קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק י · דף צו.
תוס' בד"ה ימים כו' ולכאורה אין להניח תפילין בחוה"מ כו' אבל בירושלמי משמע דצריך להניח כו' ועיין בביאורי הגאון ר"א ז"ל שדחה דרב אליבא דר' יהודא קאי דס"ל שבת זמן תפילין ולפמש"כ לעיל בשיטת הירושלמי דהא דתניא אחד האיש ואחד האשה אתיא כמ"ד לא מיחו בידם אבל לא לחיובא א"כ לא שמעינן כלל לר"מ ור"י דשבת זמן תפילין ושפיר שמעינן מעובדא דר' חננאל דצריך. להניח תפילין בחוה"מ אפילו למ"ד שבת וי"ט לאו זמן תפילין והתוס' ז"ל במ"ק הביאו ראי' ממתני' דכותב אדם תפילין לעצמו ואי לאחר המועד מה לי לעצמו מה לי לאחרים ודחו דהתם ר"מ ור"י איירי במתניתין והם סברי דשבת זמן תפילין וגם ע"ז ק"ק א"כ אמאי לא הביאו הש"ס להוכיח הכא ממתניתין דמ"ק דס"ל לר"מ ור"י שבת זמן תפילין והוי עדיף יותר מלהוכיח מדיוקא דברייתא ועל עובדא דרב חננאל י"ל דהוא ס"ל כת"ק דהכא דפטור שבת וי"ט לא מחוור היא ולהכי בחוה"מ חייב להניחם והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' תפילין כתב דפטור דלילה ילפינן מושמרת את החוקה כו' ופטור דשבת מולך לאות והוא דלא כמאן וי"ל בזה דממשנתינו יש קצת ראי' לדבריו ז"ל דלמ"ד דהכל ילפינן מושמרת א"כ כי היכא דאיכא איסורא להניח בלילה לר"א בעשה ולר"י בלאו ה"נ דאיכא איסורא בשבת וא"כ אמאי שרינן להכניסן זוג זוג כיון דאיכא איסורא אלא ש"מ דסתמא דמתני' יליף מלך לאות אלא די"ל דשלא בכוונה ליכא איסורא וכן משמע במנחות פ' הקומץ אך קשה א"כ הא דפליגי התם ר"א ור"י אי עובר בעשה או בלאו תיפוק לי' משום בל תוסיף כיון דמיירי ע"י כוונה דווקא ולפנינו יתבאר עוד אי"ה בדין בל תוסיף:
שם גמרא הניעור בלילה רצה חולץ רצה מניח כו' יונתן הקיטוני אומר אין מניחין תפילין בלילה מכאן משמע דלמ"ד לילה לאו זמן תפילין אסור להניחן בלילה אפילו אם הם על ראשו מבע"י והרמב"ם ז"ל לא כ' כן וגם במנחות צ"ע לפי שיטתו ואין כאן מקומו:
שם גמרא מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים ש"מ דלאו מצוה שהזמן גרמא היא ופירשו ז"ל דאל"ה הוי כמוספת על התורה והתוס' חלקו עליו מהא דהילני המלכה שישבה בסוכה ופי' הם דהטעם הוא משום גוף נקי והנה יש לדקדק לדבריהם ז"ל במאי פליגי ר' יהודא ור' יוסי דלתרווייהו יכולה אשה להחמיר על עצמה בכל המצות ולא פליגי אלא במצות שיש בהן חשש עבירה וע"כ אין זה אלא מדרבנן וא"כ לא שייכא פלוגתייהו כלל לענין אי חשיב תכשיט לאשה וכי משום דלמר מדרבנן אסורה להניח תפילין לא יחשב תכשיט ולמר יחשב תכשיט כיון דמדאורייתא שניהם שוין ועוד בעיקר פלוגתייהו גבי סמיכה לא מסתבר למימר דבדרבנן פליגי אלא העיקר נראה דבהא פליגי ת"ק סבר דהתורה פטרינהו לגמרי ולא שייכא נשים כלל בכל מצות שהזמן גרמא ואם מחמרת על עצמה עוברת על בל תוסיף כמו האיש אם מוסיף על המצות שנאמרו למשה כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בה' ממרים אם ב"ד אומרין על בשר עוף בחלב שהוא אסור מה"ת הרי זה בל תוסיף וכמעשה דשאול ע"ה ור"י ור"ש סברי דהתורה לא רמי עלייהו בחובה כל הני מצות אבל אם תרצה לקיימן הרשות בידה וגם היא שייכא בהן ואפ"ל דר' יוסי אזיל בשיטת ר"ש חברי' דדריש טעמי' דקרא דמה שפטרה התורה את הנשים מאלו המצות היינו משום שהם משועבדות לבעליהם אבל מ"מ שייכא בהן וכי תשמרם אין זה בל תוסיף והשתא פליגי בדאורייתא דמדאורייתא ניתן להם רשות לקיימן והוי דומיא דהא דאמרינן בפסחים נשים בפסח רשות מריבוי' דקרא ואין להקשות לפ"ז למה לי קרא התם בפסח דהוי רשות תיפוק לי' דהוי ככל מצות די"ל דפסח שאני דבעינן שיהי' נאכל למנויו ומש"ה איכא מ"ד דאפילו רשות לא הוי ואסורין בפסח ובחגיגה בהא דאמר ר' יוסי לא שהסמיכה בנשים משמע דטעמא דת"ק משום שלא יאמרו דהנשים מחוייבות ויהי' בגדר בל תוסיף כמש"כ הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל חלק עליו שם בה' ממרים וכתב הכ"מ ולא ידעתי טעמו והטעם מבואר בשלטי הגבורים בראש השנה דליכא בל תוסיף אלא כמו ב' זוגות תפילין או חמש פרשיות אבל שלא במקום תפילין ליכא בל תוסיף ועיין מהרש"א ז"ל שם בר"ה ע"ד רש"י ז"ל והוא פלאי ולפי הנראה הא דבשר עוף בחלב הוי דומיא דתפילין שלא בזמנן דעובר עליהם וה"ה נשים בתפילין כיון דאנשים חייבים אם יורו ב"ד דנשים נמי חייבים וודאי הוי בל תוסיף אבל אם יעשו לעצמן איזה דבר חדש לחוק אין זה בכלל בל תוסיף דלא תוסיפון על הדבר כתיב אלא הוא דרך החיצונים ומעשה דשאול במלחמת עמלק הא דקרו לה חכמים באל תוסיף הוא משום דדרש ק"ו והדבר הזה צ"ע בש"ס ופוסקים עכ"פ העיקר נראה בזה כשיטת רש"י ז"ל דטעמי' דת"ק הוא משום דיש בזה חשש בל תוסיף ולפ"ז פלוגתייהו הוי כללא לכל מצות שהזמן גרמא דלשיטת התוס' דילמא גבי תפילין מודה ר' יוסי דיש למחות משום דלא זהירי בהו ועיין בריטב"א ז"ל מש"כ בשם הרמב"ן וכתבו התוס' בד"ה דילמא דברכת הנשים במצות שהזמ"ג תליא נמי בפלוגתא דר' יהודא ור' יוסי ולא הבנתי הא לשיטתן בשאר מצות ר' יהודא נמי מודה דיכולין להחמיר על עצמן ועיין בדברי הרא"ש בקידושין שכ' דטעמא דמ"ד דיש למחות בנשים הוא משום הברכה וזה דלא כשיטת התוס' וקשה לדבריו ז"ל הא בסמיכה ודאי לא בירכו כיון דלא הוי באקפי ידייהו וא"כ במאי קמיפלגי התם אבל לשיטת רש"י ז"ל שפיר תליא דין ברכה במחלקותן אלא דהתוס' הקשו היכא יכולין למימר וצונו וע"כ צ"ל בזה כמש"כ הר"ן ז"ל בר"ה דצונו קאי אכללות ישראל והנה רוב הפוסקים פסקו כר' יוסי דרשות לנשים לקיים כל מצות שהז"ג כמבואר בש"ע בה' ר"ה דאין מעכבין את הנשים מלתקוע והוא כר' יוסי וא"כ קשיא לי מהא דכתב רמ"א ז"ל דיש למחות בנשים להניח תפילין והוא דלא כר' יוסי ודעת רמ"א ז"ל בה' ר"ה דאפילו ברוכי יכולין לברך וע"כ הוא כר' יוסי ולזה י"ל דמטעם חומרא כתב כן אכתי קשה על הא דכתב המ"א בסי' ש"א דאשה אסורה להכניס זוג זוג ואמאי כיון דפסקינן כר' יוסי הוי תכשיט אפילו לאשה והכי אמרינן להדיא בסוגיין וכן מש"כ שם דאשה שיצאה בטלית מצוייצת חייבת חטאת ג"כ צ"ע ומהא דלא כתבו הרי"ף והרמב"ם ז"ל האי דינא דאחד האיש ואחד האשה נראה דס"ל דלא כר' יוסי אבל בסוף הל' ציצית כתב דבכל מצות שהזמן גרמא אין ממחים בנשים אם יקיימו וזה כר' יוסי ודוחק לומר דאזיל בשיטת התוס' דבשאר מצות גם לר' יהודא אין מוחים בידם וצ"ל דס"ל דלמסקנא מוקמינן הא דאחד איש ואחד האשה משום דשבת ז"ת א"כ למאן דאמר לאו ז"ת לא הוי תכשיט לאשה אפילו לר' יוסי כיון דרשות הוא ובזה יש ליישב גם דברי המ"א ז"ל ועיין בשלטי הגבורים בר"ה שכתב דהנחת תפילין בנשים הוי דרך החיצונים ולא ידעתי זו מנין לו ודו"ק היטב ועיין מהרש"א ז"ל מש"כ בזה. שוב ראיתי בביאורי הגאון ר"א ז"ל בסי' ל"ה שהעיר על דברי רמ"א ז"ל ע"ש: