אור ברסלב
קרן אורה על עירובין פרק ד › דף מג.

קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ד · דף מג.

פרק ד

תוס' בד"ה האי רצו כו' ולמאי דמסיק הש"ס דר' יהושע גופי' הכריע כר"ג בספינה אתי שפיר לישנא דרצו וכן מבואר בירושלמי ע"ש ועיין מהרש"ל ועיין מהרש"א ז"ל בזה:

שם גמרא בעי ר' חנניא יש תחומין למעלה מעשרה כו' משמע דיש איסור תחומין אפילו בכרמלית או ברה"י היכא דאינו נחשב כד'. והרמב"ם ז"ל כתב בתשובה דאפילו למ"ד תחומין מה"ת בכרמלית ובימים ונהרות לא הוי אלא מדרבנן דלא עדיף ממעביר חפץ והוצאת חפץ ויצאה חוץ לתחום מחד קרא נפקא מאל יצא ולפ"ז אפילו אי נימא דיש תחומין למעלה מי' לא הוי אלא מדרבנן דלמעלה מי' לאו רה"ר היא וא"כ הא דאמרינן לקמן כתנא ספוקי מספקא לי' ואזיל לחומרא מצי אתיא אפילו כמ"ד ספק נזירות להקל אלא דאסור משום דהוי ספיקא דרבנן ולקולא ושרי לילך למעלה מי' אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דמחמת ספק דתחומין אזלינן לקולא בנזירות ומש"ה מותר בשבתא דקאי נדר דספק שמא לא יבוא בשבת משיח וע"כ הספק הוא משום תחומין וכן מסתבר דלענין ביאת המשיח לא שייך למימר ספיקא דרבנן לקולא דאם לדידן ספיקא הוא קמי' משיח ליכא ספיקא ושמא יש תחומין ועוד אפ"ל דלמעלה מי' הוי ספיקא דאורייתא אם הי' שביתתו בקרקע ואח"כ חוזר על הקרקע. והנה מש"כ הה"מ דספיקא דרבנן לקולא בתחומין צ"ע דאיכא כמה ספיקות בתחומין דאזלינן לחומרא ולדעת הרמב"ם ז"ל דתלו תחומין בהוצאה א"כ בי"ט ודאי ליכא איסור תחומין מה"ת כיון דהותרה הוצאה ולא מצינו לשארי ראשונים ז"ל בסברא זו. ומה שהקשו המפרשים ז"ל על דברי הרמב"ם ז"ל בהא דהריני נזיר ביום שבן דוד בא אי לא דמסתפינא הייתי אומר דכל הסוגיא אזלא דלא כשמואל דאמר אין בין עוה"ז כו' וכבר כתב הרמב"ם ז"ל דעתו בסוף ה' מלכים דלא יעלה על הדעת שמלך המשיח יחדש אותות ומופתים אלא עיקר הדבר שאחד מן הדור יעמוד מבית דוד ויחזק בדקי התורה ויעשה ויצליח במלחמות ד' ויבנה המקדש ויקבץ נדחי ישראל זהו מלך המשיח ומביא ראי' מבן כוזיבא וא"כ אין ספיקא של ביאת המשיח בשבתות וי"ט מחמת תחומים כלל כי מי יודע מקומו איו ושמא הי' מקומו במקום ב"ד הגדול וע"כ מטעם אחר לא יבא בשבת מפני הטורח או איזה טעם אחר ומה שהקשו מביאת אליהו ז"ל על חד בשבתא עיין בלח"מ עיין בפי"ב מהל' מלכים שכ' דהחכמים נחלקו אי ביאת אליהו ז"ל יהי' קודם ביאת המשיח או אח"כ לפני מלחמות גוג ומגוג והדברים נפלאים ומכוסים המה וכבר עמדו על דעתו הרבה מהראשונים ועיין בהשגת הראב"ד ז"ל ועיין בריטב"א ז"ל באורך ונראה מדבריו דילפי' להא מילתא דס' תחומין לקולא מהא דספק עירוב ע"כ היכא דאיכא חזקת תחום ביתו לא מקלינן בספיקו וכבר הארכתי לעיל דזה לפי מאי דפסקו כר' יוסי אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דפסק כר' מאיר אפי' במקום חזקה אזלינן לקולא ודו"ק:

שם גמרא מאי קמיבעי' לי' לרב חסדא בדמלי גברי או בדלא מלי גברי לפמש"כ הרמב"ם ז"ל דלא הותר במחיצה שנעשית אח"כ אלא אלפים ולא כולה בד' אמות א"כ איכא לספוקי אפילו מלי גברי אם כבר יצא חוץ לתחום יותר מאלפים וי"ל דמסתמא לא יצא יותר מאלפים ואי מלו גברי היה יכול ליכנס בתחומו והנה התוס' ז"ל עמדו אפילו במלו גברי אמאי יכנס לרבנן דאמרי אפילו אמה אחת לא יכנס. וכתב מהרש"א ז"ל דמנהרדעי לא קשיא להו דאתיא כר"א ורש"י ז"ל כתב לקמן ג"כ דרבה לית ליה דנהרדעי דאמרי כיון דעל על וקשה מידי דהוי אהחזירוהו עכו"ם או שחזר שלא לדעת דהיינו בשוגג דהוי כאילו לא יצא וה"נ כיון דהתירו לו מפני כבוד הבריות לילך לתחומו לא גרע מהחזירוהו עכו"ם ע"כ העיקר בזה כמש"כ התוס' ז"ל דבהא דנהרדעי כ"ע מודים ולא פליגי רבנן אלא ביצא אמה אחת כיון דעדיין הוא עומד בתוך ד' אמותיו לא התירו לו לצאת מהם אפילו אם הם מובלעות בתוך תחומו והכא כשהמחיצה מגעת עם התחום הוי ס"ד ג"כ דחשיב כמו שהוא עדיין בתוך ד' אמות הראשונות כיון דכולה כד' אמות מש"ה הקשו מ"ד רבנן ותירצו כיון דאם תסלק המחיצה כבר יצא מד' אמות הראשונות שפיר חוזר לתחומו כמו החזירוהו עכו"ם ועיין בריטב"א ז"ל שהוכיח מכאן דר"א עדיפא מר"ג דלר"א יכול להוליך את כולה וגם ב' אמות חוצה לה מהא דאמרינן הכא בלא מלו גברי יכנס ואין זה מוכרח דכשיבא בב' אמות קרוב לתחומו יסתלק המחיצה ויש לו ד' אמות ויכנס בתחומו אבל חוץ למחיצות ליתן לו ד' אמות לא שמעינן ומנ"ל דר"א ס"ל כן ועוד דהוי לי' למימר דמיבעי לי' הא תדע דלשיטת הרמב"ם ז"ל דאין לו אלא אלפים אמה וודאי לית לי' חוץ למחיצה אפילו אמה אחת וע"כ צ"ל דיסתלק המחיצה ויתנו לו ד' אמות ואי"ה לקמן יבואר עוד:

תוכן העניינים

קרן אורה על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה