קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ט
שם גמרא גזירה משום תל ברה"ר עיין ברבינו יהונתן בפירוש המשנה ודבריו ז"ל צריכין ביאור מש"כ דעמוד בחצר שאינה מעורבת אסור לטלטל מחצר לעמוד ומ"א חצר שאינה מעורבת אפילו מעורבת או של אדם אחד נמי אסור לר"מ כדמשמע בכל דוכתי שוב ראיתי בריטב"א ז"ל שהביא בשם רבותיו דעה זו דדווקא ברשות של שני בני אדם גזר ר"מ ובריש שבת לא משמע כן ע"ש:
תוס' בד"ה במחיצות שאינן ניכרות כו' והאריכו בדין מקום ד' למעלה מעשרה בלא מחיצות אי יש לו דין מקום פטור אי דין כרמלית והביאו ראי' מירושלמי דמקום פטור הוא דאר"י זיזין וכתלים שהיו גבוהים י' ורחבים ד' מותרין כאן וכאן וכתבו דרחב ד' רבותא קמ"ל דאפילו מקום ד' הוי מקום פטור ע"ש והנה לקמן בפ' המוציא אמתני' דזיז שלפני החלון לא משמע כן בירושלמי אלא נראה משם דדווקא רחב ד' הוי מקום פטור אבל אינו רחב ד' בטיל לגבי רה"י והוי כחורי רה"י. ומדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ נראה דכל למעלה מעשרה אפילו רחב ד' מקום פטור הוא עיין בדבריו ז"ל בפ' ט"ו מה' שבת מש"כ בדין הזיז ועיין בדברי הה"מ שם וסיוע לדבריו ז"ל הוא מדברי הירושלמי על משנה דזיז עוד נראה בדברי התוס' דהיכא דליכא בקיעת גדיים אמרינן גוד אחית אפילו ליכא מחיצות כלל ויש להבין מ"ש דלענין להתיר בכל ד' מחיצות עדיף גוד אחית מדין פי תקרה דפי תקרה לא אמרינן בכל ד' מחיצות ולענין בקיעות גדיים עדיף פי תקרה ופי תקרה לא בטיל אפילו גדיים בוקעים תחתיו ודו"ק:
דף פט:
גמרא אלא לרב קשיא כו' הא דלא מוקי לה במחיצות הניכרות עיין בריטב"א ז"ל:
דף צ.
גמרא ב' אמות בגג וב' אמות באכסדרה ופי' רש"י ז"ל ע"ג תקרה של אכסדרה יותר מב"ס ואין לה מחיצה ולא פי תקרה דעבידי כי אורזילא יש לדקדק למה כתב רש"י ז"ל שני סברות על הא דאכסדרה הוי כרמלית חדא משום דמיירי ע"ג תקרה והוי יותר מב"ס משמע דבתוך האכסדרה לאו כרמלית היא וכמש"כ התוס' ועוד כתב דלית לי' מחיצות ועבידא כאורזילא וא"כ אפילו בתוך האכסדרה כרמלית הוא והתוס' לא כתבו בשם רש"י ז"ל אלא הא דמיירי ע"ג תקרה ולא הזכירו הא דלית לי' מחיצות. והריטב"א ז"ל לא כתב בלשון רש"י ז"ל הא דע"ג תקרה ולא כתב אלא הא לחוד דמיירי דלית לי' מחיצות ועבידי כי אורזילא אלא דהקשה ע"ז א"כ מאי קמיבעי לי' כרמלית ורה"י דהא גג רה"י היא מה"ת ואכסדרה דלית לה מחיצות כרמלית גמור הוא ותי' דמיירי דלא חסר אלא מחיצה רביעית ומש"ה לא הוי מצי לאוקמא בעמוד שאינו גבוה יו"ד דאכתי כרמלית ורה"י היא ועיין מהרש"א ז"ל ואי"ה לקמן יבואר עוד:
דף צ:
רש"י בד"ה קשיא דרב אדרב עיין תוס' לעיל בד"ה במחיצות שאינן ניכרות מש"כ בזה והריטב"א ז"ל הביא בשם השר מקוצי מהא דאמרינן לעיל בתל שהוא מד' אמות עד בית סאתים מטלטל בכולו והתם ליכא מחיצות הניכרות למימר גוד אסיק ולפ"ז אפילו רה"י הוי כל שגבוה יו"ד ורחב ד' והוי למעלה רה"י אף דליכא מחיצות דאל"כ לא הי' נחשב בד' אמות ומדברי התוס' משמע דהוי מקום פטור:
שם גמרא ורב אליבא דר"מ כו' רש"י ז"ל מחולק כאן עם שיטת התוס' לדברי רש"י ז"ל גגין חשובין כמו חצר דחזיא לדירה ומש"ה לא פריך לשמואל אליבא דר"מ משום דסתם גגין הם יותר מב"ס והוי כרמלית אבל גג בית סאתים באמת מותר לטלטל ממנו לחצר לדעת המקשה וכן נראה מלשונו ז"ל כמש"כ לרבנן ואשמעינן אע"ג דגג רה"י כו' ולא כתב רבותא לאידך גיסא דקמ"ל אע"ג דגג חשיב כקרפף מותר לטלטל לחצר מזה משמע דלא סבירא לי' סברת התוס' אפילו אליבא דר"מ והתוס' כתבו דלשמואל אליבא דר"מ הוי ניחא לי' אפילו בגג פחות מב"ס דאין מטלטלין ממנו לחצר משום דחשיב כקרפף כמו יותר מבית סאתים דחשיב כקרפף לשמואל ורבנן דשרו מגג לחצר ס"ל דגג ב"ס לא חשיב כקרפף וכ' המהרש"ל ז"ל דלטעמייהו אזלי לרבנן חשיב גג כבתים כדפירש"י ז"ל לקמן ולר"מ לא הוי גג כבתים ולא משמע כן משיטת התוס' לקמן שפי' לטלטל מגג לקרפף היינו לקרפף פחות מב"ס ואי לרבנן גגין כבתים חשיב להו מאי קושיא אלא וודאי גם לרבנן גג דומה לקרפף יותר מלחצר אליבא דשמואל ולר"מ ג"כ ליכא למימר דלגמרי חשיב כקרפף דמנ"ל הא דילמא ס"ל לר"מ דכל שאין שמותן ותשמישן שוה אסור לטלטל מזה לזה ובאמת לא ידענא למה להו לחלק בין ר"מ לרבנן ולמה לא ניחא דלתרווייהו תשמיש גג אינו דומה לחצר ולא לקרפף ולרבנן נמי מן הדין מגג לקרפף נמי שרי אלא גזירה שמא יפחת ולר"מ מגג לשניהם אסור מן הדין כיון דאין דומין בתשמישן זה לזה אלא דיש לדקדק לדברי המקשה דלא שייך בזה גזירה דתל ברה"ר א"כ מנ"ל דאין מטלטלין לר"מ מגג לחצר דהא כתב רש"י ז"ל לקמן דהא דלא מוקמינן לברייתא דגג וחצר ואכסדרה כולן רשות אחת הן כר"מ משום דר"מ אסר במתני' מגבוה לנמוך וכיון דס"ד דמגג אל לא דמי לגבוה ונמוך א"כ מנ"ל דאוסר ר"מ בהו וצ"ל דפשיטא לי' הא מילתא מעלמא ועיין ריטב"א ז"ל:
דף צב.
תוס' בד"ה והאמר ר"י הלכה כו' וקשה דסתם ואח"כ מחלוקת הוא ואין קושיא זו מוכרחת דהיכן מצינו מחלוקת בזה אדרבה לרבנן נמי תיקשי אמאי לא יורידו למטה הא לדידהו נמי חצירות רשות אחת הם וע"כ צריך למימר בה טעמא דגזירה דילמא אתי לאתויי מאני דבתים ובזה לא פליגי כאן ודקארי להו מאי קארי להו וי"ל דדעת המקשין כמו שרצו התוס' לומר לעיל בפ' חלון דטעמא דרבנן הוא משום דהגג חשיב כקרפף. והריטב"א ז"ל כתב באמת דהוי מצי לשנויי הכי וקשה לדבריו הא לא מצינו מחלוקת במתני' בהא מילתא וצ"ל לדבריו דמד' ר"ש במתני' משמע דמיירי אפילו עירבו מדקתני אבל לא לכלים ששבתו בבית וכדדייק הש"ס לעיל ומש"ה הוי סתם ואח"כ מחלוקת ועיין בדבריו ז"ל ובירושלמי איתא בשם ר' יוחנן דעירבו לא לענין להוציא מחצר לגג ומטעם אחר דכיון דעירבו נעשה חצר כבתים ואסור להוציא לגג ע"ש:
תוס' בד"ה איכא דאמרי עיין מהרש"א ז"ל שהקשה אמאי לא תיקשי להו ארב דאמר לעיל דחורבה לא ואמאי הא בחורבה לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דחצר לחורבה לאיכא דאמרי ולא הבנתי דטעמא דרב דאמר חורבה לא לאו משום גזירה הוא אלא משום דאין קורה מתיר אלא בבתים וחצירות פתוחים לתוכו וצריך דווקא בתים וחצירות שאוסרין על המבוי וק"ל:
שם משנה גג גדול הסמוך לגג קטן כו' לא מצאתי בד' הרמב"ם ז"ל האי דינא ואי משום דקי"ל דכל גגות רשות אחת הם הא נ"מ לכלים שבבתים כמו שפירש"י ז"ל ועיין בפי' המשניות שכתב דמיירי הכא שהגג מוקף מחיצות אבל בלא"ה כל גגות העיר רשות אחת הם ויש לדקדק לענין מאי קאמר האי חילוקא אי לענין כלים ששבתו על הגג אפילו מוקף מחיצות מאי הוי הא כולן רשות אחת הם ואי לכלים ששבתו בבתים אפילו אינן מוקף מחיצות מאי הוי ואדרבה שניהם אסורין אי לא מינכרין מחיצות ועיין בריש פרקין כל הני לישנא דאיתמר על מתניתין ולכולהו לישני קצת קשה ליישב דבריו ז"ל בפי' המשניות ע"ש ודו"ק ולענין אי בעינן נכנסין כותלי קטנה לגדולה אי בעינן גבי גג דעת התוס' ז"ל דבגג נמי בעינן כה"ג וכן משמע קצת מהא דפריך הש"ס למה לי' למיתני תרתי אבל הריטב"א ז"ל כתב כיון דעיקר במחיצה הכא מחמת גוד אסיק לא מהני אלא לגדולה אבל לא לקטנה ע"ש:
דף צב:
גמרא גפנים בגדולה אסור לזרוע בקטנה כו' ופירש"י ז"ל דאפילו ע"י הרחק ד' אמות אסור לזרוע דהוי כמו שכל הקטנה בתוך הגדולה היא וא"כ ה"ה לענין צואה בגדולה דאסור לקרות ק"ש בקטנה היינו אפילו חוץ לד' אמות וכן מבואר להדיא בריטב"א ז"ל וא"כ יש לדקדק על מה שכ' בש"ע סי' ע"ט דהרחקה בקטנה מועיל וכן משמע מלשון הכ"מ ז"ל בפ"ח מהל' תפילה והי' נראה לומר דלשון הש"ע הוא לשון הרמב"ם ז"ל ומדעת הרמב"ם ז"ל נראה דפסק כאביי דלא מצינו מחיצה לאיסור שכן בפ"ז מהל' כלאים לא ביאר דאסור לזרוע בקטנה אפילו ע"י הרחקה אלא כתב סתמא דלזה יש מחיצה היינו לגדולה ומותר לזרוע שם ולקטנה אין לה מחיצה להפסיק כיון דנפרצה במילואה אבל זו לא שמענו בדבריו ז"ל שיהי' כל קטנה חשובה כאילו בתוך הגדולה היא ולפ"ז יש ליישב קצת הא דהשמיט הרמב"ם ז"ל דינא דאשה בגדולה וגט בקטנה כו' משום דהוא מפרש כפי' התוס' דמיירי בהשאילה חצר וע"כ לא קאמרינן דאם שאלה הגדולה גם הקטנה בכלל אלא לרבה ור' זירא דס"ל דהקטנה בכלל הגדולה היא אבל לאביי לאו בכלל הגדולה היא ואפי' אשה בגדולה כו' לאו גיטא הוא אלא דלפ"ז תיקשי מהא דציבור בגדולה ושליח ציבור בקטנה שכ' הרמב"ם ז"ל והש"ע הא הלכה זו ג"כ רבה ור' זירא אמרוה וכיון דלא קי"ל כוותייהו גם בהא לא קי"ל כוותייהו וי"ל דאביי לא פליג אלא במחיצה לאיסור והוי כאלו השוה גיפופי' דהוי חשיבי תרווייהו כאחת השתא נמי חשיבי הקטנה כאחת עם הגדולה ומש"ה שליח ציבור בקטנה יוצאים ידי חובתן ועדיין צ"ע ליישב השמטת הלכה זו דגט עוד יש לדקדק לפי מש"כ בש"ע סי' שע"ד דהא דקטנה אסורה היינו דווקא בנכנסין כותלי קטנה לגדולה א"כ לענין צואה נמי הדין כן ואמאי לא ביאר זאת בש"ע לענין כל הני דיני ולמאי דפירשו התוס' בגט לענין שאלה אטו נאמר ג"כ דדעת המשאיל תלוי' בזה אי נכנסין כותלי קטנה לגדולה הוי הקטנה בכלל השאלה ואם לאו אינה בכלל השאלה אתמהה ודו"ק בכל הנ"ל וע"מ שלא כ' הרמב"ם ז"ל הך דנכנסין כותלי כו' כבר כתבתי בזה בריש מכילתין:
דף צג:
תוס' בד"ה גידוד חמשה כו' וצ"ע לענין שבת כו' ולא נתברר לי מאי מספקא להו כיון דתוכו לאו רה"י הוא א"כ אמאי יתחייבו בני רה"ר ועיין בתוס' בגיטין שהקשו אמאי לא יתחייבו משום דמצי מנח עלי' מידי ומשתמש ע"ש ומלשון הריטב"א ז"ל נראה דהא דאמר רב חסדא דאין מצטרפין הוא מדרבנן כיון דלא חזיא פני עשרה אתי למשרי' בכותל חמשה לחוד ע"ש:
שם תוס' בד"ה לא תימא כו' שקשו הא כל מילי דמר עביד כרב עיין בעה"מ ז"ל שכתב דרב נמי מודה דשבת הואיל והותרה הותרה והתם הוא דגזר דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים וא"ש קושיית התוס' ז"ל ובלא"ה אינה קושיא כ"כ כיון דחזינן לרבה דבעי מיני' דרב הונא ורב יהודא אלמא דלא פשיטא לי' מפלוגתא דרב ושמואל מאיזה טעם שיהי' או דלא שמיע לי' לפלוגתייהו או שמחלק בינייהו כשיטת בעהמ"א ז"ל ואין לומר דהא גופא קשיא להו מאי קמיבעי לי' לרבה הא רב אסר דא"כ לא יתיישב מש"כ ואין לומר כו' והי' נראה דהא דאמר רבה אימור מבע"י נפרצה ולא פשיטא לי' מדברי עצמו כדאמר לה אביי היינו משום דיש לחלק דבכותל חצר שנפרצה ליתנהו למחיצה אבל עירב דרך הפתח איתנהו למחיצות וכש"כ לדעת הרמב"ם ז"ל דהא דאמרינן גבי נסתם הפתח הואיל והותרה הותרה היינו כל חצר לעצמה ולא החצירות יחד דזה ההיתר יכול להיות אפילו אחר שנסתם הפתח פשיטא דיש לחלק בינייהו ועיין תוס' לעיל דף י"ז וריטב"א ז"ל כאן:
שם תוס' בד"ה אין מטלטלין אלא בארבע כו' בכלים ששבתו בבית לר' שמעון עיין מהרש"א ז"ל ועיין ריטב"א ז"ל:
דף צד.
משנה חצר שנפרצה לרה"ר כו' ופירש"י ז"ל שנפרצה במילואה או יותר מעשר נראה מלשון רש"י ז"ל דלא כשיטת התוס' דבעינן שלא ישאר בשני ראשי המחיצה כלום ולרש"י ז"ל בנפרצה יותר מעשר אפילו נשתיירו גיפופי מכאן ומכאן הוי רה"ר לר"א אבל בירושלמי אי איתא להדיא כשיטת התוס' ז"ל דבעינן שניטלו ראשי הזוית וקאמר עוד ובלבד בשוין הכוונה ששני הראשין ניטלו בשוה דאל"ה האחד מעכב מלעבור. ובגמרא איכא תרי לישנא בטעמו של ר"א ל"ק הוא משום דר"א לטעמיה דרבים שביררו להם דרך מה שבררו ביררו ופירש"י ז"ל שאין מקום המחיצה ניכר ולפ"ז וודאי ליכא למימר דמיירי בנפרצה יותר מעשר דא"כ ניכרין מקום המחיצות. וכתבו התוס' דרבנן ס"ל דאין יכולין לברור ולא נמסר לרבים ע"כ לא הוי רה"ר כדאיתא לעיל גבי שבילי בית גלגול ויש לדקדק דהא התוס' כתבו לעיל דדווקא בשבילי בית גלגול דלא ניחא תשמישתי' לאו רה"ר הם כיון דלא נמסרו לרבים אבל חצר שרבים כו' אפילו של יחיד הוי רה"ר וצ"ל דהכא ג"כ לא ניחא תשמישתי' ובזה א"ש מאי דפריך הש"ס והאמר ר"ח עד מקום מחיצות מחלוקת אלמא דר"א אתוכה פליג ורבנן מודו במקום מחיצה וכן איתא באמת חד מ"ד בירושלמי דרבנן מודו במקום מחיצה והשתא למאי דס"ד מ"ט דרבנן במקום מחיצות כיון דרבנן סברי דאין יכולין לברור והוי של יחיד אלא דהמקשן ס"ל דזה חשיב ניחא תשמישתי' ושפיר הוי רה"ר אפילו לרבנן. ותו קאמר הש"ס דפליגי בצידי רה"ר ואפילו לא אבדה להם דרך ולפ"ז צ"ל דזה חשיב ניחא תשמישתי' דאל"ה אמאי הוי רה"ר לר"א כיון דמקום מחיצות שלו היא או י"ל דצידי רה"ר שאני דבכל גוונא בטיל לרה"ר לר"א ועיין בכתובות פ' אלו נערות דבעי הש"ס למימר דלר"א דאמר צידי רה"ר כרה"ר לגמרי הוי כרה"ר אפילו לענין קנין אלא דמסקנא שם לא הוי הכי ופריך הש"ס והא מתוכה קאמר ומשני איידי דאמרי רבנן מתוכה כו' משמע דלרבנן תוכה הוי כרמלית גמור ואמאי הא איכא ג' מחיצות ולכ"ע ג' מחיצות דאורייתא ומש"ה כתבו התוס' דמיירי בנפרצו כל המחיצות ואפ"ה לא הוי אלא כרמלית כיון שאין לרבים כח שם וכל דברי התוס' הם לשינוי' קמא ולשינוי' בתרא דר"א טעמי' משום צידי רה"ר ה"נ בתוך החצר לא חשיב צידי ועיין במאור ומלחמות ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאפילו איכא ג' מחיצות כרמלית הוי וכבר כתבתי קצת בזה לעיל בריש מכילתין אבל ממאי דס"ד דר"א בתוכה פליג וכן איתא באמת בירושלמי לחד מ"ד משמע כדברי התוס' דאי בדאיכא ג' מחיצות מ"ט דר"א דאמר דהוי רה"ר ועיין בפי' המשניות משמע דמפרש דפליגי בתוכה ואפילו איכא ג' מחיצות ס"ל לר"א דהם רה"ר ע"ש והוא פלאי ודו"ק:
שם תוס' בד"ה מאי שנא מרוח אחת כו' ועוד אומר"י כו' ביאור דבריהם דאי מיירי בפרוץ מרובה א"כ מרוח אחת נמי כבר הוי פרוץ מרובה בשתי מחיצות אלא ש"מ דמיירי בעומד מרובה וא"כ אפילו נפרצו ב' מחיצות מאותן ג' נמי פיתחא וכתבו עוד אף דלפ"ז הוי מפולש וצריך צה"פ היינו אם נפרצה לרה"ר או לבקעה אבל הכא מיירי שנפרצה למבוי או לחצר ואין דבריהם מובנים דהא משמע לקמן דמתני' מיירי בנפרצה לכרמלית. ועוד בנפרץ למבוי ולחצר לכ"ע אמרינן הואיל והותרה הותרה כדאיתא לעיל בכותל חצר שנפל ובעיקר הדבר מאי דמשמע מד' ז"ל דאם נפרץ מב' רוחות צריך צה"פ אפילו בעומד מרובה עה"פ לא ידענא מנ"ל אדרבה משמע לעיל בריש מכילתין דסגי בגיפופי גבי חצר שרבים נכנסין לה בזו ויוצאים לה בזו דהוי רה"י לשבת אפילו לטלטל וקצת נראה משום דאפי' בפרוץ מרובה סגי בגיפופי כיון דאיכא ב' מחיצות שלימות וגם איכא גיפופי ועמש"כ לעיל בריש מכילתין בזה וע' ריטב"א ז"ל שדבריו מבוארים יותר:
דף צד:
גמרא וכן בית כו' ומסקנא רב מוקי לה בעשר ובקרן זוית וקירוי' באלכסון ושמואל מוקי לכולה מתני' אפילו ביתר מעשר והא דנקט משתי רוחות משום בית דמרוח אחת אמרי' פי תקרה וכגון שנפרץ בקרן זוית וקירויו בד' ופירש"י ז"ל דאיצטריך למימר פי תקרה מד' רוחות והא לית לי' לשמואל והנה לשיטת רש"י ז"ל לא מצאתי טעם ברור מ"ש דבג' מחיצות אמרינן פי תקרה כו' ובד' לא אמרינן והתוס' ז"ל האריכו בזה והקשו על פירש"י ז"ל מהא דאמרינן בסוכה דמודה אביי בשני רוחות זכנ"ז דלא אמרינן פי תקרה ועיין בתוס' סוכה מש"כ ליישב דברי רש"י ז"ל ושיטת התוס' בזה דרב לא ס"ל פי תקרה אלא ברוח אחת או בב' רוחות זה שלא כנגד זה ושמואל מודה לרב היכא דאיכא שם ד' מחיצות כגון דאיכא לחי ברוח רביעית ולא סגי בזה דבעינן שני פסין בזה אמרינן פי תקרה וכן ביותר מעשר ועיין בלשון התוס' ז"ל בסוכה דף י"ח ובלשון הרא"ש ז"ל כאן ובבעהמ"א שהאריכו בזה ולכאורה יש להביא ראי' לשיטת רש"י ז"ל מהא דפריך הש"ס משתי רוחות נמי נימא פי תקרה ולסברת המקשן מיירי בזה כנגד זה כמש"כ רש"י ז"ל לעיל גבי חצר ועוד להאי לישנא דרב אית לי' פי תקרה אפילו ביותר מעשר אלמא דפי תקרה עדיף מצה"פ דהא בצה"פ ס"ל לרב דלא מהני ביותר מעשר וא"כ כי היכא דשרינן פאה לענין שבת בכל הרוחות ה"ה פי תקרה אלא דהתוס' הקשו בסוכה מהא דעלי' ע"ג שני בתים דלית להו לרבנן פי תקרה בשני רוחות זה כנגד זה ולא ניחא להו לחלק בין רה"ר לכרמלית ולפמ"ש דפי תקרה עדיף מצה"פ שפיר יש לחלק בין רה"ר לכרמלית כמו בצה"פ דברה"ר בעינן דלתות ובפתוח לכרמלית סגי בצה"פ אפילו בשני רוחות ובזה מיושב נמי הא דמודה אביי בסוכה היכא דהוי מפולש כי היכא דפאה לא מהני בסוכה כמש"כ לעיל בשם הר"ן ז"ל ונראה מדברי רש"י ז"ל דלא בעינן שתהא קורה רחבה ד' אלא בטפח סגי כמו קורה דעלמא וכבר הקשו התוס' לעיל מהא דקיי"ל קורה משום היכר ע"כ כתבו דלא אמרינן פ"ת מה"ת אלא ברחבה ד' ועיין תוס' לעיל דף פ"ו ע"ב ד"ה גזוזטרא ומה"ת אפי' לשמואל אמרינן פ"ת ולהכי מהני בכלאים גבי בית שחציו מקורה כו' ומדרבנן קאמר שמואל דבעינן שם ד' מחיצות ולפ"ז נראה דמה"ת מהני גם בכל הרוחות כמו צה"פ ואין להקשות לפ"ז אמאי לא מוקים הש"ס הא דאביי גבי אכסדרה אפילו כשמואל ובסוכה הקילו כמו במחיצה תלוי' אליבא דר' יוסי. דר' יוסי יחידאה היא ולדידן סוכה כשבת לכל דבריו והתוס' הקשו לשיטתם ז"ל מאי פריך משתי רוחות נמי דילמא מיירי בזה כנגד זה והא לא קשיא דהא מתני' ר' יהודא איירי בה ולר' יהודא אמרינן פי תקרה אפילו בשתי מחיצות לקמן במתני' דגשרים המפולשים וא"כ אליבי' אמאי אסורין לשבת הבאה אלא דלפ"ז מאי פריך הש"ס מי אית לי' לשמואל פי תקרה דילמא שמואל אליבא דר' יהודא קאמר ומשום ר"י נקט ב' רוחות וי"ל וע' ריטב"א ז"ל בזה דברים ברורים וע"כ צ"ל כן דאל"ה תיקשי אמאי קשרי ר' יהודא לאותו שבת אפילו נפרצה לרה"ר כדמשמע לקמן כיון דליכא אלא ב' מחיצות ובשלמא בהא דמוקי לה שמואל ביותר מעשר לא תיקשי דזה אינו אלא מדרבנן וכן נפרצה בקרן זוית אבל מפולש משתי רוחות ליכא מחיצות כלל ופשיטא דאסור אפילו לאותו שבת אלא ע"כ לר' יהודא קאמרי וא"כ לר' יהודא מותר אפילו לשבת הבאה ולא מסתבר לומר דאפילו היכא דליכא מחיצות כלל אמר ר' יהודא הואיל והותרה הותרה וראיתי בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ז מה' שבת דרך אחרת נפלאה מאוד שכתב אכסדרה בבקעה מותר לטלטל בתוכה אע"פ שהיא בת ג' מחיצות ותקרה אמרינן פי תקרה יורד וסותם והזורק לתוכה פטור כדין מבוי שיש לו קורה עכ"ל שמעינן מדבריו ז"ל דהא דאמרינן פ"ת כו' אין זה מחיצה מדאורייתא ותמיה גדולה היא זו חדא דא"כ מאי פריך הש"ס משתי רוחות נמי נימא פ"ת והשתא כיון דאין לזה אלא דין קורת מבוי פשיטא דלא מהני אלא מרוח אחת כמו קורת מבוי ועוד אמאי אמרינן פ"ת אפילו ביותר מעשר כיון דאין לה אלא דין קורה ועוד מאי קאמר הש"ס אביי כרב כיון דלרב נמי לאו מחיצה היא א"כ לענין סוכה פשיטא דלא אמרי' כלל פי תקרה ולמאי איצטריך הש"ס למימר אליבא דרבא ע"כ לא קאמר כו' אלא דהני מחיצות לאכסדרה עבידין בלא"ה נמי א"ש רבא כרב ועוד תיקשי מהא דתניא לענין כלאים בית שחציו מקורה כו' גפנים כאן מותר לזרוע כאן וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' כלאים והשתא כיון דלאו מחיצה היא זו אמאי מהני לענין כלאים ולא מצאתי כעת מי שעמד ע"ד ז"ל בזה ועוד יש לדקדק לדבריו ז"ל למה אמרו קורה ד' מתיר בחורבה ובמים כיון דלאו מחיצה היא בטפח סגי וסמך לדבריו ז"ל נראה מהא דמשמע בסוגיין דרב נמי ל"ל פי תקרה אלא במחיצה רביעית ש"מ דדין קורה יש לה וכן מהא דלחד לישנא לא מהני אלא בעשר ודו"ק היטב בכל הנ"ל ועיין מש"כ לעיל דף פ"ו גבי הא דקורה ד' מתיר בחורבה ובמים ועיין ריטב"א ז"ל שכ' דהיכא דאיכא גפופי לכ"ע אמרינן פי תקרה ביותר מעשר ע"ש:
דף צה.
גמרא ושמואל אמר הלכה כר' יהודא ומסיק הש"ס בנפרצה לכרמלית ויש לדקדק א"כ מאי אירי' דקאמר שמואל לעיל בכותל חצר שנפל זה מטלטל עד עיקר מחיצה דהתם איתנהו למחיצות הא הכא אמר שמואל אפילו בליתנהו למחיצות אמרינן הואיל והותרה הותרה ולשיטת בעהמ"א ז"ל שם יש ליישב קצת ולפ"ז הא דס"ל לרבה הואיל והותרה הותרה באיתנהו למחיצות מרב הונא ורב יהודא שמיע לי' ולא משמואל דשמואל אית לי' אפי' בליתנהו למחיצות וק"ל:
שם משנה הבונה עלי' כו' בגמרא משמע דטעמא דרישא דר' יהודא הוא משום פי תקרה כמו שפי' רש"י ז"ל וכן כתב הריטב"א ז"ל וא"כ מוכח מכאן דקורה לחוד ופי תקרה לחוד דבקורה אפילו לר' יהודא לאו כלום הוא דמזה מוכח הש"ס דר"י אית לי' שתי מחיצות דאורייתא וגם מזה תיקשי על הרמב"ם ז"ל ואין לומר דר"י ס"ל דאמרינן פי תקרה אבל רבנן פליגי עלי' א"כ דילמא ס"ל לר"י דקורה נמי מחיצה היא ומאי מוכח הש"ס מהא דיתר ע"כ ועוד דרבנן נמי לא פליגי אלא משום דאתו רבים ומבטלי מחיצה כי היכא דצה"פ נמי לא מהני לדידהו אבל הכא דלא דרסי לה רבים שפיר אמרינן פי תקרה אפילו לרבנן דמחיצה היא ומטעם זה אין להוכיח דלא אמרינן פי תקרה מה"ת מהא דאמרינן בשבת הזורק ברה"ר מקורה פטור לפי שאין דומה לדגלי מדבר ואי אמרינן פי תקרה תיפוק לי' משום פי תקרה והיינו משום דהתם אתו רבים ומבטלי מחיצה ובירושלמי במתני' פליגי ברה"ר מקורה מהאי טעמא ומפרש התם דברי חכמים דאין בזה אלא איסור בלבד אבל לא חיוב חטאת ע"ש:
הדרן עלך פרק כל גגות
ובעז"ה נתחיל לפרש פ' המוציא תפילין