קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שביעי · דף נו.
גמ' אין לי אלא ימי טומאה כו' ימי חלוטו מנין ודין הוא כו' ימי ספירו מנין כו'. והקשו בתוס' הא ימי ספירו נמי תיתי בקל וחומר מנזיר בקבר כו'. וי"ל דהאי קל וחומר לא מהני אלא לימי חלוטו דחמיר הוא בטומאה קרוב לטומאת מת. אבל ימי ספירו קילא טומאתו ואינו מטמא אלא במגע ליכא למילף בקל וחומר מנזיר בקבר אף על גב דאין שערו ראוי לתגלחת. ויש לדקדק בכל הני טומאות דחשיב במתניתין שאין הנזיר מגלח מנ"ל דאין עולין לו הימים עצמן ודילמא דוקא טומאה הסותרת הוא דלא יעלו אבל טומאה שאינה סותרת מנ"ל דלא יעלו. וי"ל דכולהו שמעינן לה מנזיר בקבר דאינו מגלח. ואין עולין לו הימים. ולפי שיטת הרמב"ם ז"ל לא אשכחן טומאה ד"ת ולא יגלח עליו והימים לא יעלו לו כ"א ביה"ק דכל שאר טומאות כתב שאינן אלא מדבריהם. והא דאין עולין לו גם כן מדבריהם הוא ואהל וכלים הנוגעים במת אף על גב דטומאתן ד"ת עולין לו גם כן כמבואר בדבריו לבר מטומאת קבר דטומאה ד"ת היא ואין עולין הימים אף על גב דאינו מגלח על טומאה זו. וכבר דקדקתי לעיל דף י"ז מאי אריא נזיר בקבר דמשמע משום דתחילת נזירות היה בטומאה הוא דאינו מגלח הא אפילו נזר תחילה ואחר כך נכנס לבית הקברות גם כן אינו סותר ומגלח על טומאת בית הקברות ע"ש שהאריך בזה. גם מש"כ דבטומאות של דבריהם אין עולין לו גם כן מדבריהם גם זה צ"ע לפי מה שיתבאר לקמן דלאו לגמרי מדבריהם קאמר אלא כשיטתו בכ"מ דכל דליכא סמך מפורש בתורה מדבריהם קרי ליה. אם כן י"ל דאין עולין לו ד"ת כיון דמכל מקום טמא הוא וצריך הזאה שלישי ושביעי. ונפקא מינה אם גילח לאחר שלשים במנין אלו הימים אם אין עולין רק מדרבנן עלה לו תגלחתו והותר לשתות יין ואם אין עולין לו מה"ת אין תגלחתו כלום וצריך לחזור ולהשלים נזירותו וצ"ע. ומדבריו ז"ל בפ"ז מהלכות נזירות (ה"ט) משמע דכל דינים אלו דברי קבלה הם וכמו שכתבו שם על הא דימי הסגרו עולין לו ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא ע"ש וכלישנא דמתניתין באמת אמרו.