קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי
פרק תשיעי · דף סב.
א"ה איש כי יפליא נדר בערכך בערכין למה לי. מדברי התוס' ז"ל והשיטה מקובצת נראה דלא גרסינן אי הכי וכן מסתבר אם לא לפי הנוסחא שרצה לומר בשיטה מקובצת דגרסינן איש דנזירות למה לי ע"ש. אבל מכוליה שמעתא משמע דגרסינן איש דערכין למה לי ואיש דנזיר לא קשיא ליה כמו שכתב רש"י ז"ל וקושית הש"ס באיש דערכין לא שייכא להכא כלל אלא מטעם אחר הוא דפריך כיון דאיתקש ערכין לנדרים אפילו אי לא כתיב איש ממילא לא הוי ממעטינן אלא חדא מבני ישראל או דאין נערכין או דאין מעריכין למר כדאית ליה כו'. וכמו שכתבו התוס' ז"ל בד"ה איש כי יפליא. והכי הוא מסקנא דשמעתין דלאו מאיש הוא דמרבינן לחדא אלא מדאיתקש לנדרים ילפינן. וקשה לי אם כן אמאי לא אמרינן התם בערכין דטעמא דמ"ד מעריכין ולא נערכין הוא משום דמעריך ילפינן מנדרים. אבל לענין נערך לא שייך הקושיא דנדרים כלל. ולהכי אימעיט מבני ישראל. וי"ל דלענין נערכין גם כן איכא היקשא לדמים. וכי היכי דיש דמים לעובדי כוכבים הכי נמי דנערכין ואם כן שקולין הם ואין הכרע מחמת היקשא אלא דבשמעתין משמע דאפילו מאן דמרבי נערכין הוא גם כן מהיקשא דנדרים. ובשיטה מקובצת גם כן הקשה היכי שייך למילף הא דנערכין מדשמעינן דנודרין נו"נ. ועוד קשה לי לפמש"כ התוס' ז"ל שם בריש ערכין דעובד כוכבים אין נודר לבדק הבית כלל. אם כן לא שייך היקשא לנדרים כיון דאין נודרין גם כן לבדק הבית. ועיין מש"כ שם בחי'. ועיין בלחם משנה ז"ל בפ"א מהלכות ערכין. והיה נראה דקושית הש"ס איש כי יפליא למה לי הוא רק למ"ד דמעריכין דזה איכא למילף מהיקשא דנדרים. והא דמסיק הש"ס הניחא כו'. אלא למ"ד כו'. יכול לא יהו נערכין כו'. כי יפליא למה לי לא פריך איש למה לי דאיש וודאי איצטריך לרבות דנערכין אלא כי יפליא למה לי.
גמ' לאתויי מופלא הסמוך לאיש דעובד כוכבים כו'. והקשו התוס' ז"ל דתימא הוא לומר דמופלא הסמוך לאיש בישראל דרבנן ובעובד כוכבים הוי דאורייתא. ולכאורה לא ידענא היכן מצינו לחלק בעובד כוכבים בין קטן לגדול לענין עונשין. וכיון דקי"ל דעובד כוכבים חייב אפילו בלא התראה משמע דאפילו שוגג חייב ואם כן קטן נמי בר עונשין הוא. ומשום הכי לענין נדרים נמי כל שיודע להפלות נדרו נדר. מה שאין כן בישראל דאימעיט קטן לכל מילי. אבל להרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות מלכים כתב דבן נח נמי אם עבר בשוגג פטור. ועיין שם בלחם משנה ז"ל. וכן כתב התם דאין עונשין את הקטן ולא החרש ושוטה הרי דבבן נח נמי אימעיט קטן מעונשין. ומכל מקום יש לומר דלא אימעיט אלא קטן גמור דלית ליה דעת אבל מופלא הסמוך לאיש דיש לו דעת הוי קטן כגדול בעובד כוכבים. ודווקא בישראל הוא דבעינן שיביא ב' שערות דווקא. וכל שכן לפי שיטת הר"מ ז"ל דמופלא הסמוך לאיש ד"ת הוא אחר שנת י"ג ולא הביא ב' שערות. וכמו שכתבתי לעיל במכילתין באורך לשיטתו דשפיר יש לומר דבעובד כוכבים לכ"ע הוי כגדול בכהאי גוונא. ובזה אתי שפיר מה שיש לדקדק למ"ד כי יפליא אתי למופלא הסמוך לאיש בישראל. אם כן מנ"ל כלל למעוטי עובד כוכבים מערכין דילמא מיעוטא דבני ישראל לא אתי אלא למעוטי עובד כוכבים קטן מופלא הסמוך לאיש דבישראל נדרו נדר ובעובד כוכבים לא. אבל גדול לא אימעיט ונערך ומעריך כי היכי דבעי הש"ס לעיל לאוקמי מיעוטא דבני ישראל דנזירות למיעוט כ"ד כגון להדיר את בנו. אבל לפי הנ"ל ניחא דזה לא מסתבר למעוטי עובד כוכבים בר הפלאה. ובישראל דוקא הוא דבעינן ריבויא משום דהוי כקטן כל שהלא הביא ב' שערות.
ועל פי זה יש לישב קצת קושית התוס' ז"ל בנדה ד' מ"ו ע"ב בד"ה אי אמרת בשלמא שהקשו אמאי לא מייתי סייעתא מר' יהודה למ"ד מופלא הסמוך לאיש דרבנן מדאמר דקטן אין תרומתו תרומה. ולפי הנ"ל יש לומר דר"י לטעמיה דמרבי עובד כוכבים דמעריך. אם כן י"ל דלא איתרבי בר הפלאה אלא בעובד כוכבים. אבל למאי דקי"ל כר"מ דמסתבר טעמיה דאין העובד כוכבים מעריך אם כן ליכא לאוקמי ריבויא דכי יפליא בעובד כוכבים. וע"כ אתי לרבויי ישראל מופלא הסמוך לאיש. אלא דנוסחת הירושלמי שם במשנה דתרומות דר' יהודה סבירא ליה דתרומתו תרומה בכל קטן אפילו קודם שהגיע לעונת נדרים ור"מ הוא דסבירא ליה דאין תרומתו תרומה אפילו הגיע לע"נ. ולפי זה גם כן יש לומר דר' יהודה סבירא ליה מופלא הסמוך לאיש בישראל דרבנן ותרומה שאני דאפילו עד שלא הגיע לעונת נדרים תורם. וכן אמרו שם דלר' יהודה תורם ואינו מקדיש. אלא דלא הבנתי הא דפריך התם בירושלמי לרב כהנא דפליג עם ר"י ור"ל אם מיחייב על קדשים של קטן מופלא בחוץ ורב כהנא סבירא ליה דפטור. והיינו כעין פלוגתייהו דמייתי בתלמודין שם בנדה דפליגי רב כהנא ור"י ור"ל לענין מלקות של אחרים על קדשיו דרב כהנא סבירא ליה מופלא הסמוך לאיש דרבנן הוא. והרי ר' יהודה אמר תורם ומפקיע הטבל דבר תורה. ומשני מאליהן קיבלו עליהם המעשרות. והיינו שינויא דשני בתלמודין לר' יוסי שם דסבירא ליה תרומה בזמן הזה דרבנן. ומאי פריך מר' יהודה דסבירא ליה דאפילו קטן גמור תורם. ועל כרחך לדידיה תרומה שאני וכנ"ל. והיה נראה דגרסינן בירושלמי שם והדא דכהנא פליגא על ר' יוסי. והיינו ר' יוסי דמתניתין שם דאמר משהגיע לעונת נדרים תרומתו תרומה. ועיין ר"ש ז"ל שם בפ"א דתרומות שדקדק אמאי לא מסייע לרב כהנא דמופלא לאו דאורייתא מר"מ דאמר לעולם הוא בטבלו עד שיביא ב' שערות. והיינו משום דלאו דאורייתא הוא. ואם כן צריך לומר לר"מ דכי יפליא אתי לעובד כוכבים גדול שאינו יודע להפלות.
גמרא לאתויי עובד כוכבים גדול אינו יודע להפלות. ופירש"י ז"ל אפילו למאן דממעט לעובד כוכבים דאינו מעריך היינו דווקא דאינו יודע להפלות. והוא תמוה דבערכין משמע בהדיא דאינו מעריך כלל למ"ד אין מעריכין. והתוס' ז"ל הקשו למה ליה למעט עובד כוכבים גדול אינו יודע להפלות כיון דסבירא ליה דאין מעריכין כלל. ותירץ דאם אינו ענין לערכין תנהו ענין לנדרים. ולפי זה תיקשי אמאי לא מוקי כאוקימתא קמייתא דאתי לרבות עובד כוכבים מופלא ובאם אינו ענין לנדרים. וכן הקשה המל"מ ז"ל בפ"א מהלכות ערכין. ותירץ דמסתבר ליה לאוקמי למעט עובד כוכבים אינו יודע להפלות מלרבות עובד כוכבים מופלא. ולא הבנתי דהא למ"ד מעריכין משמע איפכא דמוקמינן קרא לרבות עובד כוכבים קטן מופלא ולא מוקמינן למעט עובד כוכבים גדול. והוא הדין למאי דמוקי לה באם אינו ענין לנדרים. ובשיטה מקובצת פירש דאיצטריך למעוטי גדול שאינו יודע להפלות. ולגופיה איצטריך דאי לאו האי מיעוטא לא הוי ממעטינן מבני ישראל אלא גדול שאינו יודע להפלות להכי איצטריך תרי מיעוטי. ואתי שפיר לפי זה דלא מצי למימר למעוטי מופלא הסמוך לאיש ואיצטריך תרי קראי דאי מחד לא הוי מוקמינן אלא לקטן מופלא דהא השתא קיימינן למ"ד מופלא הסמוך לאיש לאו דאורייתא. ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דלא גרסינן עובד כוכבים גדול אלא לאתויי גדול שאינו יודע להפלות ולישראל גדול שאינו יודע להפלות איצטריך לרבויי וכדאיתא להדיא בנדה שם דף מ"ו איש כי יפליא מה"ל להביא בן י"ג שנה שאינו יודע להפלות. ואתי שפיר לישנא דלאתויי. אלא דהתם משמע דמאיש הוא דמרבינן. והכא משמע דכי יפליא הוא דדרשינן. אבל בכולא שמעתא משמע דלא דרשינן מינה אלא חד דרשא וכמו שיתבאר לקמן.
כי יפליא גבי נזירות למה ליה האיתקש נזירות לנדרים כו'. הא דפריך משום דאיתקש נזירות לנדרים. היינו למאן דמרבי מכי יפליא מופלא הסמוך לאיש להכי קאמר דבנזירות לא איצטריך משום דאיתקש לנדרים ונדרים איתקש לערכין. ובערכין כתיב כי יפליא ולמה ליה דכתביה רחמנא בנזירות. אבל למ"ד לאו דאורייתא וכי יפליא דערכין אתי לעובד כוכבים קטן מופלא או גדול אינו יודע להפלות. אם כן בלאו הכי בנזירות ליכא למימר דקרא אתי להכי דהא אין נזירות בעובד כוכבים. ועדיפא תיקשי כי יפליא בנזירות למה לי ומזה משמע קצת כמו שכתבתי דלא גרסינן עובד כוכבים גדול אלא גדול שאינו יודע להפלות. ושפיר שייך למילף מערכין לכ"ע להכי פריך מדאיתקש נזירות לנדרים אליבא דכ"ע. ומסקנא דשמעתין הכא דמכי יפליא דערכין ילפינן דין קטן מופלא או גדול שאינו יודע להפלות ונדרים ונזירות ילפינן מהיקשא דערכין וכי יפליא דנזירות אתי או לידים שאינן מוכיחות או לכדר"א הפלאה להיתר. ובנדה שם משמע דמכי יפליא לנדור נדר ילפינן גדול שאינו להפלות. והיינו קרא דנזירות וזה דלא כמשמעותא דשמעתין. וי"ל דבנזירות דרשינן תרתי מאיש מרבינן גדול שאינו יודע להפלות. ומכי יפליא ילפינן ידים שאין מוכיחות או הא דר"א. אבל בערכין איצטריך תרווייהו לחד דרשא דלמאן דמוקי לה למופלא הסמוך לאיש היינו דכתיב איש כי יפליא היינו מופלא הסמוך לאיש לאפוקי אם אינו סמוך לאיש היינו קודם שנת י"ב אף על גב דיודע להפלות אין נדרו כלום. ולמאן דמוקי לעובד כוכבים גדול אינו יודע להפלות נמי איצטריך תרווייהו להך איש כי יפליא אפילו אם הוא איש צריך דווקא יודע להפלות. ועיין בשיטה מקובצת בשם תוספות חיצונית שכתב דהוא הדין דהוי מצי למיפרך כי יפליא דערכין למה לי ולא הבנתי דבריו ז"ל דהא בנדרים לא כתיב כי יפליא. ועל כרחך על כי יפליא דערכין סמיך וכנ"ל. וכן כתב שם בשם הרא"ש ז"ל.
לאתויי ידים שאין מוכיחות כו'. עיין תוס' ז"ל שכ' ב' נוסחאות לחד נוסחא לאתויי היינו למעוטי דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים. וכדמשמע בריש נדרים. ולחד נוסחא מרבינן מכי יפליא יתירא דהיין ידים דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. וגירסת רש"י ז"ל גם כן כהך נוסחא. אלא מש"כ דאהא. וכשהנזיר עובר לפניו גם כן בכלל ידים שאין מוכיחות ושייכא בפלוגתא דאביי ורבא. לא נראה כן דבהא כולי עלמא מודו וסתמא דמתניתין היא. ועיין לעיל ריש מכילתין בהא דפריך לשמואל לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים מדבעי דווקא נזיר עובר לפניו. ואיכא התם תרי נוסחי במסקנא דגמרא. לחד נוסחא מסיק דשמואל סבירא ליה דלא הויין ידים ונזיר עובר לפניו הוי מוכיח ולאידך מסיק דשמואל סבירא ליה דהוי ידים וכשנזיר עובר לפניו הוי יד. אבל אהא לחוד לא הוי יד כלל. ולפי זה משמע דאפילו כשהנזיר עובר לפניו לא הוי אלא יד שאין מוכיח. וכבר כתבתי לעיל שם דהעיקר דנזיר עובר לפניו עדיף מיד שאין מוכיח וליכא מאן דפליג בהא. ומהך נוסחא דלעיל אליבא דשמואל דסבירא ליה דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים. וכמו שכ' התוס' ז"ל שם שהיא עיקרית. וכן הוא מסקנת הר"ן ז"ל בריש נדרים איכא לאוכוחי דהעיקר דמכי יפליא ילפינן דלא הוי ידים. דאי איפכא דהוי ידים. אם כן תיקשי שמואל מאי עביד ליה בכי יפליא. דידים סבירא ליה דלא הוי ידים והיתר חכם יליף מלא יחל דברו הוא אינו מיחל כו'. וכדאיתא בחגיגה וכי יפליא למה לי דלא מסתבר דסבירא ליה כר"י משום ר"ט. אבל מהא דאמר רבא התם בחגיגה לכולהו אית להו פירכא. ופירכא דר"א דילמא לכדר"י משום ר"ט ולא קאמר דאיצטריך לידים שאין מוכיחות דלא הויין ידים ורבא גופא הכי סבירא ליה משמע איפכא דמכי יפליא ילפינן דהויין ידים. אבל כבר כתבו התוס' ז"ל סוגיות מתחלפות בפלוגתא דאביי ורבא.
ומה שכתבו התוס' ז"ל בשם ריב"א דהוי מיעוט אחר מיעוט. לא הבנתי דהא כי יפליא דערכין איצטריך לדרשא אחריתי כדאמרן לעיל ותו ליכא מיעוט אחר מיעוט ודו"ק.