קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי
פרק רביעי · דף כג:
גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. והאמר ר"י לעולם יעסוק אדם כו' אלא כמצוה שלא לשמה דכתיב תבורך מנשים יעל גו' מנשים באוהל תבורך. עיין פרש"י וכבר כתב בא"מ דאין זה נראה. עוד הקשה בא"מ בשם בני חייא היכי אמרינן הכא דעבירה לשמה היא כמצוה שלא לשמה והא בערכין אמרינן דענוה שלא לשמה עדיפא מתוכחה לשמה מהאי טעמא דלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה וכל שכן דעדיף מעבירה לשמה. ונראה דהתם לענין מעשה אחת אם ימנע עצמו להוכיח מחמת ענוה ענוה שלא לשמה היא והתוכחה היא לשמה ודאי מוטב לאחוז במדה הגדולה אפילו שלא לשמה ממדה אחרת קטנה הימנה אפילו לשמה דהכל הולך אחר המעשה. ואילו הוא באפשרות כ"כ במצוה ועבירה במעשה אחת אם יעשנה כמצותה תהיה שלא לשמה ואם יעשנה בעבירה תהיה לשמה ודאי מוטב שיעשנה כמצותה אפילו שלא לשמה משיעשנה בעבירה ולשמה. והכא מלתא אחריתי היא דלענין קיבול שכר קאמר והיינו כי שכר מצוה מצוה כי על ידי מצוה אחת יהיה שכרו לזכותו במצוה אחרת וזה הוא השכר הגדול מכל. ואמר רנב"י גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה כי לפי מאי דסלקא דעתך סבירא ליה דהכוונה גדולה יותר מן המעשה. כי ע"י כוונתו לטוב אפילו בעבירה יזכה לעשות מצוה לשמה אבל במצוה שלא לשמה סלקא דעתך דלא יגיע לו השכר הזה לעשות מצוה לשמה. וזה פריך האמר ר"י לעולם יעסוק אדם כו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה כי הרגל מעשה הטוב גם בלי כוונת לשמה תביאהו גם כן לעשות מצוה לשמה. ולהכי משני אימא כמצוה שלא לשמה וכמו שמצוה שלא לשמה מביאו לידי מצוה לשמה הכי נמי בעבירה לשמה מביאו לידי מצוה לשמה. ומביא ראיה מקרא דמנשים באוהל תבורך ומאן נינהו נשים באוהל שרה רבקה רחל ולאה וברכתן היה לעשות מצות לשמן וזכתה יעל גם כן לברכה זו. ומוכח מינה דעבירה לשמה מביאה לידי מצוה לשמה. אבל לענין בחירת המעשה פשיטא דמצוה שלא לשמה עדיפא מעבירה לשמה. וגם אין מקום לעבירה לשמה אלא היכא דאיכא מגדר מלתא כמו יעל שעשתה זאת למחוץ ראש אויב לפקח נפשות כל ישראל. ועל ידי זה יתייחד האוהל להיות אחד ואין לך לשמה גדול מזה. ותבין בזה מה שזכתה לברכת נשים באוהל. ובא וראה גודל כח מעשה הטוב לבד. שאין לך שלא לשמה גדול מקרבנות בלעם עם בלק אשר עצת רשע היתה אתם בזה להרוס את האוהל. וכמו שדרשו ז"ל בזוה"ק ואנכי אקרה כה. ועם כל זה זכה בלק ויצאה ממנו רות שיצא ממנה דוד שבנה את אוהל בל יצען בנין עדי עד. והבן.
תוס' בד"ה ומאן אינון נשים כו' ומנשים היינו כו'. עיין בא"מ. וצריך לומר ומנשים היינו כעין נשים והכי איתא בשיטה מקובצת עיין שם.