אור ברסלב
קרן אורה על נזיר פרק רביעי › דף כח.

קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי

פרק רביעי · דף כח.

דף כז:

גמ' שהרי אינו מגלח על בהמת אביו. ומסיק דבע"מ כמעות דמי. ולפי מאי דמשמע ממסקנא דשמעתין דעופות הוי כסתומים אם כן איכא לאשכוחי שיגלח על קרבנותיו של אביו כגון שהפריש אביו קן לנזירות טומאה ויכול בנו לגלח עליהם תגלחת טומאה כיון דהוי כסתומים. ומפשטא דמתני' וברייתא משמע דאינו מגלח אלא על מעות אביו דוקא ואפילו על עופות של אביו גם כן אינו מגלח. וכבר כתבתי לעיל דלא נמצא בדברי הרמב"ם ז"ל האי דינא דעופות יפלו לנדבה.

תוס' בד"ה ר"ע אומר כו' יש להסתפק אם היפר לה בעלה אם מופר או שמא יש כח כו' בשב ואל תעשה עכ"ל. ובשיטה מקובצת כתב בשם הרא"ש ז"ל דצ"ע אם נטמא יביא קרבן טומאה והוי קום ועשה. ואין זה מוכרח דאחר מלאת אינו מביא קרבן טומאה וכמשמעות התוס' ז"ל לעיל בכמה דוכתי. ועיין מש"כ לעיל בפלוגתא דבר פדא ורב מתנא בדברי הרמב"ם ז"ל בזה. אבל בלאו הכי איכא קום ועשה זריקת דם הפסול ע"ג המזבח ואכילת הבשר לכהנים. ויש להסתפק בשאלה לר"ע אי אינו יכול לשאול גם כן בכה"ג משום הפסד קדשים. אלא דבשאלה אין כאן הפסד קדשים אלא הפסד חולין דהקרבנות הוי חולין למפרע והוי חולין בעזרה ועיין תוס' בכריתות במתניתין דיש אוכל אכילה אחת. וכבר עמדו על זה דהוא נגד שמעתא דשבועות דקדשים איתנהו בשאלה אפילו לאחר זריקה וכבר כתבתי בהאי ענינא בחי' לנדרים.

משנה בד"א בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה יפר שהוא יכול לומר כו'. קשה לי מאי קמ"ל מתניתין פשיטא דיכול להפר ככל נזירות כיון דצריכה למנות נזירות אחרת. והתוס' ז"ל כתבו דאדרע קאי אף על גב דבתגלחת טהרה סבירא ליה דמשום הפסד קדשים אינו יכול להפר אף על גב דאיכא עינוי קצת מכל מקום בתגלחת טומאה מודה דיכול להפר. וגם זה לא הבנתי דהא בתגלחת טומאה בלאו הכי לא שייך הפסד קדשים אפילו נשחט החטאת דאפילו לכתחלה צריכה להביא חטאת לכ"ע כדתניא לעיל בברייתא ואפילו למ"ד מיעקר עקר. וי"ל דקמ"ל מתניתין דיכול להפר אף על גב דכבר הביאה קרבנות טומאה והוחזקה בנזירה אפילו הכי יכול להפר וכן הוא משמעות לשון הרמב"ם ז"ל סוף פ"ד מהלכות נזירו עיין שם ולמ"ד מיעקר עקר הוי רבותא טפי.

והא דחייש ר"ע להפסד קדשים נראה דקאי אסיפא דמתניתין דלעיל דשלה היתה הבהמה. אבל אם שלו היתה הבהמה אין כאן הפסד קדשים דהא יוצא לחולין. או אפשר דמכל מקום הוא בכלל הפסד קדשים מה שהוא פוסל אותו ואסור באכילה משום חולין בעזרה. אלא דאם כן מצינו בשלמים ועולה גם כן שיעכבו ההפרשה אם שלו היתה הבהמה. ודו"ק.

גמ' מתני' דלא כר"א דאי ר"א האמר תגלחת מעכבת כו'. ובירושלמי פליגי בזה ר"י ור"א דר"י אמר ד"ה היא משניתק מלא תעשה לעשה עיין מה שפירש הפני משה בזה. ול"נ לפרש דר"י אמר דאפי' למ"ד אחר כל המעשים כולן אינו יכול להפר משום דניתק מל"ת לעשה דאין עוד ביין וטומאה ל"ת אלא עשה דאחר ישתה הנזיר. וכבר כתבתי כן לעיל דף י"ד ומדברי הירושלמי מוכח כדברי.

תוס' בד"ה בד"א כו' וצריך לומר דאדר"ע קאי כו'. כבר דקדקתי בדבריהם ז"ל בגמ' ועוד יש לדקדק דמדבריהם נראה דלעינוי נפש לא חייש ר"ע ומשום הפסד קדשים אינו יכול להפר. אבל בתגלחת טומאה דאיכא עינוי נפש גדול הוי נמי דברים שבינו לבינה מודה ר"ע דיכול להפר ולהכי נקט לשון אי איפשי כו' וכן כתב בשיטה מקובצת. ואני לא אבין דהיכן מצינו דהפרת דברים שבינו לבינה יהיה עדיף מהפרת עינוי נפש. ואדרבה הפרת עינוי נפש עדיף כדאיתא בנדרים דמופר לעולם. ואפשר כוונתם כיון דאיכא הכא תרתי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה. משום הכי מודה ר"ע ולהכי נקט לישנא דא"א. וכבר כתבתי דלר"ע ליכא הפסד קדשים בתגלחת טומאה אם לא בנשחט האשם למ"ד מיעקר עקר.

תוכן העניינים

קרן אורה על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה