קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ו · דף סה:
גמרא ישראל וכותי בפנימית וישראל בחיצונה בא מעשה לפני רבי ואסר כו' ומסיק דפנימי מותרת משום דהוי יחיד במקום כותי וחיצונה אסורה דאתיא כר"ע דאמר רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה ואפילו עירבו יחד אוסר הכותי עליהם אבל לרבנן אין צריך עירוב כיון דפנימי הוי רגל המותרת ואינה אוסרת אבל הרמב"ם ז"ל פסק הלכה כמעשה דרבי וברגל המותרת פסק כחכמים והוא תרתי דסתרי אהדדי והריטב"א ז"ל יישב זאת דסוגיא דהכא ס"ל אליבא דראב"י דדווקא היכא דישראלים אסרי אהדדי אז הכותי אוסר עליהם אבל היכא דישראלים לא אסרי אהדדי כמו בשתי חצירות גם הכותי אינו אוסר אף דשכיח דדייר אבל לפי סוגיא דלעיל בעובדא דלחמן בר ריסתק דמשמע דהיכא דשכיח דדייר אפילו יחיד במקום כותי אוסר א"כ ה"נ אפילו לראב"י אוסר הכותי על החיצונה אלא דאכתי אינו מיושב אמאי פנימית מותרת והריטב"א ז"ל יישב בדוחק ואי"ה בסוף פירקין יתבאר עוד בזה:
שם גמרא ר"ל ותלמידו ר"ח איקלעו להאי פונדק ולא הוי שוכר אמרו מהו למיגר ממשכיר עיין פירש"י ז"ל ומש"כ התוס' ע"ז והי' אפשר לפרש דמיבעי' להו אי צריכין לשכור מן המשכיר כיון דמצי מסלק לשוכר ע"כ אפילו ליתי' לשוכר מ"מ הא איתי' למשכיר וצריך למיגר מיני' או דילמא השתא מיהא הא לא סלקי' וברשותי' דשוכר קיימא ואין צריך למיגר ממשכיר ולפ"ז שפיר אמרו נשכור לחומרא אבל אם הי' שוכר בביתו הי' די בשכירות של שוכר אבל ירושלמי משמע דמיבעי' להו אם מהני שכירות בפונדק כמו פונדקאות של כפרים שהיושבים בהם יש עליהם רשות של האדון ואם הוא רוצה יכול לסלק הפונדק אולי לא מהני שכירות מן הפונדק וזה שאמרו ז"ל שם שמע ר"ל ואמר מאחר שהכותי בא ומוציאנו לא עשינו כלום אלא דצ"ע הא לא גרע משכירו ולקיטו דמהני שכירות כפי הנראה מהירושלמי שהבאתי לעיל ועוד י"ל דמיבעי' לי' בכל פונדק אי מהני שכירות כיון דהכותי בא ומוציאנו השכירות לאו כלום הוא:
והנה התוס' ז"ל דקדקו מפירש"י ז"ל שפי' והיו יראים שמא יבא כותי בשבת דהני אמוראי ס"ל כר' יהודא דאמר כותי אינו אוסר עיין בד' ז"ל. ולא הבנתי הא לר"מ נמי בעינן דווקא דאזיל ואתי ביומא ומש"ה כ' רש"י ז"ל שהיו יראים כו' וכן פסק הרמב"ם ז"ל דכותי אוסר וכן נראה מהא דפסקו כן כר"ש דדווקא הולך לשבות אצל בתו אבל אצל בנו אוסר אלמא דכל היכא דאיכא למיחש דילמא אתי ביומא אוסר א"כ בכותי ודאי איכא למיחש דילמא אתי ביומא ואוסר ובכותי ליכא לחלק בין עיר אחת לעיר אחרת ולפ"ז אפשר לקיים הנוסחא הישנה ברש"י לקמן כאשר יתבאר אי"ה:
שם גמרא אמר ר"י יפה עשיתם ששכרתם הנה לנוסחא ישינה בפי' רש"י ז"ל וכדאיתא ברש"י שברי"ף ז"ל א"ש כל הסוגיא כפשטי' דמתחילה נאסרו לטלטל אפילו קודם שבא הכותי ומש"ה צריך שכירות וביטול ושפיר קרי לה הש"ס לקמן אין מערבין וכן משמע לשון רש"י ז"ל לקמן בד"ה אלא דאתי נכרי בשבתא ע"ש אבל לנוסחא אחריתי וכמש"כ התוס' ז"ל דהוי מצי לעירובו מאתמול צ"ל דקרי לי' אין מערבין לפי שנתבטל העירוב כשבא הכותי ואפילו אחר שכירות אינו חוזר להתירו הראשון וכתבו התוס' הטעם כיון דאין סופו להתקיים כל השבת שעתיד לבא. ויש לדקדק מנ"ל דר' יהודא אמר כותי אינו אוסר אפילו בעתיד לבא בשבת דהא פלוגתייהו היא בהסיח דעתו והלך לעיר אחרת אבל היכא דידעינן דעתיד לבא בשבת י"ל דכ"ע מודים דאוסר אבל בלא"ה לא דמי לספינות שחזרו ונתקשרו דהתם נעשה מעשה מחדש שחזרו ונתקשרו אבל הכא כיון שבטל העירוב כשבא הכותי א"כ במה ישוב להתירו הא בעינן מערב מבע"י וכיון שעירוב הראשון בטל השני לאו כלום הוא והריטב"א ז"ל רוצה לקיים סברא זו דלא בטל העירוב והא דפריך עלי' מהא דשמואל היינו או דהכא מיירי שלא עירבו או אפילו עירבו ובאמת אין צריך ביטול אלא דפריך כי היכא דאין מבטלין היכא דאין מערבין ה"נ אין שוכרין כיון דמסיק דשוכר כמבטל רשות הוא והנה למש"כ דמשכירות פריך קשה הא להדיא אמרינן לקמן דהכא איכא תרתי שכירות וביטול ועוד אמאי קרי לה אין מערבין השתא היכי דאתי נכרי מאתמול ולא הי' רוצה להשכיר מבע"י ולא מצי מערבי מ"מ כשנתרצה בשבת שוכרין ממנו כיון דאם נתרצה מבע"י היו מערבין כש"כ הכא דעירבו והעירוב לא נבטל שוב ראיתי שהריטב"א ז"ל בעצמו כ"כ דמוכח לקמן דלא כשיטה זו ומש"כ דמיירי בלא עירבו כבר דחו התוס' ז"ל:
והנה התוס' ז"ל הקשו ל"ל כלל שכירות ליסגי בביטול לחוד ויהיו יחידים אצל כותי ולא שייך הכא א"כ בטלת כו' וכתבו חד תירוצא דהני אמוראי ס"ל כר"מ דאוסר יחיד במקום כותי ויש לדקדק א"כ מנ"ל דהיו שרויין בפונדק בגוונא דאסרי אהדדי דילמא היו כולם ביחד וקודם ביאת מארי דפונדק לא הי' צריכין לא עירוב ולא ביטול וכשבא הכותי אסר עלייהו וכששכרו ממנו הותרו וי"ל דדרך הוא דאכסנאים נכנסין כ"א בחדר בפני עצמו כמש"כ התוספות בשם יש פירושים. והנה לכאורה עלה בדעתי לומר לפי לישנא דהש"ס אתי כותי מארי דפונדק משמע דבני ביתו של הכותי היו שם ולא רצו להשכיר וכשבא מארי דפונדק נתרצה להשכיר דלא מסתבר למימר דלא הי' איש בפונדק מאנשי הבית אלא דלא משמע כן מהא דפריך הש"ס מהא דשמואל דאם נאמר שהיו ב"ב שם א"כ היו יכולין לשכור מהן ולערב ולפי מאי דמשמע מדברי התוס' בד"ה ואי דאתא מאתמול דהיכא דלא נתרצה כותי להשכיר אין יכולין לבטל משום דאין מערבין הוי א"ש דהכא נמי כיון דב"ב לא רצו להשכיר ולא היו יכולין לערב ע"כ אפילו כשבא מארי דפונדק ורוצה להשכיר תו אין יכולין לבטל ועיין מהרש"א מש"כ מהא דאביי דלעיל וכבר הרגשתי בזה לעיל. ובירושלמי איבעי לי' ג"כ מהו לשכור רשות בשבת ומביא התם האי עובדא ר"י אמר יפה עשיתם ור"ל אמר לא יפה עשיתם ופליגי התם אמוראי חד אמר דלא פליגי ר"י ור"ל ר"י אמר יפה עשיתם שטלטלתם בדיעבד אם שכרו ור"ל אמר לא יפה עשיתם ששכרתם דלכתחילה אסור לשכור בשבת כן נראה להגיה: