קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי
פרק רביעי · דף כא.
רש"י בד"ה מדקאמר אחרון מותר וכולן אסורין ואפי' אותו שהתפיס לאחר שלישי ש"מ דבקמא מתפיס. ועי' בא"מ. ואין דברי רש"י ז"ל מובנים בזה לפי שיטתו דלר"ל אין יכולין להתפיס אלא שנים לבד הראשון. אם כן מי שהתפיס אחר שלישי אין התפסה שלו כלום דהוא לאחר כדי דיבור מן הראשון. ובתוספות ובשיטה מקובצת ליתא כלל להאי נוסחא. ומסיק הש"ס מברייתא דתני בהדיא דחד בחבריה מיתפיס. ובירושלמי משמע דמתניתין דוקא ואני ואני קאמר משום דסבירא ליה בקמא מיתפיס. ופליגי אברייתא דסבירא ליה דחד בחבריה מיתפיס. ולמתניתין צריך שיהיה כולהו בתוך כדי דיבור של ראשון ולברייתא אפילו זה תוך כדי דיבור של זה.
ודרך אגב ראיתי שם איזה הלכות שצריכין ביאור וז"ל אחד שאמר הריני נזיר מאה ושמע חבירו ואמר ואני מאה יום וחזר ואמר ואני נעשה עיקר טפילה. ופי' הפני משה דאם הותר השני הותר הראשון או שלא הותר אחד מחבירו ע"ש. ואין זה מובן דהא כי חזר הראשון ואמר ואני קיבל עליו נזירות שניה ואם הותר השני ודאי הותר הראשון בנזירות שניה אבל ראשונה ודאי לא הותרה ומאי קמ"ל בזה וי"ל דקמ"ל דאפילו בכה"ג אמרינן דבחבריה מיתפיס אף על גב דהכא מסתבר דבקמא התפיס היינו בעצמו שהוא הנודר הראשון קמ"ל דמכל מקום נעשה טפילה. ובחבריה מיתפיס. ונזירות שניה טפילה היא. אבל צ"ע למה נקט נזירות מאה ולא סתם נזירות. ואולי קמ"ל דבזה גם כן נעשה טפילה ואין צריך למנות נזירות שניה כ"א שלשים יום וכמבואר לעיל דאם אמר השני ואני לחוד לא הוי אלא נזיר ל'.
עוד שם אחד שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני בתוך כדי דיבור של ראשון ושמע חבירו ואמר ואני בתוך כדי דיבור של שני הותר הראשון הותר השני הותר השני הותר השלישי ופי' הנ"ל משום דסבירא ליה דבקמא מיתפיס. וגם זה אינו מובן דאם כן השלישי לא הוי נזיר כלל כיון דאמר ואני לאחר כדי דיבור של ראשון. ואולי צריך לומר הותר השני הותר השלישי וקמ"ל דאפילו למ"ד בקמא מיתפיס היינו היכא דכולם בתוך כדי דיבור של ראשון אבל אם הוא לאחר כדי דיבור של ראשון על כרחך בשני התפיס ומשום הכי כי הותר השני הותר השלישי וצ"ע.
עוד שם אחד שאמר הריני נזיר שתים ושמעו שנים ואמרו ואנו נזירים שתים או כל אחד ואחד שתים הוא הותר הותרו הם. הותרו הם לא הותר הוא. משמע דמיבעי ליה בשנים שאמרו ואנו אם כוונתם שכל אחד לא יהיה אלא נזיר אחת ובצירוף שניהם הוי נזירות שתים או כוונתם שכל אחד יהיה נזיר שתים וכן פי' הנ"ל. ולדידי צ"ע דהא אפילו אחד שאמר ואני אחר מי שאמר הריני נזיר שתים לא הוי אלא נזיר אחת. וק"ו מאחד שאמר הריני נזיר מאה ואמר חבירו ואני דאיתא בירושלמי (בשמעתין) דלא הוי אלא נזיר ל' וכמו שהבאתי לעיל אף על גב דנזירות מאה הוי נזירות אחת כ"ש כשזה קיבל עליו שתי נזירות דחבירו לא הוי אלא נזיר אחת. ויש לחלק. ובקרבן העדה הקשה איפכא מאי מיבעי ליה ומה לי אם אחד אומר ואני או שנים אמרו ואנו. וזה יש ליישב כיון דכל אחד אומר בלשון רבים ואנו י"ל דלא נתכוונו אלא כ"א נזירות אחת ובצירוף הוי שנים. ותו מיבעי ליה התם איפכא אם שנים אמרו הרי אנו נזירים ושמע אחד ואמר ואני אם תחת שניהם נזר והוי נזיר שתים או תחת כ"א נזר ולא הוי אלא נזיר אחת. וצריך לומר גם כן דמשום הכי קמיבעי ליה דלמא תחת שניהם נזר כיון דהראשונים אמרו בלשון רבים הרי אנו נזירים אם כן י"ל דהוא גם כן לשתי נזירות נתכוין. והרמב"ם ז"ל לא הביא כל הנ"ל.
ועיין בנדרים פ"ט דתנן נמי התם כה"ג דמתניתין שאני נהנה לזה ולזה ולזה וגרסינן התם במתניתין הותר האמצעי ממנו ולמטה מותר כנ"ל. ואם כן הוי מצי למיפשט מהתם דחד בחבריה מיתפיס אלא דז"א אלא לשיטת הרמב"ם ז"ל דבלזה ולזה לחוד נמי הותר הראשון הותר כולם. אבל למאי דמוקמינן לה שם בדף כ"ו דאמר פלוני כפלוני כו' ליכא למישמע מינה דהתם התפיס בפירוש חד בחבריה. ועי' תוי"ט ז"ל שם בפ"ט דהביא לדברי הרמב"ם ז"ל מהך דהכא דבואני לחוד הוי התפסה. והדבר פשוט דאין מכאן ראיה וכמו שחילק הוא ז"ל בעצמו שם. אבל מהא דתני בתוספתא דנדרים פ"ה גבי לזה ולזה דבעינן נמי דוקא תוך כדי דיבור משמע דמיירי בלזה ולזה לחוד דאי אמר פלוני כפלוני אפילו לאחר כדי דיבור מהני דהוי כמי שאמר ואני כמוך בהאי דינא דמתני' דמהני אפילו לאחר כדי דיבור וכמש"כ לעיל. אלא דלפי דברי הרמב"ם ז"ל בנדרים אפילו אמר ואני כמוך בעינן דוקא תוך כדי דיבור וכמבואר לעיל. וכן נראה דבפלוני כפלוני ודאי בעינן תוך כדי דבור גם כן ועיין תוי"ט ז"ל שם דמשמע מדבריו דואני כמוהו גם כן בעינן תוך כדי דיבור ועיין במשנה למלך ז"ל שם בפ"א מהלכות נדרים (הי"ח). ודו"ק.
גמרא משום דאמר פי כפיו כו' ורמינהו ידי נזירה כו' ומשני דאמר פי כפיו מיין כו'. ופירשו התוס' ז"ל דל"ד שאמר מיין אלא כיון שאמר פי כפיו ונזיר עובר לפניו הוי נזיר. והביאו ראיה לזה מהתוספתא דתני הכי ולא משמע הכי בגמרא דאם כן מאי פריך ורמינהו כו' כיון דבתוספתא תני הכי בהדיא לחלק בין ידי נזירה לידי כידו. אבל הרמב"ם ז"ל כתב דצריך שיאמר פי כפיו מיין דוקא. ובאמת צריך להבין במאי עדיף אם אמר ידי כידו מאילו אמר בפירוש פי נזיר או ידי נזיר. והתוס' ז"ל כתבו דהוי כמו יד כיון דנזיר עובר לפניו וממתניתין משמע קצת כדברי התוס' ז"ל דאי נימא דאמר בפירוש שערי מלגוז אם כן אפילו לא אמר שערי כשערו אלא שערי מלגוז עלי ונזיר עומד אצלו גם כן הוי נזיר כמו הריני מסלסל הריני מכלכל ואין זה מוכרח.