קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שישי · דף לט:
אלא הא דתניא נזיר שגילחוהו כו' אינו סותר ואי מלתחת רבי ליסתור. ומשני כגון שגילחוהו אחר מלאת וכר"א דבטומאה אחר מלאת אינו סותר אלא ז' ויליף תגלחת מטומאה כי היכי דבטומאה אינו סותר אלא ז' הכי נמי תגלחת לאחר מלאת אינו סותר אלא ז'. ועי' רש"י ז"ל שכתב דלר"א אם נטמא ביום מלאת אינו סותר אלא ז' לאחר תגלחת. וכן בד"ה מ"ט דר"א כתב בשלמא אם נטמא לאחר מלאת מונה ג' וז' ומגלח תגלחת טומאה. ולא נראה כן דהיכא דאינו סותר אלא ז' אינו מגלח תגלחת טומאה דאם כן יסתור יותר מז'. וכן כתבו התוס' ז"ל בד"ה ומאי טעמא דר"א כמו שהאריכו בדבריהם ז"ל והם מעורבבין ותוכן דבריהם כי היכי דלר"א כי נטמא לאחר מלאת אינו צריך אלא למנות ג' וז' הכי נמי גילח לאחר מלאת אינו סותר אלא ז' ימים שיהיה השער כדי לכוף ראשו לעיקרו דלאחר מלאת ליכא סתירה אלא משום דצריך תגלחת לנזירות דלר"א תגלחת מעכבת משום הכי סגי בז' ימים לחוד דיכול לקיים מצות גילוח כיון דאיכא שערות כדי לכוף ראשו לעיקרו. והך ילפותא לאו לימוד גמור הוא אלא מסברא הוא דאמרינן הכי אף על גב דלא דמיין להדדי. אבל לרבנן דאמרי דטומאה דאחר מלאת סותר ל'. הכי נמי תגלחת דלאחר מלאת סותר ל'. והכי נמי אף על גב דהא דסותר ל' לרבנן בנטמא אחר מלאת הוא מדרבנן בעלמא. וכמ"ש התוס' ז"ל לעיל הכי נמי גם כן בתגלחת מדרבנן סותר ל'. ויותר נראה דמן התורה סותר ל' לרבנן דהא עיקר סתירת שער לשיטת התוס' ז"ל הוא שיקריב קרבנותיו על תגלחת בגידול שער דבנזירות מרובה אינו סותר כלל. ואף על גב דלרבנן תגלחת אינה מעכבת מכל מקום מה"ת צריך שיהיה לו גידול שער בשעת קרבנותיו ובנזיר ממורט הוא דפליגי לקמן אי צריך להעביר תער אי לא. וסתירת ל' בנזירות מועטת נראה דמעכבת אפילו בדיעבד אם הקריב קרבנו בלא שער. וכמו שיתבאר לקמן בהא דנזיר ממורט ואם כן אפילו גילח אחר מלאת סותר ל' מהתורה כדי שיהיה לו גידול שער בשעת קרבנו. ומטעם זה נ"ל דאפילו אם גילחוהו לסטים ביום ל"ב גם כן סותר שלשים עד שיהיה לו כדי גידול שער בשעת קרבנו.
והתוס' ז"ל כתבו דהוי מצי לאוקמי כרבנן וביום ל"ב כי היכי דנטמא ביום ל"ב אינו סותר אלא ז' הכי נמי תגלחת. ועוד כתבו דלרבנן דתגלחת אינה מעכבת לא שייכא סתירה ואפילו אם לא שייר כלל אינו אסור לשתות יין. ולפי הנ"ל וודאי שייכא סתירה גם לרבנן דאינו יכול להקריב קרבנן עד שיגדל שערו ואסור בכל דיני נזירות. אלא דאם כן תיקשי מנ"ל דלר"א סגי בז' ימים לחוד דילמא כי היכי דלרבנן בעינן ל' יום כדי גידול שער הכי נמי לר"א. ובנטמא שאני דאין צריך אלא הזאה ג' וז' כדי שיטהר. אבל בתגלחת בעינן שיגדל שערו.
ונראה דלשיטת הרמב"ם ז"ל (פ"ו מהלכות נזירות ה"ד) ניחא דלפי שיטתו הא דנטמא ביום שאחר מלאת לרבנן סותר ל' הוא מה"ת. וצריך להביא קרבן טומאה ומגלח וסותר ל' כדי גידול שער. וכמבואר בדבריו ז"ל בפ"ו מהל' נזירות. וכמו שהארכתי בדבריו ז"ל לעיל. ואם כן ר"א דאמר דסותר ז' הוא גם כן כנ"ל דצריך שיטהר ויביא קרבנותיו בתגלחת טומאה. ואחר כך מונה ז' ומגלח תגלחת טהרה. ושפיר שמעינן מהא דאחר מלאת סגי בגידול כדי לכוף ראשו לעיקרו ואתי שפיר הא דיליף תגלחת טהרה מתגלחת טומאה. ועי' בפירוש המשנה להרמב"ם ז"ל במשנה דסוף פירקין מי שנזרק עליו א' מן הדמים כו'. כן היה נראה ברור.
אבל הרמב"ם ז"ל שם בפ' הנ"ל (פ"ו) הלכה ה' כתב נטמא ביום שראוי לגדל שער או גילח לאחר מלאת הרי זה אינו סותר כלום אף על פי שעדיין לא גילח עכ"ל. הרי שכ' דאפילו גילח לאחר מלאת אינו סותר כלום. ועי' לחם משנה ז"ל שם שכתב משום דלרבנן תגלחת לא מעכב. ולענ"ד נראה כמ"ש. וד' הרמב"ם ז"ל בהלכה זו אינו מובן דאמאי לא כתב לדין זה לעיל גבי סתירת תגלחת. ומה ענין זה בדיני טומאה. גם מש"כ ואף על פי שלא גילח אינו מדוקדק. ואי לאו דמסתפינא נראה להגיה בדברי הרמב"ם ז"ל. וצריך לומר נטמא ביום שהוא ראוי לגדל שער אם גלח ביום מלאת הרי זה אינו סותר כו'. וכולא חדא היא. אבל תגלחת בכל ענין סותרת. ועיין בד' הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות נזירות הלכה י"א ותראה שכן הוא כדברי. ועי' בירושלמי לעיל פ"ג הלכה ג' גבי הא דאמר ר"א אינו סותר אלא שבעה דפליגי התם מאי טעמא דר"א ור"י אמר ממצורע למד ר"א דמגלח וחוזר ומגלח לאחר ז' משמע דלר"א איכא סתירת שבעה ממש דלשיטת התוס' ז"ל דלר"א אין כאן סתירה כלל אלא עד שיטהר בג' וז' להביא קרבנות טהרה. אם כן למה להו למימר דממצורע למד דהא מילתא דפשיטא היא דצריך ליטהר לקרבנותיו אלא שמע מינה דמביא קרבן טומאה ומגלח. ואפילו הכי אינו סותר אלא שבעה משום דלמד ממצורע. וכבר כתבתי לעיל דסוגיא דבר פדא ורב מתנא בפירקא קמא לא משמע הכי.
והנה למסקנא דשמעתין משמע דתוך מלאת אפילו שיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו סותר הכל דמלתחת רבי. והרמב"ם ז"ל בפ"ו הנ"ל כתב דאם נשתייר כדי לכוף כו' אינו סותר. וכבר הקשה הלחם משנה ז"ל בפ"ה שם דזה דלא כסוגיא דשמעתין. ועל כרחך צריכין לומר דסמך אהא דלקמן דאינו סותר אלא ברוב ראשו וכעין תער. אבל אם שיירו בו אינו סותר ובש"מ הקשו אהדדי הא דשמעתין עם דברי רב חסדא לקמן. וכ' לחלק בין רוב ראשו לכל הראש דברוב ראשו בעינן כעין תער דווקא ובכל הראש אפילו שיירו בו כדי לכוף סותר. וחילוק זה קשה מאד דמנ"ל הא לחלק בין רוב לכולו. ועוד דאמאי לא משני דברייתא דנזיר שגילחוהו כו'. מיירי ברוב ראשו. ונהי דלד' השיטה מקובצת ז"ל ליכא לשנויי הכי דברוב ראשו אפילו כי לא שייר כדי לכוף ראשו לעיקרו גם כן אינו סותר דדווקא כעין תער שלא נשאר כלום הוא דסותר וכמו שיתבאר לקמן בשיטת התוס' ז"ל. אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דכעין תער היינו שלא שייר כדי לכוף כו'. אם כן על כרחך אין לחלק בין רוב ראש לכולו מדלא משני לברייתא דנזיר שגילחוהו כו'. דמיירי ברוב ראשו ומוכרח לומר דשמעתא פליגי אהדדי. וכן כתב הלחם משנה ז"ל שם ויתבאר לפנינו אי"ה עוד בזה.
גמ' ת"ר תער אין לי אלא תער תלש כו'. ת"ל קדוש יהיה כו'. ר' יונתן אומר תלש כו' פטור. ופי' התוס' ז"ל דר' יאשיה ור' יונתן בתרתי פליגי. ר' יאשיה סבירא ליה דעשה איכא אפילו אם לא תלש מעיקרו. עשה דקדוש יהיה. אבל אי תלש מעיקרו לוקה כאידך תנא דמרבי כל המעבירים. ור' יונתן סבירא ליה דפטור לגמרי אפילו אי תלש מעיקרו. ושאר מעבירין אין כאן לא לאו ולא עשה. והכי משמע קצת מלשון פטור דאמר ר"י דמשמע דפליג במידי דלר' יאישה חייב. והיינו בתלש מעיקרו דאי לא תלש מעיקרו אפילו לר' יאשיה ליכא חיוב אלא איסור עשה. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה שם לא משמע כן. וכמו שכתב הלחם משנה ז"ל גם כן שם דלא כתב לאיסור עשה היכא דלא תלש מעיקרו. וצריך לומר דסבירא ליה דר' יאשיה ואידך תנא דלקמן תרי תנאי היא מר יליף מלא יעבור לרבות כל המעבירים ומר יליף מקדוש יהיה או י"ל דר' יאשיה סבירא ליה דליכא אלא עשה בכל המעבירים ואין הלכה כמותו אלא כסתמא דמתני' דלאו נמי איכא. וק"ל.
ועיין בשיטה מקובצת שכ' כן דלר' יאשיה ליכא אלא עשה בשאר מעבירין ודלא כמתניתין. וכתב עוד שם דר' יאשיה ור' יונתן מודו בשאר מעבירין היכא דתלשן מעיקרן ולא פליגי אלא היכא דשייר מקצת. אבל לד' הרמב"ם ז"ל אי אפשר לפרש דר' יונתן מודה בשאר מעבירין מעיקרן דאם כן מאי פריך לר' יונתן והכתיב קדוש יהיה כו' ומאי קושיא דלמא אתי לסך נשא דליכא אלא עשה לדברי הרמב"ם ז"ל כמו שיתבאר אלא שמע מינה דאפילו במעביר מעיקרו פליג ר"י. ומהאי טעמא לא ניחא ליה להרמב"ם לפרש כשיטת התוס' ז"ל דר' יאשיה מיירי בתולש מקנתו דמנ"ל הא כיון דאיצטריך קדוש יהיה לסך נשא. אבל שייר מקצתו מנ"ל. ועיין בפי' המשנה להר"מ ז"ל שכתב דמגדל פרע שמעינן כל המעבירין ולמלקות. והיינו כר' יאשיה ואפילו מלקות יליף מינה. עוד משמע קצת מדבריו שם דלסתירה בעינן דוקא גילוח תער או כעין תער היינו מספרים. אבל תלישה ביד אינו סותר. ויתבאר לקמן אי"ה. ועיין רש"י ז"ל מה שפי' על תלש ומירט. והכי משמע דמירט היינו לגמרי מעיקרו.
והנה מהך דרשא דר' יאשיה מקדוש כו' גדל פרע שפיר שמעינן כל המעבירים וגם כל שהוא היינו אפילו שער אחד. אבל לאידך תנא דיליף מלא יעבור לרבות כל המעבירים. מנ"ל דאפילו בשער אחת לוקה. או איפכא. דהא עיקר דיוקא הוא מדלא כתיב בתער לא יגלח וכיון דאיצטריך לא יעבור דאפילו בכל שהוא דאי כתיב לא יגלח הוה אמינא דוקא ב' שערות כמו בגילוח הזקן ומנ"ל דשאר מעבירין נמי חייב. וצריך לומר דמלא יעבור משמע ליה בכל גוונא.
תוס' בד"ה ומאחר שסופינו כו'. תימא לימא לאשמעינן כעין תער. וע' תוס' י"ט ז"ל שכתב דלמסקנא באמת איצטריך תער להכי. ויפלא שלא הביא דברי התוס' ז"ל. ועוד דאטו ברייתא סבירא ליה דלא בעינן כעין תער אם כן מנ"ל לרב חסדא דבעינן כעין תער. וכן יקשה הא דאמרינן לקמן לרבי דתער אתי לעבור עליו בב' לאוין ואמאי לא קאמר דאיצטריך לכעין תער. ולפי ד' התוס' יום טוב ז"ל דלמסקנא לכעין תער הוא דאתי אם כן מנ"ל דתגלחת האחרונה בתער דוקא. ומש"כ התוס' י"ט ז"ל דמעד מלאת נפקא כרבי. אם כן לא פליגי כלל ת"ק ורבי. ולא משמע הכי בכולה שמעתין. ועוד דלרבי נמי תיקשי מנ"ל דתגלחת האחרונה דוקא בתער ואמאי לא סגי בכעין תער. כמו קודם מלאת. וי"ל דלהא לא איצטריך קרא דפשיטא דבתגלחת אחרונה בעינן שלא ישייר משערו דגילוח כתיב ביה. ועיין פני משה בירושלמי. ושם איכא מ"ד דתגלחת מצוה בנזיר טהור לא בעינן דוקא תער ע"ש ולקמן יבואר עוד בזה.