קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ט · דף צג:
תוס' בד"ה גידוד חמשה כו' וצ"ע לענין שבת כו' ולא נתברר לי מאי מספקא להו כיון דתוכו לאו רה"י הוא א"כ אמאי יתחייבו בני רה"ר ועיין בתוס' בגיטין שהקשו אמאי לא יתחייבו משום דמצי מנח עלי' מידי ומשתמש ע"ש ומלשון הריטב"א ז"ל נראה דהא דאמר רב חסדא דאין מצטרפין הוא מדרבנן כיון דלא חזיא פני עשרה אתי למשרי' בכותל חמשה לחוד ע"ש:
שם תוס' בד"ה לא תימא כו' שקשו הא כל מילי דמר עביד כרב עיין בעה"מ ז"ל שכתב דרב נמי מודה דשבת הואיל והותרה הותרה והתם הוא דגזר דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים וא"ש קושיית התוס' ז"ל ובלא"ה אינה קושיא כ"כ כיון דחזינן לרבה דבעי מיני' דרב הונא ורב יהודא אלמא דלא פשיטא לי' מפלוגתא דרב ושמואל מאיזה טעם שיהי' או דלא שמיע לי' לפלוגתייהו או שמחלק בינייהו כשיטת בעהמ"א ז"ל ואין לומר דהא גופא קשיא להו מאי קמיבעי לי' לרבה הא רב אסר דא"כ לא יתיישב מש"כ ואין לומר כו' והי' נראה דהא דאמר רבה אימור מבע"י נפרצה ולא פשיטא לי' מדברי עצמו כדאמר לה אביי היינו משום דיש לחלק דבכותל חצר שנפרצה ליתנהו למחיצה אבל עירב דרך הפתח איתנהו למחיצות וכש"כ לדעת הרמב"ם ז"ל דהא דאמרינן גבי נסתם הפתח הואיל והותרה הותרה היינו כל חצר לעצמה ולא החצירות יחד דזה ההיתר יכול להיות אפילו אחר שנסתם הפתח פשיטא דיש לחלק בינייהו ועיין תוס' לעיל דף י"ז וריטב"א ז"ל כאן:
שם תוס' בד"ה אין מטלטלין אלא בארבע כו' בכלים ששבתו בבית לר' שמעון עיין מהרש"א ז"ל ועיין ריטב"א ז"ל: