קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שישי · דף מו:
משנה גילח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו. וכתבו התוס' ז"ל דהוי כגילחוהו לסטים דסותר ל' לרבנן. וכבר העירותי בזה לעיל דמוכח מכאן דאפילו למ"ד תגלחת לא מעכבא מכל מקום אם גילח אחר מלאת בלא קרבן סותר ל' יום מהתורה דאי לאו הכי אמאי זבחיו לא עלו לו. ומשמע אפילו חטאת לא עלה לו וצריך להקריב חטאת אחר. ואי אינו סותר אלא מדרבנן אם כן היכי מייתי חטאת אחר ושלמים גם כן לא מצי לאתויי מדרבנן אף על גב דבא נדבה משום הלחם הבא עמהם. אבל באמת צריך עיון מאי שנא דטומאה שאחר מלאת לא סתר אלא מדרבנן. כמבואר בד' התוס' ז"ל לעיל בכמה דוכתי וכמשמעות הסוגיא דרב מתנא ובר פדא בפירקא קמא ותגלחת סותרת מהתורה. וכש"כ למאי דקיי"ל דתגלחת אינה מעכבת. ואם לא גילח כלל הותר גם כן. ועל כרחך צריך לומר כמש"כ לעיל ד' ל"ט. דאפילו למ"ד תגלחת לא מעכבת מכל מקום אינו יכול להקריב קרבנותיו אלא אם יש לו שער הראוי לתגלחת. ודווקא בנזיר ממורט דאין לו שער הוא דאמרי ב"ה דמקריב קרבנותיו בלא שער. אבל מי שראוי לגדל שער צריך להמתין עד שיגדל השער. ואחר כך יביא קרבנותיו. וצ"ע.
ר"ש אומר אותו הזבח כו'. ומסקינן בגמרא דר"ש סבירא ליה דאם גילח על שלמי נדבה יצא כו'. כבר הבאתי במכילתין דברי המשנה למלך ז"ל שחידש דר' יהודה ור"ש דפליגי בספק נזירות לקולא או לחומרא תליא בהך פלוגתא דאחר כל המעשים או אחר מעשה יחידי. דר"ש דסבירא ליה אחר מעשה יחידי אין ספיקו חמור מוודאו דיכול לגלח על עולה ושלמים בתנאי ועדיפא הוי מצי למימר דלר"ש אין צריך תנאי כלל ויכול לגלח על שלמי נדבה. אלא די"ל דאין זה אלא דיעבד אבל לכתחלה אסור לגלח על שלמי נדבה. ואם כן ליכא תקנתא אלא על תנאי. ויש להסתפק לר"ש אם גילח על עולת נדבה אי יצא נמי כיון דמקרא לא איתרבי אלא שלמים. והר"ן ז"ל בנדרים כתב דאף על גב דתנן אם גילח על אחת משלשתן יצא מכל מקום לכתחלה אינו מגלח אלא אחר הקרבת שלשתן. ולא ידעתי זו מנין לו דהא דאמרינן אם גילח על אחת משלשתן יצא אתי לאשמעינן דל"ד על שלמים אלא על א' משלשתן נמי יצא. אבל אחר כולן ליכא למ"ד. ובהדיא אמר ר"ש כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר לשתות יין. ועוד דאי לכתחלה אסור לגלח אם לא אחר כולן. אם כן לעיל בנזרק עליו אחד מן הדמים אמאי אינו יכול להפר דהא אינו יכול לגלח. ומה שיש לדקדק בדברי המשנה למלך עוד כבר כתבתי לעיל.
תוס' בד"ה קסבר ר"ש כו'. וה"ה דמקשי להו כו'. עיין בשיטה מקובצת ותראה כוונת דבריהם ז"ל.