אור ברסלב

קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ח

פרק ז

גמרא אין מערבין אלא לדבר מצוה כו' וכ' הר"ר יהונתן ז"ל דדווקא בפת אין מערבין אלא לדבר מצוה כיון דאין עיקר עירוב בו אבל ברגל מערבין אפילו לדבר הרשות וכ"כ הה"מ בשם הרשב"א ז"ל ויש להקשות לפ"ז מאי קאמר הש"ס לעיל בפ' בכל מערבין לימא דרב יוסף תנאי היא הא וודאי תנאי דלר"מ דס"ל עיקר עירוב בפת כדאמר רב נחמן בפרק מי שהוציאוהו א"כ מערבין אפילו לדבר הרשות ועוד דהא גופא קשיא אמאי לא ניחא לי' לאוקמא פלוגתא דת"ק ור"י בהנחת עירוב בהא דרב יוסף דת"ק דר"י היינו ר"מ וס"ל דעיקר עירוב בפת ומערבין לדבר הרשות להכי אמר דאין מערבין בביה"ק ור"י לטעמיה דס"ל עיקר עירוב ברגל ובפת אין מערבין אלא לדבר מצוה מש"ה אמר מערבין בביה"ק וי"ל דבלא"ה לא ניחא לי' לאוקמא פלוגתייהו בהכי דא"כ ה"ל לאיפלוגי בעלמא בהנחת עירוב לדבר הרשות או לדבר מצוה כיון דבהאי דינא דביה"ק לא פלגי כלל. שוב ראיתי באבה"ע בסי' תט"ו שעמד ע"ז ג"כ אבל האמת נראה דגם הרשב"א ז"ל לא כתב כן אלא לדידן התחומין דרבנן והם אמרו לערב בפת ודווקא לדבר מצוה אבל לר"מ דאית לי' תחומין דאורייתא וב' העירובין מהני מה"ת או בפת או ברגל אין סברא לחלק בינייהו וכי תקינו רבנן אח"כ שלא לערב אלא לדבר מצוה לתרוייהו תקינו ועיין במ"מ שם שנחלקו הראשונים ג"כ לענין דיעבד אם עירב לדבר הרשות ועיין בהג"א מש"כ דהלכה כרבא היינו הא דלעיל פ' בכל מערבין דבעי הש"ס למימר דרבא מוקי להא דרב יוסף כתנאי אף דלא קאי המסקנא הכי ודו"ק:

שם גמרא קטן בן שש יוצא בעירוב אמו ומסיק הש"ס היינו היכא דליכא לאבוה במתא והא דסוכה דאיתא לאבוה במתא והרמב"ם ז"ל כ' סתמא בן שש יוצא בעירוב אמו ולא ביאר דדווקא בליתא לאבוה במתא ועיין בכ"מ ובלח"מ בפ"ו מהל' סוכה מה שכ' בזה. ול"נ דבסוכה לא הוצרך לבאר דמיירי באיתי' לאבוה במתא דפשיטא דהכי הוא דעיקר מצות חינוך על האב כמבואר בנזיר ובש"ע דאין מצות חינוך מוטל על האם אבל היותר קשה הוא מש"כ דבן חמש ובן שש הוא בכלל אין צריך לאמו והכא אמרינן כבן ד' וכבן ה' וצ"ל דהוא ז"ל מפרש וכמה היינו עד כמה הוי עדיין צריך לאמו ועיין בכ"מ ז"ל מש"כ בשם הירושלמי דסוכה:

דף פא:

גמרא מערב אדם ע"י עבדו ושפחתו הכנענים בין לדעתו בין שלא לדעתו יש לדקדק למ"ד תחומין דאורייתא ועבד מצוה עליהם א"כ מאי מהני מה שמניח רבו עירוב עליו בע"כ כיון דהעבד אינו רוצה לעקור דירתו ממקומו וכ"ת בעבדו כיון דקנוי לו אזיל בתרי' דרבי' א"כ לא ליבעי עירוב כלל ועוד דאם רצה רבו להניח לעבדו עירוב לצד אחר וודאי יכול להניח ויש לו לעבד תחום אחר וצ"ל דדירת העבד מסור לרבו ובמקום שירצה הרב שם ישלחהו ולהכי כיון שהניח הרב עירוב לשמו של העבד הוי כמו ששלחו לשם ונקנה לו המקום הזה וקרינן בי' אל יצא איש ממקומו ועיין לעיל פ' מי שהוציאוהו מש"כ לענין עיר של שני שותפין:

דף פג:

גמרא מכאן אמרו האוכל כמדה זו הרי זה ברי' ומבורך יש מקשי' אמאי אמרו ז"ל בב' סעודו' של עירוב או לעני העובר ממקום למקום דדי בששה ביצים והכא אמרינן דמזון ליום הוא עשירית האיפה ונראה דשאני מן דזה הי' כל מזונם וטעמו בו כל הטעמים ובכל מיני מזון שרגיל האדם לאכול ביום אחד הוא מג' ביצים אבל פת לחוד לא הוי שיעורא אלא ששה ביצים וק"ל:

שמ

רש"י ד"ה אנשי חצר כו' שמעינן מינה דמחיצה גמורה אף דנדרסת היא שמה מחיצה ולא אמרינן לקמן בפ' כל גגות דמחיצה נדרסת לאו כלום הוא אלא במחיצה שע"י גוד אסיק ועיין תוס' לעיל גבי שבילי בית גלגל בפ' עושין פסין ועיין ריטב"א ז"ל שדקדק על רש"י ז"ל הא בלא"ה הוי רגל המותרת במקומה ע"ש:

שם גמרא היינו חלון שבין שתי חצירות עפירש"י ז"ל ובירושלמי אמרו היינו בית שבין שתי חצירות דתניא לעיל דשתיהם אסורין בו ע"ש והוא מפורש יותר מחלון שבין שתי חצירות דלא שמעינן אלא מכללא כמו שפירש"י ז"ל וכתב הריטב"א ז"ל דכל הני מילי דמתני' מיירי שהם של שותפות דאי הם של אחד מהם אין השני יכול לאסור עליו דיש דין גזל בשבת ובירושלמי הקשו ולא של תחתנים היא ומשני זאת אומרת חורבת ראובן בתוך חצר שמעון ושמעון משתמש בה כאלו היא שלו:

תוס' בד"ה קס"ד כו' עיין בריטב"א ז"ל שביאר יפה שיטת רש"י ותוס' ז"ל בזה בכל הלכה זו עוד כתב ז"ל דכל הדברים האלו מיירי ברחבים ד' דאל"כ קיי"ל כר' יוחנן דשניהם מותרין במקום שאין בו דע"ד וא"כ בפחות מכאן אמאי שניהם אסורין אבל מש"כ דבפחות מעשרה גם רב מודה דבטיל להכי ולהכי לא משמע כן לעיל בפ' חלון גבי הא דאמר ורב לית לי' דרב דימי ע"ש וצ"ע בירושלמי בזה ודו"ק:

דף פד.

תוס' בד"ה ה"נ מסתברא כו'. ומדברי הרמב"ם ז"ל מבואר דרב נמי מודה בזה דבני מרפסת אסרי אפילו במופלגת דאיהו פסק כרב דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ומפרש פסק במופלגת דאף לחצר ועיין בריטב"א שכ' ג"כ די"ל דרב נמי מודה בזה לשיטתו שכ' דמתניתין מיירי דכל הדברים הם בשותפות ע"ש באריכות אבל הרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בהא דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר וצ"ע גדול ליישב דבריו ז"ל בהלכות אלו וסוגיית הש"ס ג"כ קשה ליישב לדבריו ז"ל עיין בפ"ג ובפ"ד ותראה פלאות:

שם רש"י בד"ה אמאי כו' ונהי דלשמואל כו' עיין ריטב"א ז"ל ושם מבואר כוונת רש"י ז"ל דלכאורה מאי קושיא דילמא הכא הוי למרפסת בשלשול וזריקת הפלגה ולחצר בזריקה לחוד מש"ה הוי כפתח לחצר לז"כ דשלשול נוח הוא וא"כ הני תרי שוין הם עם זריקת גובה דחצר. וכתב בריטב"א ז"ל דלא הוצרך לזה דבלא"ה אין חילוק בין כח א' לב' כחות כדמוכח גבי הא דפריך בור מא"ל וכמש"כ התוס' בד"ה בור ולא הבנתי דוודאי לרב אין חילוק וכל דלא הוי לאחד בפתח גמור אף דנוח לו מן השני אסרו אהדדי כדאמר גבי לזה בשלשיל ולזה בזריקה כו' דשלשול וודאי נוח הוא מזריקה ואפ"ה כיון דלאו פתח הוא אוסרין זע"ז א"כ לזה בכח א' ולזה בב' כחות אבל דשמואל דאמר דנותנין לזה שבשילשול אלמא דאזלינן בתר נוח אף דלא הוי פתח א"כ הכא ניחא תשמישתי' לחצר משום דליכא גבה אלא זריקה ולבני מרפסת איכא תרתי לז"כ דשוין הם וכן פירש"י ז"ל להדיא לקמן גבי ב' גזוזטראות דאפי' אי קיימי בתוך עשרה הוי לעליונה בנחת ולתחתונה בקשה ומן הדין לא היתה התחתונה אוסרת על העליונה אלא משום דבתוך עשרה כולי' חדא רשותא היא אלא דהריטב"א ז"ל לא ניחא לי' התם בפירש"י ז"ל ופי' דאביי מוקי לה במופלגת ואפ"ה אסרי אהדדי והיינו משום דבתוך עשרה קיימי עכ"פ זה וודאי ברור דאין להביא ראיה מרב לשמואל והנה לפירש"י ז"ל י"ל דלרב הוי דווקא לחצר ולאו מטעם דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר אלא משום דהוי לזה בשלשול ובזריקת הפלגה ולזה בזריקת גובה לחוד וכמש"כ התוס' דזריקת הפלגה גרע מזריקת גובה אבל הרמב"ם ז"ל פסק דאף לחצר אפי' במפלגת ואפילו אליבא דרב וכבר כתבתי לעיל לענין מש"כ התוס' באיסור דרך אויר דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל כוותייהו בהא אלא כסברת הריטב"א דבדבר של שותפות אוסר אפילו דרך אויר וא"כ ע"כ טעמא דרב לקמן בגזוזטרא מופלגת משום דהוי לזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול וא"כ ה"נ הוי לזה בשלשול וזריקת הפלגה ולזה בזריקת גובה ואין לומר דהתם הוי ג' כחות וכמש"כ התוס' דהא הוא ז"ל פי' למופלגת דאמר רב גבי גזוזטרא היינו בגובה לחוד דגבוה העליונה עשרה מן התחתונה וא"כ ע"כ רב נמי מודה היכא דלזה בכח אחד ולזה בב' כחות נותנין אותו לזה שבכח א' וא"כ ה"נ הוי למרפסת בב' כחות ולחצר בכח אחד אמאי אין נותנין אותן לחצר במופלגת ארבעה אבל כבר כתבתי כי שיטת הרמב"ם ז"ל נפלאה היא בהלכות אלו וצע"ג:

שם גמרא הכא בכותל תשעה עשר עסקינן כו' עיין מהרש"א ז"ל ועיין בריטב"א ז"ל מש"כ בזה:

דף פד:

גמרא כגון דקיימין בגו עשרה והנה למאי דקאמר רב לקמן דבמופלגת עליונה מותרת משמע דאפילו בקיימי בתוך יו"ד עליונה מותרת משום זריקת הפלגה לפמש"כ לעיל בשם המפרשים דהא דאמרינן לקמן דילמא משום דהוי כו' לאו דיחויא הוא וא"כ זריקת הפלגה גרע מזריקת גובה דבזריקת גובה אסר רב אפילו באיכא עשרה בין זל"ז שמעינן מהא דהא דתנן אבל במופלגת אפי' גבוה יו"ד לחצר ומפרש הש"ס אף לחצר היינו דווקא בגבוה יו"ד אבל אם אין גבוה יו"ד לחצר דווקא משום דלחצר בפתח כיון דאין גבוה יו"ד ולמרפסת בקשה דהא איכא גבייהו זריקת הפלגה אבל הכ"מ פ"ד לא כתב כן ע"ש בפ"ד מה' עירובין וכן מסתבר לשיטת הרמב"ם ז"ל שלא כתב כלל להפלגת ד' ברוחב ועיין מהרש"א ז"ל לקמן בגמרא ודו"ק ומהא דגג הסמוך לרה"ר משמע נמי דכל תוך עשרה אפילו הוי לזה בנחת ולזה בקשה אסרי אהדדי לפירוש ר"ת בתוס' ד"ה גג וע"ש מש"כ אע"ג דסולם עראי הוי תשמיש נחת טפי לחצר ולכאורה בלא סולם כלל נמי הוי לחצר בנחת ולבני רה"ר בקשה דהא בני רה"ר משתלשין בגג ע"י הפלגת ד' אמות ועיין ריטב"א ז"ל בזה באורך ועיין בעהמ"א ז"ל מה שכ' בזה והרמב"ם ז"ל השמיט להאי דינא דגג הסמוך לרה"ר:

דף פה.

גמרא בור שבין שתי חצירות עיין בל' הרמב"ם ז"ל בפ"ג בזה ובמ"מ שם וצ"ע ליישב סוגית הש"ס לשיטתו ז"ל:

שם גמרא שני בתים וג' חורבות ביניהם כי גם בזה לא כתב הרמב"ם ז"ל אלא טעמא דהתירא משום דלזה תשמישו בנחת ולזה בקשה ובש"ס מסקינן דטעמא היא משום דאין אדם אוסר דרך אויר ולדבריו ז"ל לא שמעינן כלל דרב ס"ל דאין אדם אוסר דרך אויר דהא לא שמעינן לרב דאמר הכי אלא מהך דג' חורבות ותמהני שלא עמדו ע"ז מפרשי דבריו ז"ל:

שם תוס' בד"ה שני בתים כו' מחלקותן בזה עם רש"י ז"ל ועיין בריטב"א ז"ל באריכות יותר ובירושלמי משמע קצת דאם החורבה האמצעית הוא של אחרים שניהם מותרים בה ואין אוסרין זע"ז אלא כשהיא של שותפות והריטב"א ז"ל העיר בזה ולפירש"י ז"ל ג"כ ע"כ לא מיירי שהם ממש של שותפות דא"כ אפילו קיימי בשורה האמצעית אסורה לפמש"כ הריטב"א ז"ל דבשל שותפות לכ"ע אדם אוסר אפילו דרך אויר אלא מיירי דשל הפקר הם ואלו משתמשין בה:

דף פה:

גמרא לימא שמואל לית לי' דרב דימי כו' ומשני חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ויש לדקדק הא לעיל בפ' חלון אמרינן דרב נמי לית לי' דרב דימי ברשויות דרבנן ואוסר במקום שאין בו דע"ד וא"כ קשיא דרב אדרב דהכא אמר דאין אוסר דרך אויר ובמקום שאין בו דע"ד אוסר לכתף אף דהוי כמו דרך אויר למאי דמדמי הש"ס אהדדי שוב ראיתי בריטב"א ז"ל שעמד ע"ז ותי' דדרך גרוע טפי ולא שייך למיגזר כ"כ כמו במקום שאין בו דע"ד ולשמואל פריך מכח כש"כ אם גזר הכי בדרך אויר פשיטא דיש לן למיגזר במקום שאין בו דע"ד ולמאי דמסיק הש"ס דשמואל לא אסר אלא ברשויות דרבנן א"כ הא דגג הסמוך לרה"ר דאמר שמואל דצריך סולם צריך לאוקמא בכומתא וסודרא אפי' לפי המסקנא דשמואל ס"ל דאדם אוסר ע"ח דרך אויר דהא התם הוי רשויות דאורייתא ואפילו שמואל מודה דאין אוסר דרך אויר וא"כ קשה מאי קאמר ר"פ לעיל ודילמא כשרבים מכתפים עליו בכומתא וסודרא הא ע"כ מש"ה הוא דאל"ה אין אדם אוסר דרך אויר וכ"ת כיון דהם בתוך עשרה שפיר אוסרין דרך אויר א"כ אמאי לא דחי הש"ס הכי על הא דבעינן למידק מהא דשמואל ס"ל אדם אוסר דרך אויר ועוד דילמא הא דבור שבין שתי חצירות דמצריך שמואל לעשות זיז דילמא מיירי נמי שאין הבור גבוה עשרה ויש ליישב ודו"ק היטב:

דף פו.

גמרא תנא דבי שמואל דבר הניטל בשבת אוסר כו' ובירושלמי אמרינן איפכא דאם יש לו תפיסת יד בדבר הניטל אינו אוסר ובדבר שאינו ניטל אוסר דלא חשיב תפיסת יד כיון דאין לו בשבת שום תשמיש והרמב"ם ז"ל פסק כר"י ועיין בכ"מ בפ"ד והי' נראה דר"י לאו לאיפלוגי אתי וכ"ע מודו בזה וכדתנן בנדרים פ' השותפין גבי מודר הנאה דאם יש לו מרחץ מושכר ביד אחרים אם יש לו תפיסת יד חל האיסור גם על זה הבית אלמא דתפיסת יד משוי לי' כביתו ועיין ברמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' נדרים שפירש תפיסת יד דהתם נמי כתפיסת יד דהכא ועיין בגמרא שם וגם משמע קצת מהא דנדרים דדבר הניטל חשיב תפיסת יד ודו"ק:

שם גמרא למטה למטה ממש כו' עיין בריטב"א ז"ל מש"כ בזה וגם אי רשב"ג פליג את"ק ע"ש בביאור היטב:

תוס' בד"ה קורה ד' מתיר בחורבה האריכו ז"ל בזה להשיג על רש"י ז"ל במאי דמשמע מדבריו דבקורה פחות מארבע נמי אמרינן פי תקרה או שאר הרוחות מוקפות מחיצות ומהא דאמרינן קורה משום היכר אלמא דלא אמרינן פי תקרה בפחות מד' ולאביי נמי דאמר קורה משום מחיצה אין זה אלא מדרבנן והביאו ראי' לזה מפ"ק דשבת גבי איסקופה ולא הבנתי ראייתם מאיסקופת בית דהא מפורש לעיל בכמה מקומות דקורה אינה מתרת אלא במבוי ולא בחצר ובית והוי להו לאקשויי מהא דלעיל וראיתי בריטב"א ז"ל שהק' על רש"י ז"ל מהא דקורה אינה מתרת בחצר ונראה ליישב קצת ד' רש"י ז"ל דבאמת היינו טעמא דבעינן בפי תקרה רחב ד' משום דהלכה למשה פי תקרה יורד וסותם ופחות מרוחב ד' לא מיקרי תקרה ומה שהוכרח לפרש כאן דרב יהודא קמ"ל דמתרת תחת הקורה משום דאי מיירי דמוקף מחיצות ולא צריך פי תקרה אלא למחיצה אחת א"כ מאי איריא חורבה אפילו חצר ובית נמי מתרת כה"ג ע"כ פי' דמיירי להתיר תחת הקורה ומיירי בחורבה דלית לה מחיצות. שוב ראיתי דמהא דאין קורה טפח מתרת בחצר אין ראי' דמה"ת בעינן קורה ארבעה דהא לחי למ"ד משום מחיצה מה"ת ואפ"ה אין חצר ניתר בו וע"כ היינו מדרבנן וא"כ בקורה נמי י"ל דמה"ת סגי בטפח אלא דרבנן גזרו שלא תתיר בחצר. עוד נראה דמה שפירש"י ז"ל דקורה ד' מתיר בחורבה היינו תחת הקורה הוא משום דאזיל לשיטתו לקמן דשמואל נמי מודה דאמרינן פ"ת בג' מחיצות וא"כ אמאי קאמרינן לקמן בסוף פ' כל גגות דהא דקורה מתיר בחורבה אתיא כרב דילמא אתיא כשמואל ובמחיצה רביעית אלא ש"מ דתחת הקורה קאמר ואי"ה לקמן יבואר יותר:

דף פו:

תוס' בד"ה קורה ד' מתיר בחורבה כו' משמע מדבריהם דליכא מאן דפליג בהא דאמרינן פי תקרה ולא שייכא כלל בפלוגתא דמחיצה תלויה וקשה לפ"מ שפירשו לקמן בד"ה אלא קל הוא שהקילו כו' דהא דאמר רב קל הוא שהקילו חכמים במים היינו בקורה וא"כ אמאי אינו מתרת בחורבה כיון דאין זה בכלל מחיצה תלוי' וי"ל דהא דמשני הש"ס קל הוא שהקילו חכמים במים היינו לשמואל דס"ל דביבשה לא אמרינן פי תקרה אפ"ה מודה במים וכדבעי מיני' רב טבלא מרב לענין מחיצה תלויה ופשיט לי' דאין מחיצה תלוי' מתרת אלא במים ה"נ לענין פי תקרה אליבא דשמואל ויש לדקדק מאי קמיבעי לי' לרב טבלא מחיצה תלוי' אי מתיר בחורבה הא ממתני' דסוכה דהמשלשל דפנות שמעינן דאין מחיצה תלוי' מתרת וכן משמע ממתני' דפליגי חכמים אר' יהודא ואין הכותל מתרת והיינו משום דבעינן הכירא למים אבל ביבשה אין מחיצה תלוי' מתרת:

שם תוס' בד"ה א"כ לא קאמר ר' יהודא כו' עיין בדבריהם וקשה לי הא וודאי גם אר' יהודא הוי מצי לשנויי משום דבמים הקילו כי מן הדין הי' לן להתיר מחיצה תלוי' בכ"מ משום גוד אחית אלא דביבשה אתי בקיעת גדיים ומבטלי למחיצה כדאיתא בשבת דף ק"א אבל במים בקיעת דגים לאו כלום הוא ושפיר אמרינן גוד אחית כי היכא דאמרינן התם גוד אחית בבוציניותא דמישן אף שלא לצורך המים והא דפליגי רבנן אר' יהודא ואמרי דבעינן הכירא הוא מדרבנן ומשום גזירה דיבשה ור' יהודא לא גזר אלא דמלישנא דאמרינן בכ"מ קל הוא שהקילו חכמים במים משמע דמן הדין הי' לן להחמיר גם בבקיעת דגים אלא משום דא"א לעשות מחיצה של ברזל מש"ה התירו במחיצה תלוי' אם נעשית לשם מים אבל אם לא נעשית לשם מים לא מסתבר להתיר לכתחילה וע"כ ס"ל לר"י דגם ביבשה מחיצה תלוי' מתרת ויש לדקדק מ"ש דלענין גוד אחית אמרינן דאתי בקיעת גדיים ומבטלי למחיצה ולענין פי תקרה לא אמרינן דבקיעת גדיים מבטלי לה כמש"כ התוס' לעיל ובירושלמי איתא ר' יהודא ור' יוסי אמרו דבר אחד ר' יוסי דסוכה ור' יהודא דגשרים המפולשים וס"ל דטעמא דר' יהודא הוא בגשרים המפולשים הוא משום פי תקרה משמע דמחיצה תלוי' ופי תקרה חד טעמא הוא ועיין בק"ע שם והא דלא קאמר בירושלמי דר' יהודא דמתני' ס"ל כר' יוסי כמו בש"ס דילן משום דבמים הקילו וצ"ע יותר בזה ועיין בשבת דף ק"א דמוכח הש"ס דבקיעת דגים לאו כלום היא מהא דקל הוא שהקילו חכמים במים ולפ"ז לא ידענא אמאי פשיטא להו להתוס' לעיל דלא בעי ב"ש מחיצה עד התהום משום דמ"מ עריבי מיא דילמא ס"ל דבעינן עד התהום משום בקיעת דגים:

שם תוס' בד"ה בגזוזטרא כו' עיין מהרש"א ז"ל שכ' דהוי מצי לאקשויי גם לפיר"י לקמן לאביי דאמר בסמוכה לכותל צריך שיהא ארכה ד' אמות ורחבה י"א ומשהו אמאי לא נימא פי תקרה בג' רוחות ע"ש ולא הבנתי הא בג' רוחות נמי לא אמרינן פי תקרה לפיר"י לקמן אלא בב' רוחות לבד שאינן מפולשין ועי' בתוס' סוף פרק כל גגות:

דף פז.

משנה אמת המים שהיא עוברת בחצר וכתבו הראשונים ז"ל דהכא נמי בעינן שיקוע במים וכן איתא בירוש' אלא דגם אגזוזטרא אסרו שם דבעינן שיקוע ע"ש תו איתא בירושלמי פלוגתא ברחבה ד' ואינה עמוקה עשרה אם מותר למלאות ובעי למיפשט מהא דאמרו לו משם ראי' מפני שלא היתה עמוקה עשרה ואינה רחבה ד' משמע דבעינן דווקא תרווייהו אינה עמוקה עשרה ואינה רחבה ד' ומשני דילמא מעשה שהי' כך הי' וקשה קצת הא רבנן לא ראו אותו המעשה אלא שאומרים שאין ראי' משם כי מה שהתירוהו ע"כ מפני שלא היה בו כשיעור וא"כ למה להו למימר תרווייהו וי"ל:

שם גמרא אלא באפי' ולהחליף וברשויות דרבנן לכ"ע מחליפין עיין ברמב"ם ז"ל פט"ו מה' שבת לענין ספינה שהיא גבוה י' מן המים דמותר למלאות מן הים ע"י זיז וכ' הטעם משום דמותר להחליף ברשויות דרבנן ולכאורה דווקא להחליף קשרי רב דימי היינו ע"י הנחה על מקום פטור אבל לטלטל להדיא מכרמלית לרה"י דרך מקום פטור ודאי אסור כמו המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו דחייב אלא דבשבת דף ק"א כתבו רש"י ותוס' ז"ל דר' יהודא ס"ל אפילו לכתחילה מותר לטלטל דרך מקום פטור מרה"י לכרמלית ואין להקשות מכאן לרב דס"ל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והכא אמרינן דלא עשו חיזוק אפילו כשל תורה די"ל דרב דמוקי לה כאידך אוקימתא ועיין ברמב"ם ז"ל בפט"ו מה' שבת שיטה אחרת בפלוגתא דת"ק ורשב"ג ע"ש ולא ידעתי איו מקום דרכו ז"ל ועיין ריטב"א ז"ל מש"כ ופרקינן אמר לך רב דימי התם ברשויות דאורייתא הקילו כו' והוא תמוה ואולי ט"ס הוא ודו"ק:

דף פח.

תוס' בד"ה הני תיימי והני כו' והקשו מהא דאמרינן בשבת בספינה דשפוך להו אדופני משום דכחו בכרמלית לא גזרו ותירצו דהכא חיישינן שמא סמוך לרקק הוא ובשבת הקשו עוד מהא דאמרינן בשבת פ' תולין האי מאן דסחי כו' ועיין ריטב"א ז"ל שכתב דשם כח גרוע הוא והנה לפי מאי דמשמע מכאן לל"ק דלשפוך אסור משום כחו קשה הא דאמרינן שם בשבת ארבה בר רב הונא דאמר עושה מקום ארבעה שופכין היכי שדי להו וכי תימא דשפוך להו באותו מקום והא מאיסי לי' והשתא כיון דלא ידע עדיין מהך סברא דכחו בכרמלית לא גזרו תיקשי לי' היכי שרי לשפוך אפילו באותו מקום הא מיא אזלי מכחו חוץ למחיצה וצ"ל דסוגיא אזלי התם כלישנא בתרא דבזה וודאי לא חשיב כחו דמה בין זה לעוקה כיון דלא איכפת לי' דליפקי אבראי אבל למאי דאמר דשפוך לי' אדופנא דספינה דניחא לי' שירדו לשם והוי כמו חצר הפחותה מד' אמות דניחא לי' שיצאו לחוץ ע"ז פריך שפיר והא כחו הוא ומשני כחו בכרמלית לא גזרו ומזה שמעינן דבחצר הפחותה מד' אמות אם סמוכה לכרמלית אין צריכה עוקה וכ"כ הה"מ בפט"ו מה' שבת בדעת הרמב"ם ז"ל ע"ש ודו"ק:

שם גמרא יש דין גזל בשבת החורבה מחזיר לבעלים מכאן משמע קצת כפי' רש"י ז"ל לעיל דאסור לטלטל בחורבה שיש לה בעלים אף שאין הבעלים דרים בה כסתם חורבה ומלשון רש"י ז"ל שכתב ואין הבעלים משתמשין בו כ"כ משמע דקצת שימוש יש להם ולפי מה שפירשו ז"ל ברייתא השנוי' בריש פ' הדר גבי עכו"ם מוכח מהאי ברייתא האי דינא דיש גזל בשבת ודו"ק ועיין מהרש"א ז"ל מש"כ בזה. ע"ב תוס' בד"ה מחזיק סאתים כו' עיין מהרש"א ז"ל מה שהק' על דברי התוס' מברייתא דלקמן אע"פ שנתמלאו מים כו' ועיין ריטב"א ז"ל ותמצא ישוב לזה ועיין ברמב"ם ז"ל פ' ט"ו מה' שבת ובדברי הה"מ שם ודו"ק:

דף פט.

תוס' בד"ה ל"ש אלא שלא עירבו כו' והרמב"ם ז"ל נראה דעתו בענין אחר דכתב בפ"ד מהלכות עירובין דלשפוך לחצר שניהם אסורין היכא דלא עירבו ואם א' עשה עוקה זה שעשה עוקה מותר לשפוך לעוקה וזה שלא עשה אסור לשפוך לחצר ואם שניהם עשו עוקה זה שופך לעוקה שלו וזה שופך לעוקה שלו ע"ש וא"כ ליכא למימר בדבריו ז"ל כשיטת התוס' דשופך על הדיוטא דא"כ בכה"ג אמאי אסורין לשפוך לחצר אלא וודאי מותר לשפוך להדיא לעוקה שלו משום דהיא אינה בכלל איסור חצר שאינה מעורבת אלא של מי שעשאה לבד היא ולהכי מותרת לשפוך לעוקה שלה אלא דלפ"ז למה קאמר הש"ס טעמא לאותה שלא עשתה עוקה משום דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר בלא"ה ליתסר כיון דאין העוקה שלה ועיין בפי' המשניות:

הדרן עלך פרק כיצד משתתפין

ובעז"ה נתחיל לפרש פ' כל גגות פ' תשיעי

תוכן העניינים

קרן אורה על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה