קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ג · דף לו.
אפירש"י בהא דאמר רבא נאכל עירובו ביה"ש הוי עירוב דספיקא דרבנן לקולא והקשו הא ר' יוסי מודה היכא דליכא חזקת כשרות ולפי הנ"ל ניחא דהתם טעמא משום דלא הוי סעודה הראויה אבל בשאר ספיקא מותר אפילו בלא חזקת כשרות אלא דמוכח מזה דחזקת תחום ביתו לאו כלום הוא דאל"כ הא איכא חזקה לחומרא ולקולא ליכא שום חזקה ועיין במ"מ פ"ו מהל' עירובין שכ' כן ועיין מ"א סי' שצ"ד מש"כ בזה והדברים עמוקים ורחבים מני ים ועיין בש"ך ופי"ח בכללי ספיקות ועל דברי הש"ע יש להעיר דבא"ח סי' שצ"ד משמע דאזיל בשיטת הרשב"א ז"ל דהא דעירב בספק טמאה לא הוי עירוב היינו משום דליכא חזקת כשרות וכשיטת התוס' ז"ל ובי"ד סי' ר"א כתב כלשון הרמב"ם ז"ל דפסק כר"מ בטומאה קלה וא"כ אפילו ליכא חזקת כשרות אמאי לא הוי עירוב ועיין בט"ז שם ובמשל"מ בפ"ט מהל' מקוואות ודו"ק היטב בכל הנ"ל כי דברים עמוקי' הם. עוד זאת יש להעיר לשיטת רש"י ז"ל דאיכא בעירוב חזקה לביתו וחזקה לעירובו ואזלינן לקולא ואזלינן בתר חזקת עירוב ואמאי לא אזלינן לקולא להתיר לו תחום ביתו מחמת חזקת תחום ביתו ואימא לא עירב ועוד גבי ביה"ש ליכא אלא חזקת תחום ביתו לחוד ואמאי הוי עירוב וצ"ל דחזקה זו דתחום ביתו לאו חזקה גמורה כיון דכבר עירב אלא דעכ"פ מצטרפת עם הריעותא דהשתא טמאה היא התרומה אבל למיזל בתרא לחוד וודאי לא אזלינן. ועפ"ז יש ליישב קצת קושיית התוס' לעיל מאי פריך לר"מ מנגע בא' בלילה הא בעירוב איכא נמי חזקה לחומרא אבל למש"כ ניחא כיון דר"מ לא ס"ל האי ריעותא דהשתא הוא מת ולא איתרע בזה החזקה הראשונה ה"נ בעירוב לא חשיבא ריעותא ואין חזקת תחום ביתו כלום אבל לרבנן ור"י בכללן דאיכא ריעותא מצטרף שפיר חזקת תחום ביתו. ובזה א"ש נמי הא דאיתא בסוף מי שהוציאוהו דלר"מ הוי חמר גמל אפילו בוודאי לא עירב משום דמספקינן בדעתי' ואמאי לא מוקמינן אתחום ביתו ולפי הנ"ל א"ש ולפי מש"כ רש"י ז"ל שם בל"ב דלר"מ אפילו אירע לו המקרים מבע"י הפסיד אלפים שמעבר ביתו בלא"ה א"ש לר"מ דלא חשב חזקת תחום ביתו לחזקה כלל ואי"ה שם בסוגיא יבואר יותר ובירושלמי נראה דר"מ ור' יהודא נמי טעמייהו מחמת חזקה דהכי התיבו לר"י ור"ש אילו נאכל מבע"י ודאי אסור לעולם הוא באיסורו עד שיוודע לו שהוא מותר אלמא דטעמי' דר"מ מחמת חזקת תחום ביתו והיינו דהי' בחזקת איסור לילך יותר מאלפים וגם עתה עומד בחזקת כן ואמרו עוד התם דאליבא דר"מ אין לו אפילו אלפים שבין ביתו לעירובו משום דעירובו לא קנה לי' ומביתו עקר דעתו וזה ניחא יותר משיטת רש"י ז"ל בלי"ב פרק מי שהוציאוהו ומש"א התם עירובו עשו אותה כספק חרש לא ידענא פירושו ופי' המפרש אינו מובן וצ"ע. ולמאי דמסקינן הכא דר"מ ס"ל תחומין דאורייתא יש לדקדק מהא דאיתא בתוספתא פ"ש דר"מ מתיר לשלוח עירוב ע"י בנו ובתו הקטנים ור"נ ס"ל דאפילו בגדול לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו ודו"ק היטב:
שם גמרא בעי מיני' רבא מר"נ כו' והקשו המפרשים אמאי לא קאמר ר"נ משום סעודה הראויה מבע"י והי' נראה דאם ביה"ש ראוי' היא אף דמבע"י אינה ראוי' לא איכפת לן וכן נראה קצת מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב היום קודש כו' אין מערבין בה שאינה ראוי' עד שתחשך וצ"ע לקמן דף לח ועיין ריטב"א ז"ל בזה: