אור ברסלב
קרן אורה על נזיר פרק שמיני › דף נט.

קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שמיני · דף נט.

דף נח:

גמ' הוא דאמר כי האי תנא כו' ואידך תנא דדריש לה שלא ישב איש בין הנשים ואשה בין האנשים. ומשמע קצת דראב"י דדריש שלא יתקן איש בתיקוני אשה היינו נמי כתנא דסבירא ליה לר"י כוותיה. וכן הוא דעת הסמ"ג ז"ל לפסוק כר"י לאיכא דאמרי דלוקה ד"ת אבל מדברי הרמב"ם ז"ל לא משמע דהוא ז"ל פסק נמי כראב"י. ואפילו הכי בהעברת שער פסק דאינה אלא מדברי סופרים. וצריך לומר כיון דתיקון שאינו נראה הוא ליכא בזה לאו דאורייתא אבל בליקוט לבנות מתוך שחורות פסק דלוקה דתיקון הנראה הוא ועיין בהשגת הראב"ד ז"ל שם פי"ב מהלכות עבודת כוכבים (ה"ה) ועיין בי"ד סי' קפ"ב ובביאורי הגאון ר"א ז"ל שם.

מהו לחוך כו'. צריך לדקדק אי לחוך סתם מיבעי ליה הא בלאו הכי מותר דהוי דבר שאין מתכוין ואפילו בנזיר מותר כדתנן נזיר חופף כו' ורש"י ותוס' ז"ל פירשו דבמתכוין להשיר שער מיבעי ליה. ואם כן מאי אריא לחוך. וממה נפשך אי סבירא ליה דבכל מעבירין אסור בכהאי גוונא נמי אסור כיון דמכוין להשיר השער ואי שאר מעבירין מיבעי ליה ליבעי בכל המעבירין. וי"ל דסבירא ליה ודאי דבשאר מעבירין נמי אסור כיון דאינו עושה אלא להעביר השער אבל לחוך מיבעי ליה כיון דאינו נראה כל כך דמתכוין להעביר אלא לחוך בעלמא אין כאן איסור דהא העברת שער עצמה אינה אסורה אלא משום תיקון אשה וכל שאינו ניכר כל כך מיבעי ליה. ופשיט ליה לאיסורא אבל בבגדו אף על גב דמכוין גם כן להעביר שער פשיט ליה להיתרא דזה ודאי לאו תיקון גמור הוא. והרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות עבודת כוכבים לא כתב להנך בעיא דרב מהו לחוך לא ביד לאיסור ולא בבגדו להיתר. ואולי מפרש הא דמסיק הש"ס ולית הילכתא כוותיה קאי אכולהו בעיא דרב משום דרב לטעמיה דסבירא ליה דבר שאין מתכוין אסור. ומשום הכי מיבעי ליה מהו לחוך. אבל לדידן דקי"ל אפילו גבי נזיר דחופף משום דדבר שאין מתכוין מותר לחוך נמי מותר.

וראיתי בשלטי גיבורים בשבועות שם שכתב וז"ל ומיהו אם כשחופף בשערות כדי להסיר נופלות מאליו אין בכך כלום דדבר שאין מתכוין הוא. וצריך לומר כדי להסיר דבר העוקצתו קאמר ואינו מתכוין להעביר שער ובכהאי גוונא נראה דאפילו אם פסיק רישא היא שרי כיון דאין זה איסור מצד עצמו אלא משום קישוטי נשים וכיון דאינו מתכוין לזה שרי וע"ש שהקשה מהא דאל יכרוך חבלים של פשתן וצמר בשבת פרק במה בהמה דמוקמינן לה משום כלאים. ופירש רש"י ז"ל דסבירא ליה דבר שאין מתכוין אסור ואם כן למה פסקו הרי"ף ז"ל והרא"ש שם לאיסורא דאנן קי"ל דבר שאין מתכוין מותר. וכתב דסבירא ליה דזה הוי פסיק רישא ועיין בש"ג בשבת שם.

ועיין תוס' יבמות שם שכתב דאם מגלח כל גופו אין כאן איסור לא ילבש דלאו נוי הוא וכתבו סמך לזה מדלא אשכחן דעשה דמצורע דוחה לאו דלא ילבש ואין זה מוכרח דכל שאינו מתכוין לקישוט ודאי אין כאן איסור ולמצוה הוא קמכוין. וכן כתב ר"ת ז"ל שם לפרש הא דאמר ליה והא קא גדל אף על גב דיכול לגלח במספרים משום דכל שאינו מתכוין לקישוט אלא משום צער מותר. ועיין תוס' ז"ל הכא בד"ה בעי מיניה רב מר"ח כו'. ולפי' ההלכות כו' וכן נראה כו' ומאי קושיא יטלנו במספרים. והא קגדלו והואיל וסופו ליגדל אף כשיגלחנו אין זה תיקון כו'. וזה סותר קצת דבריהם הראשונים שכתבו וכן נראה כו'. ולפי מש"כ כאן אין כאן קושיא וכמש"כ ר"ת ז"ל שם ביבמות וגם לא הבנתי מטעם זה דברי הש"ע י"ד סימן קפ"ב שכתבו להני תרי דיני דמראשו ועד רגלו מותר. ואם מכוין בשביל צער בית השחי לבד גם כן מותר. ותרתי למה לי דהא מראשו ועד רגלו גם כן לא שרי אלא משום דלרפואה קמכוין וזה אפילו בית השחי לחוד שרי. ועיין בדברי האחרונים ז"ל שנחלקו בכל גופו אם מתכוין אפילו ליופי יש מתירין ומדברי התוס' ז"ל ביבמות לא משמע הכי דאם כן לאו ראיה היא ממצורע ועוד דאם כן מאי פריך לרב מברייתא דמעביר כו' הא רב כל גופו קאמר ודו"ק.

תוכן העניינים

קרן אורה על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה