קרן אורה על סנהדרין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ד - אחד דיני ממונות · דף לד.
גמרא כדי שלא יאמרו טעם אחד משני מקראות. מפירש"י ז"ל נראה דדוקא אם אמרו טעם אחד מב' מקראות הוא דאין מונין להם אלא אחד אבל אם אמרו טעם אחד ממקרא אחד מונין להם שנים אבל מלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה משמע דכש"כ שאמרו טעם אחד ממקרא אחד דאין מונין להם אלא אחד והש"ס רבותא קמ"ל דאפי' משני מקראות אין מונין להם אלא אחד וצריך שיאמר כ"א מן המטין טעם וסברא אחרת לחיוב או לזכות ונ"מ בזה דלשיטת רש"י ז"ל יכול להיות דגם בד"מ הדין כן כיון דחד מינייהו קטעי אבל לדעת הרמב"ם ז"ל אין זה אלא בד"נ אבל בד"מ לא איכפת לן דהא סגי אם אומר גם אני אהיה כפלוני דדוקא מד"נ ועובר בל"ת משום לא תענה וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"י אבל בד"מ מותר לומר כן וכמו שהביא המ"ע בשם המכילתא וצריך לפרש דברי המכילתא לאו שיסמוך ע"ד חבירו ולא יאמר דבר מדעתו דא"כ אפילו בד"מ ודאי אינו נמנה אלא ע"כ היינו דבד"נ צריך שיאמר כ"א דבר חדש מדעתו ובד"מ סגי אם יאמר גם אני מסכים לדעת פלוני ולא נמצא את ס' המכילתא לעיין בו וראיתי בש"ך סי' כ"ה שכתב דט"ס הוא כדברי הרמב"ם ז"ל אפילו מב' מקראות אלא דוקא מב' מקראות וכשיטת רש"י ז"ל ולא משמע כן מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ב שכתב בהלכה ב' ואם טעו בדבר ולא ידעו מי הם שחייבו או זיכו מטעם אחד שאינן נחשבין אלא אחד כו' ולא הזכיר כלל משני מקראות אלא וודאי כל מטעם אחד שאינן אלא אחד ומה שהקשה הש"ך מהא דאם כולם אמרו דחייב משום לא תרצח לא יהיו נמנים אלא אחד אין זה מוכרח דדוקא במילתא דתליא בסברא קאמרינן דבעינן שיאמר כ"א סברא מדעתו: