קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ב · דף כו:
גמרא פשיטא כו' עיין מהרש"א ז"ל שהקשה ע"ז הא איכא לספוקי כדאמר רב פפא לאביי דהטעם הוא משום דבית בלא חצר לאו דיירי אינשי ע"ש בדבריו ז"ל ולענ"ד נראה דליכא מחלוקת בזה דלרב ששת נמי פליגי בהאי סברא ר"א ס"ל בסתמא ביטל רשות ביתו דבית בלא חצר לא דיירי אינשי ומסתמא ביטל גם רשות ביתו אע"ג דלא הוכר בפירוש ורבנן ס"ל דמסתמא לא ביטל רשות ביתו דלא מסלק נפשי' לגמרי ושניהם מודים באלו הסברות אלא דר"א ס"ל דמבטל בעין יפה מבטל וביטל הבית והחצר כיון דשייכים זל"ז ורבנן ס"ל דמבטל צריך שיפרש ומה שלא פירש לא פירש ולרב פפא מיבעי לי' בפי' לר"א דאמר לא מבטילנא מי אמרינן דלאו בלב שלם אומר כן או דילמא כיון דגלי גלי וכן לרבנן אי אמר מבטילנא וא"כ מדרב ששת לא מוכח כלל לענין היכא דגלי וא"כ שפיר פריך פשיטא וכן נראה מלשון רש"י ז"ל שפי' לר"א דאמר מסתמא ביטל ולרבנן דאמרי מסתמא לא ביטל משמע דא"ד רב ששת קמיבעי לי' וכן משמע לקמן בפ' הדר דאמרינן לר"א טעמא הוא משום דבית בלא חצר לא עביד אינש דדייר. והנה משיטת תלמודין משמע דר"א ורבנן פליגי היכא דאמר הריני מבטל רשות חצירי ולא מיבעי לי' לר"א אלא אי אמר בהדיא לא מבטילנא. ובירושלמי נראה דבסתמא פליגי דאמר הריני מבטל רשותי אבל אם אמר הריני מבטל רשות חצירי הוי כמו דפי' ולא רשות ביתי ועיין בריטב"א ז"ל שהקשה על פירש"י ז"ל אמאי הא אסור לאחר שהחזיקו בחצירו כיון דתו לא מצי לאסור עליהם ובירושלמי פריך עלה ומשני דקנס הוא לר"א ע"ש:
שם גמרא מאי ערקבלין כו' עיין בריטב"א ז"ל שכתב דטעמיה דר"א דלא בעי מרור מין זרעים ולדבריו תיקשי אליבא דר"א אימא הירדוף כדפריך הש"ס בפסחים ונראה יותר כשיטת התוס' דמין זרעים הוא וק"ל:
הדרן עלך פרק עושין פסין
ונתחיל לפרש בעז"ה פ' בכל מערבין פ"ג