אור ברסלב
קרן אורה על עירובין פרק ג › דף לח.

קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ג · דף לח.

דף לז:

משנה ר"א אומר כו' צריך לדקדק לרבנן דס"ל קדושה אחת היא. אי סברא זו מה"ת היא. או רבנן שוינהו כיומא אריכתא ונ"מ דאי מה"ת היא מהני אפילו במילי דאורייתא ואי מדרבנן לא מהני אלא במילי דרבנן. והנה מדלא מצינו בכולא סוגיא דלמ"ד תחומין דאורייתא לאו קדושה אחת היא משמע דלכ"ע שייכי הך פלוגתא וכן נראה מהא דאמרינן בגמ' ר"י אומר ה"ז חמר גמל הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל בפי' המשניות כתבו דר"י ס"ל תחומין דאורייתא כמו שהבאתי לעיל ואפ"ה מספקא לי' שמא קדושה אחת היא אלא די"ל דר"י פשיטא לי' לשאר מילי דרבנן דהוי קדושה אחת והא דקאמר נאכל עירובו בראשון ה"ז חמר גמל היינו משום דלענין תחומין דאורייתא לא אמרינן קדושה אחת היא להקל בש"ת. ועוד דכבר כתבתי לעיל דר"י נמי ס"ל תחומין דרבנן והיה אפשר לומר דהא דאמרינן דרבנן ספוקא מספקא לי' לאו דמספקא להו בעיקר הך מילתא אלא דס"ל דהא דשוינהו רבנן כקדושה אחת לא מהני אלא לחומרא ולא לקולא וכן נראה קצת מהא דאפיך רב דברי רשב"ג ור"י בנו של ר"י בן ברוקא ומשמע דמסברא אפיך להו דבתר הכי קאמר הש"ס רב גמרא גמיר לה והיינו משום דלא מסתבר לרב שיסבור שום תנא דוודאי קדושה אחת היא אפילו לקולא דאין זה אלא מדרבנן. ועוד נראה דלמ"ד תחומין דאורייתא וודאי ליכא למימר קדושה אחת היא אפילו לקולא בנאכל עירובו בראשון דנהי דבשבת תחומין דאו' בי"ט לכ"ע לא הוי אלא מדרבנן וא"כ איך אפשר לומר דע"י קנינו בי"ט יוצא בו בשבת כי דבי"ט לאו בר תחומין היא מה"ת אם לא שנאמר כיון דכבר קבעו ביתו במקום עירובו בי"ט מהני גם לשבת שאחריו ומה שאמרו ז"ל בפ' משילין ש"מ תחומין דאורייתא כבר כתבו המפרשים ע"ז והנה הרמב"ן ז"ל במלחמות בפ' אלו עוברין כתב דטעמא דרב חסדא דאמר מדאורייתא צרכי שבת נעשין בי"ט היינו משום דקדושה אחת היא משמע מזה דמה"ת קדושה אחת היא אלא דצ"ע ר"ח כמאן דרבנן דר"א מספקא להו ולא מצינו שום תנא דאמר וודאי קדושה אחת היא. וצ"ל דר"ח לא מפיק דברי רשב"ג ור"י וכוותייהו ס"ל ויתיישב בזה מאי דפסק רב חסדא בביצה הלכה כרבי לחומרא דאין מערבין לא עירובי חצירות ולא עירובי תחומין מי"ט לשבת ואמאי הא ר"ח לית לי' הכנה אלא טעמא משום קדושה אחת היא ועפ"ז יש לפרש מאי דשלח ר"א לא כמו שאתם שונים בבבל רבי מתיר וחכמים אוסרין אלא רבי אוסר וחכמים מתירין במאי פליגי משנת בכל עם משנת א"י אלא דבבבל ס"ל דהא דתנא רבי הכא בדברי ר"א תני לה וסבר לה דשתי קדושות הם ומש"ה מתיר בע"ח ובע"ת אוסר משום קנין שביתה בשבת אבל בא"י ס"ל דרבי תני לה ולא סבר לה וס"ל דקדושה אחת הוא וע"כ איפכא תניא דרבי אוסר ועי"ש תוס' ביצה שהקשו שם דף ט"ז ע"ב תימא הא רבי ס"ל בפ' בכל מערבין קדושה אחת היא כו' לא הבנתי קושייתם היכן מצינו דרבי ס"ל כן הא בברייתא תני לדברי ר"א ואי משום דמסיק הש"ס תני לה ולא סבר לה באמת גם הכא לפי המסקנא תנינא דרבי אוסר בין בע"ח בין בע"ת ולפ"ז רב דפסק שם הלכה כת"ק היינו לקולא דע"ח מערבין משום דב' קדושות הם וע"ת אין מערבין משום הכנה או משום קנין שביתה בשבת ואף דרב שרי להתנות בע"ת בשני י"ט שלפני השבת היינו משום דמ"מ אחד מהם חול אבל לערב לכתחילה בי"ט מודה דאסור משום קנין שביתה וא"ש בזה מאי דלא רמי רב חסדא רב אדרב מהא דאמר הלכה כת"ק ולא זכיתי להבין דברי התוס' ז"ל בד"ה ר' אליעזר במאי דמשמע מדבריהם דאיכא פלוגתא בהא דקנין שביתה בשבת וכתבו דמש"ה לא קאמר הש"ס הכא על ד' ר"א טעמא דקנין שביתה לא ידענא מהכין משמע להו כן דרב לא שרי התם אלא ע"י תנאה אבל בוודאי יו"ט מודה דאסור וגם מ"ש כדאמר בפ"ב דביצה אין מניחין ע"ת מי"ט לחבירו גם זה לא זכיתי להבין דלא איירי התם הש"ס כלל מדין עירוב י"ט לחבירו אלא בדין עירוב מי"ט לשבת וע"י תנאי ובזה שייך שפיר נמי טעמא דהכנה וגם מה שהוכיחו דשייך הכנה בע"ח מהא דרב כבר כתבתי דרב לקולא פסק כת"ק ע"כ נראה עיקר בזה כשיטת התוס' בביצה דהא דאמרינן התם למקנא שבית' בשבתא אסור היינו הך דהכנה והכוונה דנהי דשרינן לערב ברגליו בשני היינו דווקא היכא דכבר עירב בראשון אבל לערב לכתחלה בי"ט שלפני השבת לקנות שביתה מחדש לכ"ע אסור ואפילו ר"ח מודה כמש"כ התוס' בביצה אליבא דר' יוחנן דל"ל הכנה גבי ביצה אפ"ה מודה דאסור לערב מיו"ט לשבת ובזה א"ש דלא תיקשי אדר"ח מהא דאין מערבין מתחילה מי"ט לשבת לר"א דבהכנה כי האי מודה ר"ח ור"ח לא פריך אלא מביצה דהוי הכנה דממילא זה לא ס"ל ובע"ח ס"ל למאן דמתיר דלא חשיבא הכנה שאין אתה אוסרו בדבר המותר לה. וע"פ דברים אלו יש לדון על הא דכתבו הרי"ף והרמב"ם ז"ל דבע"ח יכול להתנות בשני י"ט שלפני השבת משום דדווקא בע"ת אסור משום קנין שביתה ודייקי לה מהא דקאמר רבא אבל לא ע"ת דלמקנא ביתא בי"ט לא ולפי הנ"ל אין ראיה דהתם אליבא דרב קיימינן דס"ל דע"ח מותר לערב מי"ט לשבת אפילו בלא תנאי להכי פליג רבא ואוסר בע"ת אפילו ע"י תנאי. אבל לדידן דקי"ל דעירובי חצירות ועירובי תחומין שוין הם לאיסורא מי"ט לשבת א"כ הדין דאסור להתנות אפי' בע"ח כיון דהכל משום הכנה הוא או יש לדון איפכא מ"ט פסקו הראשונים ז"ל כר"ח אליבא דרבי דע"ח ג"כ אסור דילמא ר"ח ורבי לטעמייהו דס"ל קדושה אחת היא ע"כ אוסרין גם בע"ח אבל לדידן דקי"ל שתי קדושות הם וכרב גם בהאי דינא הלכתא כרב דפסק כת"ק ולקולא אלא דהרי"ף ז"ל גרס אמר רבא אמר רב סחורה והא דמשמע לקמן בסוגיין דר"ח לית ליה הכנה אפילו גבי עירוב היינו דווקא בהכנה כל דהו כי האי שעירב כבר ברגליו בראשון או בזה הפת אבל לערב לכתחילה מודה ר"ח והיה נראה ליישב בזה קושיית התוס' ז"ל ע"ב ד"ה והא קא מכין מיו"ט לשבת שהקשו אמאי לא פריך מר"י גופי' אמילתא דנפשי' דקאמר אין מערבין בתחילה בפת ש"מ דאית ליה הכנה. ולפי הנ"ל ניחא דבפת אחרת הוי הכנה גמורה ומודה בה ר"ח אלא דמהא דמסיק הש"ס בסוף הסוגיא ורבנן התם עצה טובה קמ"ל משמע דאפילו בפת אחרת לא הוי הכנה לר"ח ועדיין צ"ע בזה. ועיין בריטב"א ז"ל וקצת כוונתי לדבריו ת"ל. נחזור לראשית דבר לסברת הרמב"ן דלמ"ד קדושה אחת היא מה"ת היא אפילו לענין צרכי שבת לעשותו בי"ט אלא דיש לדקדק ע"ז ממאי דאמרינן בפ' אלו עוברין דר"א לית ליה הואיל ע"כ צריך לומר אליבי' דס"ל כסברת ר"ח דמדאורייתא צרכי שבת נעשין בי"ט אלמא דלא תליא הא דצרכי שבת נעשים בי"ט להא דקדושה אחת או שתי קדושות דהא ר"א ס"ל דשתי קדושות הן ואפ"ה צריך לומר אליבי' צרכי שבת נעשים בי"ט ועיין בתוס' ד"ה משום הכנה אלא דהתם לא אמרינן כן אלא דרך דיחוי אבל לפי האמת ר"א אית לי' הואיל ומש"ה פסק רבי נמי התם הלכה כר"א דרבי לטעמיה דמספקא ליה אי קדושה אחת היא וא"כ האי ספיקא נמי איכא בצרכי שבת לעשותן בי"ט ע"כ צ"ל דהא דאופין ומבשלין מי"ט לשבת היינו משום הואיל. העולה מזה דאפילו למ"ד תחומין דאורייתא מהני הך סברא דקדושה אחת אבל מדברי הראב"ד ז"ל שכתב דהא דב' י"ט של ר"ה הוי קדושה אחת אין זה אלא לחומרא אבל לא לקולא אף דלא מצינו כן בש"ס משמע דדעתו ז"ל דהך סברא דקדושה אחת ליכא למ"ד שתהני אף לקולא בין בי"ט ושבת בין בשני י"ט של ר"ה ומסייע לי' הא דאפיך רב דברי רשב"ג מסברא ש"מ דאין מי שיאמר קדושה אחת היא גם לקולא ודו"ק:

שם גמרא אי אתם מודים נאכל עירובו בראשון אין יוצא עליו בשני אמרו לו אבל לכאורה למ"ד ספק עירוב כשר ה"נ יכול לצאת עליו בשני כיון דספיקא הוא אבל מדלא מצינו מי שיאמר כן יש מכאן סיוע למה שכתבו הפוסקים דספק הינוח כ"ע מודים דאסור והא נמי להאי דמיא:

תוכן העניינים

קרן אורה על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה