אור ברסלב
קרן אורה על נזיר פרק שישי › דף מה.

קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שישי · דף מה.

דף מד:

בד"ה שער ניקנור כו'. ועל כרחך הא דכתיב ובא לפני ה' שער ניקנור הוא כו'. לפי סידור דבריהם נראה דכתבו כן על פירכת אביי מקרא דנזיר דליכא למימר דבעזרה קאמר שהרי מחוסר כפרה הוא. אבל באמת צריך לומר דדבריהם אלו שלא במקומן הם וקאי אקרא דכתיב גבי זב. וכמש"כ ובא לפני ה'. ועל זה כתבו דליכא למימר דבעזרה ממש משום דהוי מחוסר כפרה. אבל נזיר לא מיקרי מחוסר כפרה. וכמש"כ לקמן ועיין בא"מ.

בד"ה מכדי שער ניקנור כו'. והוא הדין כו' דבריהם מגומגמים בזה. וכוונתם להקשות דמאי פריך אביי דילמא פתח אהל מועד דנזיר. היינו פתח ההיכל דהוא מחנה שכינה. ולהכי נאמר ביום השמיני והביא אבל קודם לא. ותי' דלזה לא איצטריך קרא דמטמא יהיה נפקא לן. אלא על כרחך קרא לא אתי לאשמעינן אלא זמן הבאה ולא איסור כניסה. אם כן בזב נמי מנ"ל דכזב דמי לאיסור כניסה.

גמ' אלא אמר אביי כו'. עיין גרסת רש"י דחבריו דר"נ השיבו לאביי לעולם טבול יום דזב כזב ואסורין במחנה לויה ולאו משום הערב שמש אלא משום דמחוסר כפרה. ומנזיר נמי לא תיקשי דאף על גב דטמא מת מותר במחנה לויה הכא דמחוסר כפרה אסור. ופי' זה תמוה חדא דלא מסתבר דמחוסר כפרה יהיה חמור מטמא עצמו דטמא עצמו מותר. ומחוסר כפרה אסור. זה לא שמענו מעולם. ועוד דהא נזיר לאו מחוסר כפרה הוא. וכמו שכתבו התוס' ז"ל. וכי מייתי קרבן למנות נזירות טהרה הוא. וגם בזה איכא מאן דסבירא ליה דמשביעי מתחיל נזירות טהרה.

ומ"ש עוד והאי נמי דאמרת כו'. דבעזרה משתעי קרא דהיינו מחנה לויה. וכ"כ לעיל. ואין זה מדוקדק דעזרה הוא מחנה שכינה והכא בעזרת נשים מיירי. אבל עיקר דבריהם אינן מובנים דמאי קשיא ליה אי מחנה לויה קאמר. כיון דדינא הכי הוא דאסור ליכנס במחנה לויה בין זב בין נזיר טמא כל שמחוסר כפרה ותו לא קשיא מכדי שער ניקנור כו'. ועוד הקשו שם מהא דמצורעים נכנסין בשערי נקנור ששם מזין על הבהונות. ותי' דביאה במקצת כו'. לא שייך קושיא זו לכאן דהא במחנה שכינה לכ"ע מחוסר כפרה אסור. וקושיא זו ותי' כבר אמור הוא בגמרא במנחות על כניסת הבהן לעזרה. ובא"מ הקשה דאכתי תיקשי מכניסת המצורע גופא למחנה לויה. ולפי שיטת רש"י מחוסר כפרה אסור במחנה לויה. וז"א דהא דאמרינן דמשום דמחוסר כפרה לא עייל היינו היכא דאיכא תרתי טבול יום ומחוסר כפרה. אבל טבול יום לחוד או מחוסר כפרה לחוד וודאי מצי עייל במחנה לויה וכדמוכח מקרא דזב גופא דביום השמיני בא אל פתח אהל מועד היינו מחנה לויה. ובזה לא תיקשי נמי ממתניתין דכלים דמשמע דטבול יום ומחוסר כפרה אין אסורים אלא מדרבנן דהיינו כל חד לחודיה.

והתוס' ז"ל גרסי אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי. ע"ש בד"ה אלא שכתבו אבל האי דסבירא ליה כו'. נראה דחסר כאן כמה תיבות. וכצ"ל. אבל האי דסבירא ליה דלענין זב בעל ב' ראיות נמי נאמר בזה לאו כזב דמי. וכן לענין דשוחטין וזורקין עליו לאו כזב דמי. והא דאסור ליכנס הוא משום דאיכא תרתי טבול יום ומחוסר כפרה. והא דמסיק הש"ס ואי במחנה לויה קאי בא לשנויי הקושיא מקרא דנזיר דלחבריו דר"נ דדייקי מיתורא דקרא דכתיב ובא אל פתח ולא כתיב ובא סתם שפיר פריך להו אביי. אם כן גבי נזיר נמי נימא הכי דע"כ יתורא אתי לאשמעינן דביום השביעי אסור גם במחנה לויה דליכא למימר דקרא דבעזרה קאמר במחנה שכינה דלזה לא איצטריך. וכמו שכתבו התוס' ז"ל בד"ה מכדי ואביי הוא דמשני דלאו מיתורא ילפינן אלא דגבי זב על כרחך פתח אהל מועד דקאמר היינו מחנה לויה דבמחנה שכינה אסור אפילו ביום הח' ואי ביום הז' נמי מותר במחנה לויה אמאי קרי ליה אהל מועד אלא שמע מינה לאשמעינן דביום הז' אסור גם במחנה לויה כיון דהוי טבול יום ומחוסר כפרה. אבל בנזיר שפיר מיירי קרא באהל מועד גופא. היינו בעזרה במחנה שכינה. וזה שכ' בד"ה ואי במחנה לויה כו' שהרי במחנה לויה הכתוב מדבר דבמחנה שכינה זה אסור ליכנס כצ"ל.

ומ"ש שם הרי חוזר אביי. ומשני דברי חבריו דר"נ. הוא פירוש אחר. וגי' אחרת הובא בשיטה מקובצת דגרסינן. אלא אמר אביי טבול יום דזב כזב דמי. ולפי גירסא זו אביי לא פריך לחבריו דר"נ אלא לפי מה שסתמו דבריהם ולא פירשו מהיכי מוכיח התנא וסברי שמוכיח התנא מדכתיב ובא ביום השמיני דמשמע בלא הערב שמש אסור במחנה לויה. ואם כן הכא נמי בנזיר נמי נימא הכי מדכתיב והביא כו' דבלא הערב שמש אסור ליכנס להכי חזר אביי ופי' דבריהם דבזב שפיר מוכח דאסור במחנה לויה דעל כרחך קרא במחנה לויה מיירי. ומשמע דבלא הערב שמש אסור גם במחנה לויה. והיינו דקרי ליה אהל מועד. אבל בנזיר במחנה שכינה איירי דלאו מחוסר כפרה הוא. וכמו שכתבו התוס' ז"ל דמשני ד' חבריו דר"נ מה שהיו אומרים מסברת לבם. ולא פירשו האיך מוכח דטבול יום דזב אסור. ופי' אביי דזב אסור ליכנס בפתח אהל מועד. ועל כרחך במחנה לויה מיירי אבל נזיר יכול ליכנס במחנה שכינה. ודבריהם כאן בחדא שיטתא קיימי עם דבריהם לעיל בד"ה ואמינא. ועיין בשיטה מקובצת ז"ל ותראה שכן הוא. אבל לדינא ליכא נפקא מינה בהני נוסחי דלתרווייהו סלקי מסקנא דטבול יום של מחוסר כפרה אסור במחנה לויה כזב. אבל טבול יום של בעל ב' ראיות מותר במחנה לויה.

אבל לענין שוחטין כו' שכתבו התוס' ז"ל איכא נפקא מינה דלהך גירסא דאביי אמר טבול יום דזב לאו כזב דמי שוחטין וזורקין עליו. וכמו שכתבו התוס' ז"ל בד"ה אלא כו' אבל להך גירסא דאביי נמי טבול יום דזב כזב דמי סבירא ליה. ובא לפרש דברי חבריו דר"נ אליביה גם כן אין שוחטין וזורקין עליו. אבל עיקר דבריהם ז"ל שכתבו דנפקא מינה לענין שוחטין וזורקין עליו. ולמ"ד כזב אין שוחטין וזורקין כדאיתא בכריתות. אין דבריהם ז"ל מובנים דהתם לענין פסח הבא בטומאה דלא יאכלו ממנו זבין וזבות לענין זה הוא דאמרינן התם דאי טבול יום דזב כזב דמי עדיין שם זב עליו ולא יאכל מפסח הבא בטומאה. ולמ"ד לאו כזב דמי מותר לאכול. אבל לא לענין שחיטה וזריקה עליו ושילוח הקרבנות. ובזבחים דף י"ז כתבו שם גם כן כהאי לישנא והוגה שם בגליון דלענין אכילת פסח הבא בטומאה קאמר. וגם פירושם זה דבהא פליגי חבריא דר"נ עם אביי גם כן אינו מיושב דאם כן בסברא בעלמא פליגי דחבריא דר"נ סבירא ליה כיון דאסור ליכנס במחנה לויה הרי הוא כזב לכל דבריו גם לענין פסח הבא בטומאה. ואביי סבירא ליה דדוקא לענין מחנה לויה הוא דהוי כזב אבל לא לפסח הבא בטומאה. ומאי קאמר אמינא להון אנא משמע דסתר דבריהם מחמת פירכא דאלא מעתה. ולפי הנ"ל אין מפירכא זו הכרח כלל. דאביי נמי מודה דאסור במחנה לויה ובדרשא דקרא פליגי. ע"כ העיקר דבזב בעל ב' ראיות פליגי דלחבריא דר"נ גם בזה טבול יום כזב דמי לענין מחנה לויה ולאביי דוקא היכא דהוא גם כן מחוסר כפרה.

ולפי זה אכילת פסח הבא בטומאה חמור מדין מחנה לויה. דהא מוכח הכא דמחוסר כפרה לחוד ודאי מותר במחנה לויה לכ"ע. דאי לאו הכי היכי הוא בא ביום השמיני אל פתח כו'. והא דאמרינן מה התם מחוסר כפרה לא עייל ע"כ לאו מחוסר כפרה לחוד קאמר. אלא טבול יום ומחוסר כפרה ולא לגמרי איתקש לאהל מועד. ולענין פסח הבא בטומאה סבירא ליה לרבא דאפילו מחוסר כפורים לחוד כזב דמי ואסור לאכול כדאיתא בכריתות שם וכ"כ בשיטה מקובצת. דהא דאמרינן בזבחים דמחוסר כפרה דזב כזב דמי. וכל שכן טבול יום גרידא היינו לענין עבודת צבור דהותרה לטמא מת וכל שהוא מחוסר כפרה או טבול יום דזב אסור בעבודה. וכן הדין לענין פסח הבא בטומאה. ואם כן טבול יום ומחוסר כפורים דאסור במחנה לויה פשיטא דכזב הוא לכ"ע לענין עבודת צבור או לאכילת פסח הבא בטומאה. ולחבריא דר"נ הוי איפכא דלדידהו כניסה במחנה לויה חמור דאפילו טבול יום דזב בעל ב' ראיות אסור במחנה לויה. ומחוסר כפרה מותר. ולענין פסח הבא בטומאה הוי איפכא דטבול יום משמע בפ"ב דזבחים דלכ"ע לאו כזב דמי ומחוסר כפרה הוא דהוי כזב.

ומש"כ בשיטה מקובצת דבפ"ב דזבחים משמע דמחוסר כפרה כזב וכל שכן טבול יום אינו מובן. דבהדיא משמע התם דוקא מחוסר כפרה הוי כזב ולא טבול יום. וכ"כ התוס' ז"ל שם. וי"ל דטבול יום דזב בעל ב' ראיות משמע להו דחמיר ממחוסר כפרה דזב והתם בטבול יום דמת קיימינן. וכן יקשה לשיטת התוס' ז"ל דאביי דאמר טבול יום דזב לאו כזב דמי היינו דמותר בפסח הבא בטומאה. ואפילו איכא תרתי טבול יום ומחוסר כפרה ובמחנה לויה אסור. ולרבא שם בזבחים (דף יז) חמיר אכילת פסח כו' דאפילו מחוסר כפרה דמותר במחנה לויה לכ"ע אסור באכילת פסח. ועי' בזה בתוס' זבחים דף ל"ב שהאריכו בזה. ותמהו שם על פירש"י ז"ל שם שכתב דר' יוחנן וברייתא פליגי בהך סברא אי טבול יום דזב כזב דמי ממתניתין דכלים ועוד כמה קושיות. והרי הכא מבואר דפליגי בזה חבריו דר"נ עם אביי בטבול יום דזב בעל ב' ראיות. ולמה לא ניחא להו דברייתא ור"י נמי בהא פליגי. ונראה דסבירא ליה התם דלענין פסח הבא בטומאה הוא דפליגי. אבל טבול יום דזב בעל ב' ראיות לכ"ע לאו כזב דמי לכל מילי. ועיין בשיטה מקובצת כאן שכתב לחלק בין זב לבעל קרי דטבול יום דבעל קרי גם לחבריא דר"נ מותר מה"ת במחנה לויה. וכדאמר ר' יוחנן במצורע שראה קרי דד"ת אפילו עשה אין בו. אבל לא ידענא מי הכריחם לזה לחלק בכך כיון דאיתרבי בע"ק כזב לענין מחנות. ועיין בר"ש ז"ל פ"א דכלים שכתב דהא דתנן התם טבול יום מותר במחנה לויה הוא בכל טבול יום זב וזבה ונדה ויולדת. וכתב שם דאתיא כמ"ד טבול יום דזב לאו כזב דמי. וקשה קצת דזבה ויולדת הוי מחוסר כפרה גם כן ואפילו לאביי אסורין במחנה לויה אף על גב דלאו כזב הוא.

ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' ביאת מקדש משמע גם כן דכל טבול יום אפילו אית ביה תרתי דהוא מחוסר כפרה גם כן מותר מהתורה במחנה לויה. ולענין אכילת פסח בטומאה ולענין טומאת צבור לא נתבאר בדבריו כלל. ועיין בכריתות דף י' בעין משפט שציין בפ"ו מהל' קרבן פסח דפסק דבין טבול יום ובין מחוסר כפרה דזב לאו כזב דמי. ושם נתבאר דין לשחוט ולזרוק על טבול יום ומחוסר כפרה. ואין זה ענין כלל להך פלוגתא אי כזב דמי אי לא ע"ש. ובפ"ג מהל' ביאת מקדש כתב עוד הרמב"ם ז"ל דאפילו בעזרה דהוא מחנה שכינה ליכא מלקות במחוסר כפרה. וע"ש בכסף משנה ז"ל שהאריך משום דסבירא ליה דלאו כזב דמי. ואין זה מספיק דלענין מחנה שכינה אפילו לאו כזב דמי י"ל דלוקה כמו טבול יום דלוקה אם נכנס לעזרה. וגם כמה סוגיות מבוארות דלא כדבריו ז"ל כדאיתא בריש יבמות ובזבחים. אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא. וכן השיג עליו הראב"ד ז"ל בפ"ד מביאת מקדש. ועוד דלפי זה תיקשי לעולא דאמר ביאה במקצת שמה ביאה מברייתא דמצורע שראה קרי כו'. דליכא למימר הואיל ואישתרי אישתרי. דמה ענין שריותא דטבול יום שהוא בלאו לשריותא דמחוסר כפרה דאין בו לאו. ומחוסר כפרה הותר אבל לא טבול יום. וצ"ע גדול בזה. ויש לדקדק עוד לפי שיטתו דהא דמצורע שראה קרי אין צריך למימר הואיל ואישתרי אישתרי. אם כן מאי איריא דכתב בפ"ו מהל' קרבן פסח דראה קרי בו ביום אפילו ראה קרי בליל ח' גם כן יכנס דעשה של פסח של כרת ידחה עשה דרבנן דלעולא דוקא בו ביום כדאיתא בריש יבמות. דאי לאו הכי ליכא למימר הואיל ואישתרי אישתרי. אבל לשיטתו ז"ל אפילו בליל ח' יכנס. וכן משמע דלא סבירא ליה להרמב"ם ז"ל הך סברא דהואיל ואישתרי כו'. מהא דהשמיט להאי דינא א היה רובן טמאי מתים ונעשו זבים. והדברים ארוכים ואין ענינים פה.

משנה תגלחת הטהרה כו'. ושוחט השלמים ומגלח עליהם דברי ר"י. ופי' התוס' ז"ל דר"י אמר דשוחט השלמים תחלה. אף על גב דבכל מקום חטאת קודמת הכא דמגלח על השלמים הם קודמין לכל. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דר"י נמי מודה דחטאת קודמת כמו בכל מקום. ובגילוח לחוד הוא דאמר דמגלח על השלמים. ולישנא דמתניתין מסייע לדין ולדין כמש"כ הלחם משנה ז"ל. אבל בירושלמי משמע כדעת התוס' ז"ל דקאמר התם כמאן תנינן תמן כל החטאות קודמות לאשמות. ועל כרחך אסיפא סמיך דאשם קודם לאיל נזיר. ואם כן כל שכן דחטאת קודם לאיל נזיר. ואם כן לא אתיא מתני' כר"י דאמר דשלמים קודמין. ר"א אומר דברי הכל היא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות וקודמין נמי לאיל נזיר. אבל חטאת זו דנזיר איל נזיר קדם. אם כן משמע דלר"י שלמים קודמין. אלא דיש לדקדק לפי זה הא דתנן התם דאשם קודם לאיל נזיר וכיון דאיל נזיר קודם לחטאת שלו. והחטאת קודם לאשם אם כן גם איל נזיר יקדם לאשם. וכהאי גוונא מיבעי ליה התם בפ' כל התדיר. וע' תוס' ז"ל שם ועי' תוי"ט ז"ל במתני'. ועי' מל"מ שדקדק לד' התוס' ז"ל אמאי לא פריך בפרק כל התדיר מהא כי היכי דפריך מעולת יולדת שם. וזה לא קשיא כל כך דהא דחטאת קודם לעולה תנן בהדיא. אבל קודם לשלמים לא תנן בהדיא אלא מכללא שמעינן. ובירושלמי פריך לה כנ"ל.

גמרא אבא חנן משום ר"א כו'. במתני' איכא נוסחי דגרסי ר' אליעזר אומר דמגלח על החטאת. ולפי זה ר' אליעזר לטעמיה דלא יליף מפתח אהל מועד לשלמים. ודריש לה בזמן שהפתח פתוח. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל לא משמע כן דכתב לתרווייהו דמגלח על שלמים ובזמן שהפתח פתוח. וצריך לומר דהוה גריס כגירסא אשר לפנינו דבחד מינייהו גרסינן ר' אליעזר ובחד ר' אלעזר. ואם כן י"ל דהך תנא דדריש בזמן שהפתח פתוח סבירא ליה נמי דבשלמים מגלח ותרתי דרשינן מינה.

ר"ש שזורי אומר וגלח הנזיר ולא נזירה שמא יתגרו בה כו'. משמע דר"ש שזורי סבירא ליה דפתח אהל מועד הוא כפשטיה דמגלח פתח אהל מועד ומיעוטא דנזירה הוא דחדיש. וכן כתב בשיטה מקובצת ז"ל. ולקמן יתבאר דאין זה מוכרח.

תוכן העניינים

קרן אורה על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה