קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ג · דף כט.
גמרא מיתיבי רשב"א אומר עוכלא תבלין כו' לכאורה דרשב"א פליג אהא דאמר אבא שאול במתניתין ושאר כל הפירות כדי שיקח בהן מזון ב' סעודות משמע דבכל הפירות חוץ מאותן שהוזכרו במתניתין בכלן הוי שיעורא כדי שימכרם ועפ"ז הי' נראה לפרש הא דאמר רב יוסף שרי לי' מארי' לרב מנשי' דרב אמר אמתניתין אבל אברייתא לא אמר רב משום דס"ל כאבא שאול דבכל הפירות הוי השיעור כדי שימכרם כו' ולענין עירוב לא שייך לשעורי בהאי שיעורא ואף דמשמע קצת בהג"א דלעירוב נמי משערינן בשאר פירות בכדי שימכרם אבל לא משמע כן מדאמר ר"נ תפוחים בקב ולא אמר שיעורא דכדי שימכרם ש"מ דלא שייך האי שיעורא לענין עירוב אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דלא פליגי רשב"א ומתני' ופסק להא דרשב"א וגם להא דאבא שאול בשאר פירות וצ"ל לדעתו ז"ל דרשב"א מפרש דברי אבא שאול דהכי הוי שיעורא דכדי שימכרם אלא דלפ"ז יש לדקדק מאי דייק הש"ס והני נמי ליהוי כאפרסמון הא תפוחים בכלל שאר פירות הוא דשיער בהם אבא שאול שיעורא אחריני וי"ל דהיינו הך דמשני הני חשיבי וב"ה אפרסקין יש בהם שיעור כדי שימכרם כו' אבל תפוחים דלא חשיבי שיערו בקב וא"כ לשיטתו ז"ל גם בעירוב הוי שיעור כדי שימכרם כיון דבעינן כל הני שיעורי דרשב"א גם לענין עירוב וא"כ יש ליישב קצת הא דאמר רבא וכי מערבין בתפוחים היינו בתפוחים מצד עצמן אלא בעינן בהם שיעור ליקח בהם מזון ב' סעודות אבל לא נתיישב לי מפני מה לא נשער לאכול מהם ב' סעודות אם לא כיון דאין דרך לאוכלן בפ"ע וגם אין דרכן ללפת בהם הפת ע"כ משערינן בכדי שיקח מהם מזון ב' סעודות ודו"ק. שוב ראיתי דא"א לפרש כן דרשב"א בא לפרש דברי אבא שאול דא"כ מאי קאמר רב יוסף שארי לי' מארי' לרב מנשי' דרב אמתניתין איתמר הא גם רשב"א בכלל דברי אבא שאול דמתני' הם וכיון דאמר רב עליהם וכן לעירוב א"כ ממילא קאי גם אד' רשב"א כיון דלא הוי אלא פירושא לדברי אבא שאול אלא וודאי משמע דבמתני' לא הוזכרו שיעורין דרשב"א וא"כ משמע דפליגי אהדדי וצ"ע. ובעיקר הדבר הא דילפינן עירוב ממעשר ומשמע דבמעשר ג"כ שיערו הכל במזון ב' סעודות יש לדקדק מהא דאמרינן בכתובות לענין המשרה אשתו ע"י שליש דנותנין לה קב גרוגרות לכל ימי השבוע וא"כ יש בזה השיעור יותר מב' סעודות ובירושלמי פאה ומכילתין איתא דלא אמר רב וכן לעירוב אלא איין לבד והרי"ף והרא"ש ז"ל כתבו הא דוכן לעירוב אברייתא דרשב"א ומתני' דפאה השמיטו ולא כתבו אלא מימרא דרב דמערבין בב' רביעית יין וכ"ז צ"ע ודברי בעל ק"ע צ"ע:
שם גמרא וכי מערבין בתפוחים עיין בתוס' לעיל שכתבו דא"א לפרש דאיירי בתפוחי יער דא"כ לא הוי פשיט ממתני' דכל האוכלין כו' דהא אין ראי' מטומאת אוכלין לעירוב והראשונים ז"ל פירשו דאיירי בתפוחי יער והיה נראה לומר לדבריהם ז"ל דלא איירי בתפוחים שיש להם תיקון דבזה ודאי ליכא למילף מטמ"א אלא איירי בתפוחים שנאכלין ע"י הדחק ובזה שפיר דמי עירוב לטומאת אוכלין כיון דחשיבי אכילה לטומאת אוכלין חשיב נמי אכילה לעירוב וכן נראה מדברי התוס' לעיל דבדבר שאין צריך תיקון דמי להדדי אבל במס' חלה במשנה דעיסת הכלבים לא משמע כן דקתני התם להדיא בזמן שאין הרועים אוכלין ממנה אין מערבין בו ואין משתתפין בו ומטמא טומאת אוכלין אלמא דלענין עירוב לאו אכילה הוא ולענין טומאה חשיבי אוכל ועוד קשיא לי ממשנה זו על סתמא דגמ' לעיל דפריך מטומאות אוכלין אעירוב וכי לא ידע מתניתין דחלה וגם למה לי' לשנויי הואיל וראוי למתקן ע"י האור לישני דלענין טומאה אכילה ע"י הדחק שמה אכילה ולענין עירוב בעינן אכילה ראויה ובלא"ה ג"כ אין לפרש דמיירי בתפוחי יער דמנ"ל לרבה דההוא מרבנן שאל לו אתפוחי יער ודו"ק:
שם גמרא ובבצלים מי מערבין והתניא כו' והושיבו ר"מ בד' אמותיו כו' ובירושלמי מוקים להא דר"מ דאפילו באימהות אין מערבין דס"ל כל דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי אלא ע"י פת אין מערבין בו: