קרן אורה על סוטה· רבי יצחק מינקובסקי
דף מה:
גמ' פשיטא כיון דתנא לעיר שאין בה ב"ד אנא ידענא כו'. הא קמ"ל כו' שמניחין אותה כו' עי' במכות דף י' דפליגי ר' אמי ור' אסי בעיר שאין בה זקנים אי מביאה עגלה ערופה ח"א אינה מביאה דכ' זקני העיר וליכא וח"א מביאה דזקני העיר למצוה בעלמא והקשו התוס' ז"ל התם הא תנן בהדיא דאין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד ותי' דהיכא דאיכא עיר שיש בה ב"ד מודדין לה אבל אי ליכא עיר שיש בה בית דין מודדין גם לעיר שאין בה בית דין ואין דבריהם ז"ל מובנים דאם כן מאי פריך פשיטא הא אדרבה עיקר רישא אסיפא קאי דאימתי אין מודדין לעיר שאין בה ב"ד כשיש עיר שיש בה ב"ד. אבל אי ליכא עיר שיש בה ב"ד מודדין גם לעיר שאין בה ב"ד. ועוד מש"כ דהתם מיירי שאין שם ב"ד בכל העיירות הסמוכות ג"כ קשה דהא לא אזלינן בתר קורבה בכה"ג ואפי' אם העיר שאין בה ב"ד קרובה יותר מ"מ מודדין לעיר שיש בה ב"ד הרחוקה ואפילו היא בסוף ארץ ישראל ומאי נפ"מ אם אין שם ב"ד בכל העריות הסמוכות ימדדו לעיר רחוקה שיש בה ב"ד ולזה י"ל דהתוס' ז"ל במכות אזלי בשיטת הריצב"א ז"ל שהביאו הגה"מ בפט"ו מהל' רוצח דמיירי הכא שיש ג' עיירות דקיימין כחצובא בב' יש בהם ב"ד ובא' אין בה ב"ד ונראה דכ' כן מפני קושית התוס' ז"ל בב"ב דמשמע התם דהולכין אחר קורבה וא"כ למה הולכין אחר עיר שיש בה ב"ד ניזיל בתר קורבה ונימא דודאי מעיר שאין בה ב"ד הוי החלל להכי תי' דמיירי דאיכא ב' עיירות שיש בהם ב"ד דאיכא רובא נגד העיר שאין בה ומש"ה לא אזלינן בתר קורבתה אבל אי ליכא אלא ב' עיירות ואחת אין בה ב"ד וקרובה היא אזלינן בתר קורבה ולא היו עורפין כלל והתוס' ז"ל נמי הכי ס"ל דע"כ אין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד היינו דליכא למיזל בתר קורבה אבל היכא דאיכא למיזל בתר קורבה מודדין גם לעיר שאין בה ב"ד וכעת נעלם ממני ד' הריצב"א ז"ל איה מקומן בביאור יותר כי אינן מבוררים לי עדיין:
אבל מדברי הרמב"ם ז"ל משמע דאפילו אי עיר שאין בה ב"ד קרובה אין הולכין אחריה אלא מודדין לעיר שיש בה ב"ד. ועיין גירסת הירושלמי וכן משמע מלשון התוספתא דמכילתין ע"ש. אלא דמש"כ שם אם היה עיר עו"ג בנתים אינו מובן דבסמוך לעיר עו"ג משמע דאין מודדין כלל וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל וע"כ צ"ל דגזה"כ הוא דלא פטרינן עיר שיש בה ב"ד מחמת קורבת עיר שאין בה ב"ד ותו ליכא לתרוצי כתי' התוס' ז"ל במכות שם. ע"כ נראה דהרמב"ם ז"ל לא מפרש עיר שיש בה זקנים היינו ב"ד אלא זקנים ממש דאל"ה אמאי שני הש"ס בלישניה למיתני עיר שיש בה זקנים ולא נקט ב"ד וכן הוא לשון הרמב"ם ז"ל לענין קליטה עיר שאין בה זקנים אינה קולטת והוא ז"ל לא הוי מיסתם לה סתומי בהאי לישנא אם היה מפרש זקנים היינו ב"ד אלא נראה דמפרש זקנים כפשטיה ובזה ניחא מה שלא כתב להאי דינא אלא לענין ערי מקלט ולא גבי עגלה ערופה ובן סורר ומורה וכמו שתמה בזה המשל"מ ז"ל בהל' ממרים ולפי הנ"ל י"ל דלא כתב כן אלא גבי ערי מקלט דר' אלעזר נמי קאמר התם בפשיטות דאינה קולטת אם אין בה זקנים ולא דרשינן התם זקני ב"ד דליכא התם דין ומשפט דליבעי ב"ד. אבל לענין עגלה ערופה ובן סורר ומורה דזקני העיר התם הם ב"ד. פסק כמ"ד דלא בעינן זקנים ממש ואע"ג דבעינן בעגלה ערופה שיצאו כל זקניו עם ב"ד כמו שכ' הרמב"ם ז"ל שם בהל' רוצח וכדאיתא בספרי היינו למצוה בעלמא:
וע"פ הדברים הנ"ל נראה לישב קצת דברי הרמב"ם ז"ל שלא כ' להך אוקימתא דאמרינן בב"ב דקרא מיירי דווקא בעיר יושבת בין ההרים אבל בלא"ה אזלינן בתר רובא דעלמא ואין עורפין והרמב"ם ז"ל השמיטה ועיין בכ"מ ז"ל שם והיינו מטעם הנ"ל כי היכי דשמעינן הכא בשמעתין דלא אזלינן בתר קורבה לפטור ממצוה זו והולכין לעיר שיש בה ב"ד לקיים המצוה ה"נ לא מהני רובא דלעלמא לפטור ממצוה זו ודווקא כשיש עיר אחרת דנפישא וראויה למצוה זו בהא אזלינן בתר רובא יותר מקורבה וא"כ עיר שאין בה ב"ד אע"ג דנפישא היא ג"כ מניחין אותה והולכין למדוד לעיר שיש בה ב"ד אע"ג דקטנה ורחוקה היא וכן משמע מד' התוספתא דאיתא התם נמצא סמוך לירושלים ג"כ מניחין אותה ומודדין לעיר אחרת וירושלים ודאי קרתא דנפישא הואי משאר עיירות הסמוכות לה אפ"ה לא אזלינן בתר ירושלים לפטור וכבר הקשו התוס' ז"ל בב"ב שם להך סברא דאזלינן בתר רובא דעלמא א"כ למה לי קרא למעוטי ירושלי' דאינה מביאה עגלה ערופה משום דלא נתחלק' לשבטים הא בלא"ה אינה מביאה דאיכא למיזל בתר רובא דעלמא דשכיחי בה עולי רגלים ולפי הנ"ל א"ש דלא אזלינן לא בתר רובא ולא בתר קורבא לפטור:
משנה נמצא מכוין בין ב' עיירות שתיהם מביאין ב' עגלות דברי ר"א ומסקינן בגמרא דס"ל אפשר לצמצם וקרובה ואפי' קרובות וחכמים פליגי עליה בבכורות ותרי תנאי איכא התם אליבא דרבנן לחד ברייתא ס"ל לרבנן דאפשר לצמצם ולא מייתי כלל משום דקרובה ולא קרובות ולאידך ברייתא ס"ל לרבנן דמביאין עגלה בשותפות משום דאי אפשר לצמצם וליכא אלא חד קרובה משמע דלמ"ד אפשר לצמצם ליכא שום סברא למימר דיביאו עגלה בשותפות ולכאורה אמאי לא נימא דיביאו עגלה בשותפות משום דשניהם קרובים בשוה ולא ידעינן האי חלל מהי מינייהו הוא ע"כ יביאו עגלה בשותפות דספק הוא מהי מינייהו הוא ומאיזה טעם אימעיט שתיהם קרובות מלהביא עגלה בשותפות וי"ל דהא דעיר הקרובה מביאה ג"כ ספק הוא וכשיש שתים קרובות פטורות לגמרי משא"כ למ"ד אי אפשר לצמצם דאחת ודאי מחויבת מפני שהיא עיר הקרובה צריכין להביא בשותפות ובירושלמי גריס במתניתין וחכ"א עיר אחת מביאה עגלה אחת ואין ב' עיירות מביאות ב' עגלות משמע דאחת מביאין בשותפות ומפרש התם טעמייהו דר"א דריש ומדדו אל הערים כו' ואי שתיהם קרובות שתיהם חייבות ורבנן דרשי והיה העיר הקרובה אחת ולא שתים ואפ"ה שתים מביאות אחת בשותפות והיינו כמ"ש אלא דיש לפרש דברי חכמים בירושלמי דאין ב' עיירות מביאין ב' עגלות היינו דאין מביאין כלל וכהאי תנא בבכורות דס"ל הכי אליבא דחכמים:
משנה נמצא ראשו במקום א' כו' ואמרינן בגמ' דהאי פלוגתא לענין מת מצוה דקנה מקומו ומ"מ מסידרא דמתניתין משמע דקבורת החלל היו אחר מדידת הזקנים שבלשכת הגזית וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' רוצח ודלא כדאיתא בתוספתא ובירושלמי דתחלה היו שולחים שלוחי ב"ד ומסמנין אותו וקוברין אותו ומציינין אותו עד שיבאו ב"ד שבלשכת הגזית ועל דברי התוספתא יש לדקדק הא פליגי במתניתין מאין מודדין אי מחוטמו אי מטיבורו והיכי אפשר למודדו אם כבר נקבר אלא ודאי משמע דהקבורה היתה אחר המדידה ועיין בירושלמי הגירסא במתניתין איפכא ברישא תנא מאין היו מודדים כו' ואח"כ בבא דנמצא ראשו במקום אחד כו' ועי' פ"מ שתמה על הרמב"ם ז"ל בזה ול"נ כמ"ש דסמך אסידרא דמתניתין ולמסקנא משמע דלענין מדידה ליכא נפ"מ כלל ולכ"ע מודדין ממקום שנמצא ס"ד ובלא"ה ליכא נפ"מ בזה לדינא דהא הלכה דמודדין מחוטמו וקי"ל נמי דאחר מקום הראש הולכים ועי' בירושלמי דאשכח גווני דלכ"ע מוליכין הראש אצל הגוף ע"ש: