אור ברסלב
קרן אורה על נזיר פרק שביעי › דף מח:

קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שביעי · דף מח:

דף מח.

עד שלא יאמר יש לי בדין כו'. על כרחך צריך לפרש כפי' התוס' ז"ל דשקיל וטרי אי לאביו מיותר אי לא ורצה לומר דמיותר הוא דמכלל דעל נפש מת שמעינן אפילו קרובים כמו כלל דכהן גדול. ויש לדקדק למה ליה למילף מכלל דכהן גדול הא בלאו הכי אמרינן דקרובים נמי אסורין כיון דקרא סתמא כתיב על נפש מת לא יבא ומנ"ל להתיר קרובים. וי"ל דשקלא וטריא דברייתא תליא בהא דאיכא טעמא דנזיר חמור אפילו מכהן גדול דמביא קרבן על טומאתו ואיכא נמי טעמא איפכא דקיל אפילו מכהן הדיוט דאין קדושתו קדושת עולם. משום הכי רצה למילף מכלל דכהן גדול דנאסר גם בקרובים. וחזר ואמר או כלך כו' דאיכא למילף בקל וחומר מכהן הדיוט דחמור דקדושתו קדושת עולם. ואפילו הכי הותר בקרובים קל וחומר נזיר.

וי"ל עוד דשייכא בפלוגתא דטומאת קרובים אי הוי מצוה או רשות דלמ"ד רשות וודאי שמעינן מכללא לחוד דגם בקרובים אסור דמנ"ל להתירו בקרובים ולהוציאן מן הכלל. אבל למ"ד מצוה לא שמעינן מקרא דעל נפש כו' די"ל דקרובים דאיכא מצוה עשה דוחה לא תעשה. ואיצטריך לפרש דנזיר וכהן גדול נאסרו גם בקרובים.

תוס' בד"ה האי מיבעי ליה כו' וכיון דאפיקתיה מכללא דכהן הדיוט כו'. לא ידענא למה הוצרכו לזה דבלאו הכי כיון דכתב רחמנא דלאביו לא יטמא כל שכן לאמו ולשאר קרוביו כדאמרינן לעיל גבי כהן גדול. וצריך לומר דכתבו כן לרווחא דמילתא.

גמ' ואמו לגזירה שוה. וכתבו התוס' ז"ל דלר' ישמעאל איצטריך שיהיה מופנה מב' צדדין דאיכא להשיב מה לנזיר שאין קדושתו קדושת עולם. ובשיטה מקובצת בשם תוספות הרא"ש ז"ל דר"י נמי סבירא ליה צריכותא דאביו ואמו כר"ע לקמן ואמו אינה מופנה. אלא גבי כהן גדול מופנה כיון דגלי גבי נזיר דאין חילוק בין אביו ואמו הוא הדין בכהן גדול ולהשיב אין כאן. ושפיר למידין. ולא הבנתי דאם כן לר"ע נמי נימא דבנזיר לחוד הוא דמצריך להו אבל בכהן גדול הוי מופנה אלא ע"כ אי מצרכינן להו בין בנזיר בין בכהן גדול צריכי ור"י לא סבירא ליה הצריכותא כלל כמו שכתבו התוס' ז"ל.

כיון דאמר מר אם היה כהן גדול ונזיר כו' מה לי כהן גדול לחודיה מה לי כהן גדול ונזיר. ופירש"י כיון דכהן גדול נמי כתיב הכא וכתיב במותם אבל מיטמא בנגעם ובזיבתם ממילא שמעינן דכהן גדול נמי מותר בנגעם ובזיבתם. והתוס' ז"ל פי' דה"ק כיון דשמעינן מהכא דכהן גדול מיטמא למת מצוה אם כן אייתר ליה אביו ואמו דכהן גדול לגזירה שוה דמיטמא בנגעם וזיבתם. ולפי מש"כ לעיל דהא דסלקא דעתך דאינו מטמא בנגעם ובזיבתם הוא משום דהוה אמינא דלאביו ולאמו לא יטמא אתי לשאר טומאות היינו נגעם וזיבתם. אם כן הדק"ל לר"ע דילמא אתי לנגעם ולזיבתם ותרווייהו צריכי וגזירה שוה מנ"ל. ולשיטתם לעיל דמצורע בכלל מת אתי שפיר.

ולר"י כו' מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין. ולפירש"י ז"ל בברכות (דף יט ע"ב) שהבאתי לעיל דליכא אזהרה כלל במת מצוה. אם כן מסתבר טעמיה דר"י דמה לי כו' ומאי טעמא דר"ע דמצריך קרא לב' לאוי וי"ל דר"ע נמי לאו לב' לאוי הוא דמצריך קרא אלא לאשמעינן דכהן גדול נמי מותר במת מצוה וכדי לאפנויי אביו ואמו דכהן גדול לגזירה שוה אלא דמהא דפריך הש"ס לר"י ולאחותו למה לי משמע דלר"ע ניחא וכמו שפי' התוס' ז"ל בד"ה ולאחותו דלר"ע חמיר ליה תרי לאוי והוא הדין דכרת חמירא ליה. מזה מוכח דלר"ע צריכי ליה משום ב' קדושות. ולא ידענא מהיכא משמע לן הכי אליבא דר"ע כיון דאיצטריך לכהן גדול גופא. ולכאורה שייכא הך מילתא להא דאמרינן בעלמא הואיל ואישתרי אישתרי. ועיין זבחים דף ל"ב וריש יבמות במאי דמחלקינן התם אי חל עליו ההיתר תחלה או האיסור ע"ש ולא רציתי להאריך בזה כי בלאו הכי אין הדבר דומה. ודו"ק.

תוכן העניינים

קרן אורה על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה