קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ג · דף לב.
גמרא פלוגתא דר"נ ור"ש בחזקת שליח עושה שליחותו בשל תורה והנה התוס' ז"ל הביאו כאן מחלוקת בין הראשונים ז"ל ר"ת ז"ל פסק כר"נ מהא דחולין דמסקינן אין חזקתו תרום ומהא דגיטין פ' התקבל והר"י ז"ל דחה ראיותיו דלא פליגי אלא היכא דהמשלח יבא לידי מכשול ע"י והתם גבי תרומה ידע המשלח כשיראה שלא הניח התרומה בצד הכרי כמש"כ הרא"ש ז"ל ועיין במשל"מ שהאריך בזה לעשות מחלוקת בין הרא"ש ז"ל והר"י ז"ל ואינו מוכרח כי שניהם לדבר אחד נתכוונו ע"ש בפ"ד מה' בכורות אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאין חילוק בזה דהרי כתב בפ"ד מהל' תרומות האי דינא דאין חזקתו תרום וכן בכל איסורי תורה אין סומכין אחזקה זו להקל משמע דהא דאמר לשלוחו לתרום ג"כ שייכא בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת וכן משמע מירושלמי במעשרות במכילתין דאמר רב ששת התם דהאומר לחבירו הריני מעשר ע"י אין צריך לעמוד עליו אלמא דבתרומה ומעשר נמי פליג רב ששת וס"ל חזקה שליח עושה שליחותו אף דאין מכשול לפני המשלח והנה איכא מ"ד בירושלמי דהא דאמר רב ששת דאין צריך לעמוד עליו היינו דווקא אם אמר השליח הריני מעשר על ידיך אבל אם אמר המשלח צא עשר ע"י צריך לעמוד עליו ומזה נראה ג"כ דעיקר טעמא דחזקה שליח כו' היינו דוודאי נעשה כמו שאמר ואפילו היכא דליכא מכשול דאי הטעם דוקא משום מכשול א"כ אין סברא לחלק בין אמר השליח לאמר המשלח מ"מ כיון דהמשלח סומך עליו ודאי לא יעבור אלפני עור ועוד דכי היכי דאם אמר השליח קודם מהני אפילו היכא דליכא מכשול ה"נ סתם שליחות לרב ששת והנה הרמב"ם ז"ל בה' מעשרות פ"א ה"ח פסק כשיטת הירושלמי דאם אמר השליח הריני מעשר ע"י מהני וקשה לי דא"כ מאי מייתי ר"ש ראיה מהא דמלא לך כלכלה תאינים הלא זה דומה לאומר אצא ואעשר וא"כ ר"נ נמי מודה בזה וכן נראה קצת מירושלמי מעשרות פ' שהביאו התם הא דרב ששת אבריי' זו דמלא לך כלכלה ועוד להאי חילוקא אין להוכיח כלל מכהנים כיון שהם מצווין מצד עצמן מפי הגבורה וכבר קיבלו עליהם לעמוד לשרת. והנה מאי דכתיבנא להוכיח מן הירושלמי דרב ששת פליג אפילו בדבר שאין מכשול למשלח מהא דהריני מעשר על ידיך יש לדחות ולומר דמיירי דהשליח מעשר משלו על המשלח וא"כ ה"נ יש מכשול למשלח ובזה יתיישב לי מאי דקשיא על המשל"מ שהביא ד' תה"ד דהא דחיישינן דילמא אחר שמע ותרם והוי תורם שלא ברשות היינו דווקא בתרומה דיש בה עין יפה ובינונית ורעה אבל בדבר השוה כששמע האחר ועשה מה שעשה עשוי כיון דניחא לי' להמשלח בזה וכתב המשל"מ דא"כ לענין מעשר אם שמע אחר ועישר הוי כמעשר מדעת ולפ"ז תיקשי אמאי כי אמר המשלח לך ועשר על ידי אינו סומך עליו כיון דרואה שהוא מעושר א"כ אין בזה שום חשש אבל למאי דכתיבנא דאיירי במעשר משלו א"ש והנה הטור ז"ל בי"ד סי' של"ה כתב פלוגתא דר"ת ורבינו שמשון וכ' אדעת ר"ש הלכך אם יודע שכריו תרום לא חיישינן שמא תרם אחר [ונראה כוונתו דמיירי שגם השליח יודע שהאחר רוצה לתרום א"כ אם לא יתרום הוא יהי' מכשול לפני המשלח] אבל אם אין ידוע לו שהוא תרום לא יסמוך אשליח שהשליח חושש שמא לא יסמוך עליו ואין כוונתו ז"ל דמספק לא יסמוך אשליח דהא משמע בכולי' סוגיא דהמשלח סומך אשליח אף דלא ידע אם עשה שליחותי' מ"מ סומך הוא אחזקתו אלא צ"ל דתרומה שאני שהי' לו להניח התרומה בצד הכרי כמש"כ הרא"ש ז"ל או אפשר לומר דע"כ לא אמרינן דיכול המשלח לסמוך אחזקה גם אם לא ידע בבירור אם עשה השליח שליחותו אלא בדבר שאין ביד המשלח לעשות וא"כ ע"כ סמיך על השליח אבל בתרומה שיכול הוא עצמו לתרום וודאי לא סמיך אשליח וסברא נכונה הוא. [אנ"ה לפ"ז לא אבין התחלת הסוגיא היכא מדמה עירוב דיכול לעשות בעצמו להא דעומר וקרבן יולדת וזבה דאין בעה"ב יכול לעשותם] אלא דמהא דמלא לך כלכלה תאנים לא משמע כן דהא התם יכול המקבל לעשר לעצמו ואפ"ה הוא סומך על הנותן שהוא שלוחו ובאמת יש לדקדק אמאי לא חיישינן בהא דמלא לך כו' שהנותן לא עישר מפני שבדעתו שהמקבל יחוש לעצמו ויעשר ולא יסמוך עליו וצ"ע בזה בפ"ק דדמאי בהא דפליגי ר' יוסי ורבנן אם מותר לשלוחו טבל וודאי ובפ"ה שם ע"ש. [ואפ"ל דהרמב"ם ז"ל נטה מפי' רש"י ז"ל דחשיב לי' לבע"ה לשליח שהוא שליח על כך לעשר מה שהוא נותן דבאמת יפלא גם בלא דברי הירושלמי דהיאך נחשבים לבע"ה כשליח הא בע"ה עלי' דידי' רמיא חיובא ואין רשות לאחר לעשות בלתי רשותו בע"כ נותן דעתו משא"כ בשליח החושב בלבו ודאי לא יסמוך עלי בע"ה ויפריש בעצמו לכן פי' הרמב"ם ז"ל דברי הגמ' דדייק חזקה שליח עושה שליחותו מדסמיך בע"ה על המלקט שצוה לנו ללקוט דהא לקיטה מן המחובר הוא וכדמשמע לישנא דלקוט לך תאנים מתאנתי ולא חיישינן אולי לא ילקוט ולא יעשר כי היכא דלא להוי מן החיוב על הפטור מן התלוש על המחובר וישאר המעשר טבל כמו שהוא וע"ז תי' בגמ' התם כדר' חנינא חוזאה דחזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן ומסתמא בקש לו עצה לפוטרן כגון ששיער באומד את תאנתו כמה תעשה וקרא עליהם מעשר ממקום אחר לכשיתלשו דדבריו קיימין כדאיתא קדושין ס"ב]. [ובאמת כהנים לא דמו דאע"פ שקבלו בסיני הא קבלו בכללות שיקריבו קרבנותיו של ישראל משא"כ דהכא צריך ליחות לפרטא דכהן זה יקריב קרבנו של זה והדר הוי ליה בכלל שליחות סתם]. וכבר עמדו על דברי הטור ז"ל המ"א בסי' ת"ט והמשל"מ שם בפ"ד מה' בכורות ולענ"ד יש ליישב דבריו ז"ל קצת כמש"ל ומימרא דרב נחמן בחולין יפרש דרב נחמן אזיל לשיטתו וכן מבואר בריטב"א ז"ל דיש שתירצו כן. וכתב עוד המשל"מ דהיכא דאין מכשול למשל אפילו בדרבנן לא סמכינן אחזקה. ויש לדקדק לפ"ז הא דתנן מי שאינו מודה בעירוב מנו כותאי אינם נאמנים משמע דוקא משום דאינן מודים בעירוב אבל אם היו מודים בעירוב היו נאמנים אף דחשודי אלפני עור ולא חיישי למכשול המשלח ולזה יש לומר דמ"מ החזקה עדיפא הוא כיון דהמשלח סומך עליו לעשות דבר על נאמנותו וודאי יעשה כן ולא מרע חזקתו אלא דאכתי קשה מהא דמשמע לעיל דבעירובי חצירות סומכין על הקטן ובקטן וודאי ליכא למימר סברא זו דחייש שיבא מכשול למשלחו ואפ"ה נאמן ע"י חזקה ולפמש"כ התוספ' בד"ה והיכא איתמר כו' לרב חסדא אפילו בעירובי תחומין קטן מהימן מזה מוכח דלא בעינן בדרבנן שיבא המשלח לידי מכשול וצ"ל לד' המשל"מ ז"ל דהתם מיירי שחזר הקטן למשלחו ואמר לו עשיתי שליחותיך ובדרבנן מהימן ועיין בי"ד סי' ק"כ לענין טבילת כלים ע"י קטן ובא"ח סי' תל"ז לענין בדיקת חמץ ובמ"א שם אבל מלשון התוס' ז"ל לעיל בד"ה כאן בע"ת שכתבו אבל שליחות איכא למימר דמיתשלי לא משמע כן ובירושלמי ג"כ משמע דאם אמר אצא ואערב לך סמכינן נמי אקטן אלא דבהא מודו כ"ע דלא בעינן שיהא מכשול דהא בתרומה ומעשר נמי מהני כלשון הזה ועיין פסחים דף ד' ע"ב בתוס' ד"ה מאי לאו כו' ודו"ק שם היטב. עוד הצצתי בד' המשל"מ ונראה מדבריו ז"ל דלא סמכינן אשליח אלא אם עבר היום מהא דאמרינן הכא שליח כולי' יומא נראה לי דאין מזה ראיה דדווקא בדבר שיש לו זמן אז חיישינן לעצלות השליח עד סוף הזמן אבל בדבר שאין לו זמן יכול לסמוך אחזקה תיכף בכדי שיעשה שליחותו והא דאשה טובלת ואוכלת בקדשים לערב היינו משום דהרבה קינים יש בשופר ואין ידוע איזה קרב תחילה ע"כ אסורה עד לערב ועיין תוס' חגיגה דף ק"א ד"ה האונן וכ"ז צ"ע בדברי הפוסקים ז"ל כי הלכות גדולות הם:
שם תוס' בד"ה תאנים מתאינתי אע"ג כו' ולדברי הרמב"ם ז"ל דס"ל תחומין י"ב מיל מה"ת א"כ תחומין ג"כ יש להם עיקר מה"ת ואפ"ה אמרינן בה חזקה שליח עושה שליחותו מתיישבין דבריו ז"ל דידי' בדידי' דאיהו ס"ל מעשר פירות מה"ת ואי תיקשי הא מעשר בזה"ז דרבנן כבר הערתי בזה ביבמות פ' הערל ועוד יש לחלק בזה ולא רציתי להאריך: