנוסחא שלפנינו אתיין דברי הרי"ף שפיר ולפי מש"כ לעיל דלמסקנא דע"ג כלי הוי כהוחלקה יש להשוות דברי הרמב"ם ז"ל עם דברי רש"י ז"ל ומה שדייק רש"י ז"ל בהא דנקט פירשה היינו בע"ג קרקע ובזה הלכה כר' יהודא א"כ מדעת ושלא מדעת שוין אבל אם נפרש דלא שמיע לי' הא דהלכה כר"י א"כ ע"כ מדעת אפילו ע"ג כלי אסור אם נדייק הא דנקט פירשה ודו"ק:
תוס' בד"ה רטי' שפירשה וא"ת כו' נראה דקושיא זו קאי אפי' הר"ר יוסף דהתם נמי טעמא משום שחיקת סממנים אבל לפי' התוס' דהתם טעמא מפני שמערמת להוציא תו לא תיקשי מהא דאם נפלה לא תחזור דבזה נמי נראה כמערמת להוציא שוב ראיתי במ"א סי' ש"ג שכתב כן וכתב עוד דכן כתבו התוס' בשבת ואין הכרח מדברי התוס' שם דהם הקשו למאי דמשמע מכאן דלא שייך שחיקת סממנים היכא דמאתמול הוי עילוי' א"כ אם נפל אמאי לא תחזור וע"ז כתבו דהטעם משום דנראה כמערמת להוציא ומ"מ אפשר לומר כי היכא דהכא חזרה אסור שמא ימרח אעפ"כ מע"ג כלי מותר ה"נ יש לומר לענין הך סברא דמערמת להוציא ובירושלמי בפ' במה אשה פליגי בזה אי הא דתנן ובלבד שלא תתן לכתחילה קאי אפלפל וגרגיר מלח לחוד או אשאר מילי נמי דתנן התם במתני' ע"ש בקרבן עדה ועיין במ"א סי' שכ"ח שכתב בפשיטות דאם נטל הרטי' במזיד אסור להחזיר וכבר כתבתי דמדברי הראשונים לא נראה כן ודו"ק:
שם משנה קושרין נימא במקדש כו' ורמינהו כו' העולה מהלכה זו לשיטת רש"י ז"ל דלרבנן דפליגי אר"א ודאי דאסור לקשור דהוי מלאכה ומכשירין לא דחו וע"כ מתני' אתיא כר"א אלא דסבר לה כוותי' בחדא היכא דא"א לעשות מאתמול ופליג עלי' בחדא היכא דאפשר לעשות מאתמול ומש"ה בתחילה אסור והתוס' פירשו בתחילה היינו לשלשל ורש"י לא ניחא לי' בזה דהא שלשול טעמי' נמי משום דמיחלף בלכתחילה וברייתא מוקמינן לה כר"ש וא"כ לדידן דקי"ל כר"ע דמכשירין לא דחו וודאי דאין קושרין אבל הרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה דקשירה זו לאו מלאכה דאורייתא היא אלא שבות דלא הוי של קיימ' ומש"ה פסק כמתניתין אפילו לדידן דקי"ל כרבנן וקשה דמסוגיין משמע דבקשירה דאורייתא איירי ומתני' כר"א ונראה לומר דסוגיא דילן אזלי כמ"ד עיקר שירה בכלי ולהכי דוחה שבת אפילו במלאכה גמורה אבל למאי דמסקינן בסוכה פ' החליל ובערכין דכ"ע ס"ל עיקר שירה בפה וודאי לא דחי השיר אלא דבר שהוא משום שבות כמו שכ' התוס' ז"ל בסוכה שם א"כ ליכא לפרש מתני' בקשירה גמורה דלכ"ע לא דחו אלא ע"כ צריך לפרש בקשירה שאינה של קיימא ומסייע להאי פירושא הא דאמרינן לקמן א"ד ר"ש קשירה דאתי לידי חיוב חטאת ופירש"י במדינה ועיין מהרש"א ז"ל ולפי הנ"ל א"ש כפשטא דקשירה זו אין בה אלא שבות אבל משום דאיכא קשירה דאתי לידי חיוב חטאת מש"ה גזר ר"ש אלא דיש לדקדק מ"ט דר"ש דאסר קשירה של שבות הא שרינן קשירה של שבות לכל דבר מצוה כדתנן בסוף שבת ומדבריהם למדנו כו' וכן פסק הרמב"ם ז"ל וצ"ל דהכא איכא למיגזר טפי אטו קשירה של קיימא ואין לדקדק דהא רבנן דר"א אפילו שבות לא התירו לצורך מכשירי קרבן כדמשמע ממתני' דפסחים שהביא הש"ס לקמן י"ל דלאו כל השבותין שוין וע' תוס' פסחים בעובדא דבני בתירא ובאמת לפי מאי דמשמע משמעתין דבקשירה דאורייתא איירי מתני' אין משנה זו דומה לכל הני דתנינן לעיל לחלק בין מקדש למדינה דאיירי הכל בשבות ועוד דמאי חידושא איכא בזה וכי זו בלבד והלא כל המלאכות הותרו לצרכי עבודה ועוד דלפ"ז צריך לומר דכל הני תנאי כולהו ס"ל כר"א במכשירין דלא קי"ל כוותי' וגם מה שמחלק רש"י ז"ל במכשירין בין אפשר לעשותן מאתמול אי לא ג"כ קשה דהא כל המכשירין נקראין דבר שאפשר לעשותן מאתמול כיון דאין זמנן בשבת וכמו שכתבנו במקום אחר ואי"ה לקמן בשמעתין דחתיכת יבלתו יבואר עוד וכתב המהרש"א ז"ל לקמן בסוף מכילתין גבי הא דקאמר ר"ש קשירה דאתי לידי חיוב חטאת דלהאי אוקימתא דר"ש גזר באמצע אטו מן הצד איכא חיוב חטאת ע"ש גם בזה צריך לדקדק כיון דס"ל דמכשירין דוחין אפילו אפשר לעשות ע"י שבות אם עשה מלאכה ליכא איסורא דאורייתא כדמשמע בריש פ' ר"א דמילה וגם זה לקמן יבואר אי"ה שוב מצאתי בתוי"ט שעמד על דברי הרמב"ם ז"ל וכתב כמש"כ: