אור ברסלב
קרן אורה על עירובין פרק י › דף צט.

קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי

פרק י · דף צט.

דף צח:

תוס' בד"ה הוא סבר כו' ובירושלמי משמע כפי' רש"י ז"ל ע"ש וכ"כ הק"ע:

שם תוס' בד"ה מחשבתו משוי לי' מקום כו' אבל זרק על מקלות כו' ועיין רא"ש ז"ל שכתב דאפילו בידו של אדם לא אמרינן מחשבתו משוי לי' מקום אי לאו משום דידו חשובה כדע"ד וכן משמע בריש שבת ולכאורה משמע שם איפכא דאי לאו דאמר ר"י הא דהלכה ונחה בידו של חבירו ה"א דווקא במתכוין חשיבא כדע"ד משום מחשבתו אלמא דביד נמי שייך למימר מחשבתו משוי לי' מקום משום דזה נמי חשיב הנאה מה שנותן לעני אלמא דמכל הני אמוראי דמשני התם בגווני אחריני משמע דלא אמרינן מחשבתו משוי ליה מקום בידו של אדם וק"ל:

שם גמרא ואע"ג דלא היפך בה כו' הטור ז"ל בסי' ש"נ כתב דהלכה כר' יהודא דאסור להלך משנתלש רוקו וכ' הב"י דמשמע לי' דת"ק לא פליג אבל מלשון הרמב"ם ז"ל נראה דלית הלכתא כר"י וכ"כ להדיא בפי' המשניות ואפילו בהיפך בה וצ"ל הטעם לדעת הרמב"ם ז"ל משום דלאו דרך הוצאה בכך דליכא למימר משום דלא חשיב משקה אפילו היפך בה דהא בפ"י מהל' טומאת אוכלין פסק דהיפך בה טעמא אלא ע"כ משום דלאו דרך הוצאה היא ובדברי הטור ז"ל נראה ג"כ דבעינן דווקא היפך בה וזש"כ שם ומוכן לזרקו ולפ"ז לא צריכינן למימר לדעת הטור ז"ל דת"ק לא פליג אלא דת"ק היינו ר"מ כמש"כ התוס' וגרסינן ר"מ מטהר ועיין בפי' הרמב"ם ז"ל בפ"ח דכלים פי' נפלא שכתב שם בטעם המטהר משום דאין מתכוין ליגע ברוק ולפ"ז לא הוי פריך הש"ס כלל ע"ש ובחיבורו ג"כ כתב דהא דלא היפך בה טהור לאו דלא חשיב משקה אלא דהוי כמים מחוברים דלא מכשרי ולענין מה שכתבתי דאין דרך הוצאה בכך עיין רבינו יהונתן שכ' דברוק ואוכלין דרך הוצאה בכך כדתנן אם הי' שבת והוציאהו בפיו חייב ובסוף פ' הזורק משמע דגם זה לא חשיב דרך הוצאה אלא הטעם משום דמחשבתו משוי לי' מקום ובאמת יפלא אמאי הביא הש"ס לסיועי לרב יוסף מהא דרבא ועדיפא הוי להו לאתויי מהא דתנן אם הי' שבת והוציאו בפיו כו' ועיין בתוס' שבת דף צ"ב ד"ה המוציא כו' וכ' הרי"ף ז"ל דהא דאמר רב יוסף דחייב חטאת במשתין ורק היינו כר' יהודא דמחוייב במלאכה שאצ"ל אבל לר"ש בלא"ה פטור משום מלאכה שאצ"ל. ונראה דמש"ה השמיט הרי"ף ז"ל להא דבעי רבא הוא ברה"י כו' דלשיטתו דפסק כר"ש במלאכה שאצ"ל הוי ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא ולמאי דמוקי ר"ל להא דר' יהודא בכרחי ע"כ צ"ל דטעמא דת"ק היא משום דאין דרך הוצאה בכך וק"ל וע' מהרש"א ז"ל מה שפי' בזה ולא נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו וגם הלשון דחוק לפי':

שם משנה לא יעמוד ברה"י וישתה ברה"ר ומוקי לה בחפצים הצריכים לו והקשה רש"י ז"ל מ"ש ממשתין ורק ותי' דהכא נחין תחילה בפה שהוא מקום פטור ודקדקו התוס' והרא"ש ז"ל מזה דלענין לרוק ג"כ מותר אם הוציא פיו לרה"ר כיון דנח במקום פטור אלא דהקשו ע"ז מהא דהוציא ידו מלאה פירות דחייב אי שדי לה וחילקו בזה דווקא אם מניח במקום פטור הוא דפטור אבל אם נח ממילא במקום פטור חייב וא"כ אסור לרוק אפילו פיו לרה"ר ולענ"ד ברקיקה ודאי שרי אי פיו לרה"ר דהא רוק לא חשיב אלא בשעה שהוא רוצה לרוק היינו נתלש והיפך בה אבל בתחילה לאו כלום הוא וא"כ תחילת יציאתו מן הפה הוא שהוא מקום פטור משא"כ מי רגלים שיציאתן מן הגוף והנה לפי שיטת רש"י ז"ל אם לא נח כלל בפיו כגון ששפך לו חבירו לגרונו אסור לשתות מן הדין וכן נראה בירושלמי דטעמא דמתני' הוא משום איסור הוצאה ופריך תינח עומד ברה"י אלא עומד ברה"ר אמאי לא ישתה ברה"י הא פיו למעלה מי' ומשני מפני שמתגלגלין ויורדין למטה משמע דהנחת פיו לא חשוב הנחה אלא דבש"ס דילן לא משמע הכי וק"ל וגם קצת קשה אמאי לא הקשו בירושלמי כן ג"כ אמתני' דלא ירוק מרה"ר לרה"י ואמאי הא פיו למעלה מי' ועיין תוס' שבת דף צ"ב:

תוכן העניינים

קרן אורה על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה