קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ו · דף עד:
גמרא והכא חזנא הוי ביית בבי כנישתא כו' עיין ריטב"א ז"ל מש"כ בזה ומוכח מכאן דביהכ"נ לאו מקום דירה הוא לחשוב אותו בכלל בתים וחצירות והאה"ע בסי' שס"ו האריך בזה וכתב דבי כנישתא דידן הוי של שותפות ולהכי מניחין העירוב בו כדי להתיר לטלטל בתוכו ואי לאו הכי היו אוסרין אנשי הכפרים שיש להם חלק בבהכ"נ ולא עירבו עמהם ואף דלאו מקום דירה הוא מ"מ אסור לטלטל לתוכו כמו לחורבה לפירש"י ז"ל אבל השתא הוי בית שמניחין בו עירוב. ויש לדקדק הא בלא"ה כולהו הכא דיירי אלא דאסרי אהדדי להוציא מרשות שלהם המיוחד לכ"א לרשות של שותפות וא"כ מאי מהני מה שמניחין בו העירוב הא אנשי הכפרים לא הותרו עי"ז להוציא לבתיהם של בני העיר וא"כ אכתי מוציאין מרשות המיוחדת לרשות של רבים. והי' נראה דבכה"ג לא אסרי בני הכפרים כלל כיון דאין רשותן מיוחדת להם וגם לא עביד לדירה וא"כ אפילו לא הניחו העירוב בבהכ"נ מותר להוציא ולהכניס כיון דכל בני העיר עירבו אהדדי ועדיין צ"ע ובנדרים אמרינן דכל בהכ"נ הם של שותפות:
שם גמרא מבוי שצדו אחד כו' עיין רש"י ותוס' ז"ל שהאריכו בזה וכבר כתבתי לעיל בפ' עושין פסין שיטת הרמב"ם ז"ל בזה דקמ"ל דאין העירוב עושה אותן אחת להיות כיחיד במקום כותי והירושלמי מסייע לי' ע"ש: