אור ברסלב
קרן אורה על נזיר פרק ראשון › דף ח:

קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ראשון · דף ח:

דף ח.

גמ' ור"י מי סבר לה כרבי והתנן כו' אא"ב נזירות קיבל עליו היינו טעמא דכיון דהשלים מת. אלא אי חדא נזירות קיבל עליו מי הוי השלמה כלל. ופי' רש"י בזה תרתי לישני. ללישנא קמא לת"ק מנה שס"ה נזירות ולמ"ד חדא נזירות קיבל עליו הוי נזיר שס"ה פעמים שס"ה. ואין זה מובן דמהיכי תיתי למימר הכי דהוי נזיר שס"ה פעמים שס"ה. ועוד דמשמע מדבריו דכל פעם שס"ה הוא מגלח וזו מנין לנו הא לשיטתו ליכא אלא גילוח לל' יום או נ"ע ואינו מגלח כלל. וכן דקדק בא"מ. וללישנא אחרינא לתרווייהו הוי נזיר עולם. אלא דלת"ק מגלח כל ל' ולרבי אינו מגלח כלל. וכיון שהשלים מת דחוק הוא לפי' זה. וכל שכן לפי מאי דמבואר בירושלמי (ה"ד) דר"י קמ"ל דהנזירות תלתה לו והגינה בעדו ולאחר שהשלים כו' ש"מ דהשלים לגמרי קאמר.

והתוס' ז"ל מפרשי כפשוטו דלת"ק מונה שס"ה נזירות ולרבי אינו מונה אלא חדא נזירות ארוכה של שס"ה ימים ע"ש מה שפי' לישנא דהש"ס מי הוי השלמה כלל בתרי לישני וכן כתב השיטה מקובצת. ולכאורה לפי שיטה זו הוי מצי למיפרך עדיפא מינה דהיכי שייך למימר כיון שהשלים כו' הא לאו זמן גדול הוא כל כך שהשלים שנה אחת. והרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה פי' דלת"ק הוי שס"ה נזירות ולרבי הוי נזיר עולם ולזה בא ר"י לחלוק על רבי ואמר כיון שהשלים מת ולאו נזיר עולם הוא. ולפי זה גם כן קשה הא לא פליגי רבי ורבנן אלא אי הוי נזירות פרטיות או נזירות אחת ארוכה ומנ"ל דלרבי הוי נ"ע הלא זה פלוגתא אחרת היא. ומאי שנא דכי אמר נזירות עלי כמנין ימות החמה מודה דלת"ק דלא הוי אלא שס"ה נזירות ולא נזיר עולם. ובהריני נזיר כימות החמה הוי נזיר עולם. והנכון בזה שיטת התוס' ז"ל והשיטה מקובצת. ועוד יתבאר בזה לקמן בשמעתין.

שם ועוד מי סבר לה כרבי והתניא ר"י אומר הריני נזיר מנין הלקטי קיץ ומנין שבלי שמיטה מונה נזירות כמנין הלקטי קיץ כו'. מפירוש רש"י ז"ל נראה דאלו הדברים יש להם קצבה. והתוס' ז"ל נראה דמפרשי דהוי דברים שאין להם קצבה וכדבריהם משמע בירושלמי דחשיב בהדייהו ככוכבים ברקיע. ולדברי רש"י ז"ל תיקשי למאי דסלקא דעתך דמנין לא מהני אם כן אמאי הוי נזירות כהלקטי קיץ הא בדבר שיש לו קצבה אסקינן לעיל דחדא נזירות ארוכה קאמר. וי"ל דלענין זה ודאי מהני הא דאמר מנין דצריך לנהוג כ"כ ימים כהלקטי קיץ ולאו דארוכה לי קאמר. וכן צריך לומר במתניתין כימות החמה דהוי גם כן דבר שיש לו קצבה. וכן צריך לומר לאידך שינויא דבעינן מובדלות. והרי שבלי שמיטה וכוכבים ברקיע דלאו מובדלות הן ואפילו הכי חייב כ"כ נזירות אלא משום דלענין זה דלא נימא אריכא לי הדא מלתא ידע שפיר דהיכא דאמר מנין שאני. אבל לענין אי נזירות חלוקות אי חד נזירות כמנין הזה בהא סלקא דעתך דלא מהני מנין. וראיתי בשיטה מקובצת שכתב דמיירי שאמר כהלקטי קיץ שבכל העולם דאי על שלו לבד הא הוי דבר שיש לו קצבה. ותירץ דמנין שאני וכמש"כ. וכתב עוד א"נ מסקנא דשמעתא כרבה דלא מחלק בין אית ליה קיצותא אי לא. ולא הבנתי דהא לרבה נמי תיקשי דאלו אינן מובדלות. ועל כרחך צריך לומר דמנין שאני וכן צ"ל במתניתין בימות החמה גם כן משום דמנין שאני דימות החמה גם כן אינן מובדלות. ועי' בשיטה מקובצת במתניתין שהקשה אמאי לא מייתי ראיה לעיל ממתניתין דדוקא אי אמר כמנין ימות החמה. אבל אי אמר כימות החמה חד נזירות קיבל עליה שנה אחת ותירץ דאיכא למימר דאתיא כר'. ומה שכתב אי אמר כימות החמה חד נזירות של שנה קיבל עליו. אינו מובן לכאורה דלא הוי אלא נזיר למ"ד כמו מכאן ועד סוף העולם. וי"ל דדוקא התם דאמר מכאן וכמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל.

והנה למאי דשני רבא לעיל שאני מתניתין דקאמר אחת. משמע דלא סבירא ליה כל הני שינויי לא קיצותא ולא דבעינן מובדלות ולפי זה ודאי צריך לומר דכמנין דמתניתין לאו דוקא. ובאמת בתוספתא מבואר דאין חילוק דאיתא התם הריני נזיר כימות החמה כמנין ימות החמה מונה נזירות כמנין ימות החמה. אלמא דלת"ק אפילו בכימות החמה לחוד גם כן מונה כ"כ נזירות וכן מייתי הש"ס בערכין (דף ט ע"ב) לדברי התוספתא זו וסייעתא לרבא. ויותר תני התם אם אמר הריני נזיר מכאן ועד התהום הרי זה נזיר עולם. וזה דומה ממש למכאן ועד סוף העולם. ועל כרחך צריך לומר דמתניתין דלעיל שאני דקאמר אחת. ועיין עוד בתוספתא דתני התם בד' רבי גבי כשער ראשי אינו מגלח אחת לשלשים יום. שאין זה נזיר לעולם. ואין זה מובן דאטו לרבי לאו נזיר עולם הוא.

והרמב"ם ז"ל (בפירוש המשנה) פסק כהאי שינויא דבעינן מובדלות ומשום הכי פסק דוקא כמנין ימות החמה. ולשיטתו אין אנו צריכים למימר דר"י סבירא ליה כוותיה דרבי בחדא ופליג עליה בחדא. אלא ר"י היינו ת"ק. דלת"ק גם כן כמלא הקופה הוי נזיר עולם ומגלח לי"ב וליכא בזה אלא פלוגתא דת"ק ורבי. ונתיישב גם כן קושית התוס' יום טוב ז"ל הא דכתב הרמב"ם ז"ל כמנין ימות החמה דוקא. וראיתי במשנה למלך ז"ל פ"ג מהל' נזירות שהאריך גם כן קצת בזה. עיין שם.

וצריך לדקדק עוד במה שכתבתי לעיל משמעות דברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דלרבי אפילו אמר נזירות עלי לא מהני אלא בדברים חלוקים. ולפי זה צריך לומר הא דאמר רבי גבי כימות החמה עד שיאמר נזירות עלי אף על גב דימי החמה לאו דברים חלוקים הם היינו משום דאמר כמנין ימות החמה. ולפי זה דברים חלוקים היכא דאמר סתם כשער ראשי. ודברים שאינם חלוקים ואמר כמנין שוין הן בדינן לת"ק ולרבי. לת"ק אפילו אמר הריני נזיר מגלח כל למ"ד יום בתרווייהו. ולרבי אם אמר נזירות עלי מגלח כל למ"ד יום. אבל דברים שאינן חלוקין ולא אמר מנין. לת"ק בהריני נזיר הוי נזיר עולם כדינו. ולרבי אפילו אמר נזירות עלי הוי נזיר עולם. ואם כן י"ל דבדברים חלוקין ואמר מנין מודה רבי דאפילו אמר הריני נזיר מגלח כל למ"ד יום דלא מצינו דפליג את"ק אלא בדברים חלוקים ונפרדים בלא מנין ובדברים שאינן חלוקין ואמר מנין. אבל היכא דאיכא תרתי למעליותא י"ל דמודה רבי. ולפי זה מצינן לאשוויי תלמודין אהדדי הא דאמרינן בירושלמי (ה"ד) דרבי מודה היכא דאמר כמנין שער ראשי עם תלמודין דאמרינן דרבי לא שני ליה מונה דכל זה אמרינן להך שינויא דאין חילוק בין דברים נפרדים או לא. ואם כן על כרחך לרבי לא שני ליה מונה. אבל למסקנא דמחלקינן דבזה לא מהני לרבי מונה דוקא בדברים שאינן חלוקין אבל בדברים חלוקין מודה דמהני מנין.

ובאמת איכא לאקשויי היכי מדמי לה הש"ס מלא הקופה לכשער ראשי. ולת"ק גם בזה מגלח כל למ"ד יום הא חזינן דמלא הקופה לא דמי לכשער ראשי. דבמלא בודקין אותו משא"כ בכשער ראשי דאין צריך בדיקה. והיינו על כרחך משום דמלא הקופה יש במשמע גם כן חדא נזירות אריכתא משום דאמר מלא הקופה ולא הזכיר דברים נפרדים. וכבר הבאתי לעיל ד' התוספתא דר"י גבי הלקטי קיץ אמר גם כן עד שיאמר לא לכך נתכוונתי והיינו לשיטת התוספתא דאין חילוק בין דברים חלוקים ונפרדים או לא וכמו שכתבתי לעיל. ואם כן י"ל דבכל גווני לישנא מהני לכוונתו בזה. אבל ממתניתין לא משמע כן אלא דוקא בלשון כללי הוא דצריך בדיקה אבל לא בדברים חלוקים. וי"ל עוד דגם התוספתא מודה בזה דבדיקה לא מהני אלא בדברים שאינן חלוקין והלקטי קיץ ושבלי שמיטה אינן חלוקין לחד פירושא והיינו דתני בזה עד שיאמר לא לכך נתכוונתי. אבל בכשער ראשי גם להתוספתא לא מהני כוונתו ואין צריך בדיקה. ויש ליישב בזה הא דתנן מנין גבי ימות החמה דלא תיקשי לרבא דלעיל דאמר דוקא היכא דאמר אחת אבל כל הני חילוקים לא סבירא ליה. אם כן מאי אריא מנין אפילו בלא מנין מונה שס"ה נזירות וכנ"ל. אבל לפי זה ניחא דתני מנין דא"צ לבודקו עוד. ודוק היטב בכל הנ"ל.

שם הריני נזיר כל ימי חיי כו' הרי זה נ"ע. אלף שנה כו' הרי זה נזיר לעולם. משמע קצת דיש חילוק בין נזיר עולם לנזיר לעולם. והרמב"ם ז"ל לא כתב כן. ועי' בדברי הראב"ד ז"ל שם בפ"ג. ודברי הרמב"ם ז"ל ברורין דודאי אין חילוק בין נזיר עולם לנזיר לעולם אלא דוקא מפני שנתן קצבה אלף שנה הוא דלא התירו לו לגלח בינתיים בינתיים וכמבואר בירושלמי להדיא הנותן תקוה לנזירותו אין מתירין לו לגלח. ותקוה היינו זמן. ומכאן נמי משמע דלא כדעה זו דלרבי דמתניתין אינו מגלח כלל דכשער ראשי הוי כמו אלף שנה. דהא אמרינן בירושלמי (ה"ד) דוקא שנתן תקוה היינו זמן לנזירותו. אבל בלא זמן מגלח לשנים עשר חודש. וכבר כתבתי דהדבר מבואר כן בירושלמי.

והנה אחרי ביאור דיני נזיר עולם בפרט ככל האמור בשמעתין אשוב לדקדק במה שכתבתי לעיל בשם הרא"ש ז"ל דגילוח נזיר עולם וקרבנותיו אינו מחוייב אלא אם ירצה מגלח ומביא קרבן (עיין בילקוט פ' נשא בשם ספרי זוטא משמע כדעת הרא"ש ז"ל). ואם אינו רוצה אינו מגלח ואינו מביא קרבן. ועל פי זה יתיישב הקושיא החמורה שהקשו התוס' בזבחים פרק פרת חטאת (דף קי"ז) למ"ד דנזירות חובה הוא ולא קרב בבמה. אם כן איך הקריב אבשלום את קרבנותיו בשעת היתר הבמות. ומש"כ שם בהגהה דהאי מ"ד סבירא ליה דאבשלום לאו נזיר היה. קשה הדבר לומר כן דלעיל משמע דליכא פלוגתא בזה וכולהו תנאי רבי ור' יוסי ור' נהוראי כולהו סבירא להו דאבשלום נזיר עולם היה וכן דיני תגלחתו למדין ממנו. וגם מה שהביאו דבר זה דאבשלום נזיר עולם היה מדברי התוספתא והרי היא ברייתא ערוכה לעיל בש"ס.

אבל לפי דברי הרא"ש ז"ל ניחא דקרבנות נזיר עולם לכ"ע בכלל נדרים ונדבות הוא. כיון דאינו מחוייב בהם אלא ברצונו הם תלויים. ולכ"ע שרי לאקרובינהו אפילו בשעת היתר הבמות. והתוס' ז"ל בתמורה (דף י"ד) הקשו כנ"ל לר"ש דאמר דגם צבור לא הקריבו אלא חובות הקבוע להם זמן אם כן היאך הקריב אבשלום את נדרו. ותירץ דר"ש לטעמיה דאמר אם גילח על שלמי נדבה יצא ואם כן אבשלום נדר להביא עולות או שלמים וגילח עליהם עיין שם. מבואר מדברי התוס' אלו דאפילו לכתחלה יכול לגלח על א' מהם. ואם כן תיקשי אמאי קרי לה לנזירות ספיקו חמור מודאי הא יכול להביא שלמים ולהתנות אם נזיר הוא יהיה שלמי נזיר ואם לאו יהיה שלמי נדבה. דהא הר"ן ז"ל בנדרים הקשה כן ותירץ דהוה אמינא דיעבד אבל לכתחלה אסור לגלח אלא על ג' בהמות. ולפי דברי התוס' ז"ל הדק"ל וכמ"ש דיקשה לר"ש דאמרינן הכא דסבירא ליה דמעייל נפשיה לספיקא אפילו אי חמור מודאי ולדידיה ודאי איכא תקנתא כיון דיכול לגלח על שלמי נדבה. ובאמת מה שכתב הר"ן ז"ל תנאי דשלמים אליבא דר"י קצת קשה. דאינו יכול להתנות בשלמים משום דממעט באכילתן דשלמי נזיר אינו נאכל אלא ליום ולילה ושלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד. ולר"ש הוא דאיכא למימר הכי דסבירא ליה מביאין קדשים לבית הפסול. וצריך לומר דעיקר קושיית הר"ן ז"ל הוא מעולה דעולה יכול שפיר להתנות לכ"ע. על כל פנים לדברי התוס' ז"ל בתמורה תיקשי אמאי הוי ספיקו חמור מודאי. וי"ל דלהכי כתב הר"י ז"ל בתוס' נדרים דמשום הכי הוי ספיקו חמור מודאי דקעביד הקפה. והקפת כל הראש שמה הקפה. משום דסבירא ליה כשיטת התוס' ז"ל בתמורה דלכתחלה יכול לגלח על אחד מהן.

והמשנה למלך ז"ל בפ"ג (ה"ה) הקשה על דברי ר"י ז"ל מהא דאמרינן בנדרים הריני נזיר עולם מאי ומסיק דנ"ע נמי ספיקו חמור מודאי. ואי משום איסור הקפה אם כן בנזיר עולם דאינו אלא מיקל בתער ליכא איסור הקפה ואמאי הוי ספיקו חמור מודאי. וכתב שם לחלק דדוקא בסתם נזירות הוא דאם גילח על אחד משלשתן יצא אבל בנ"ע צריך דוקא כל הג' בהמות. וכתב דלא מצא גילוי לדין זה והוא פלאי דהא מבואר הדבר בתוס' בתמורה דאין חילוק בזה. וגם בנזיר עולם מגלח על אחד משלשתן. וצריך לומר דסבירא ליה לר"י ז"ל דבנזיר עולם נמי לאו דוקא מיקל בתער אלא תגלחת גמורה היא. ושפיר הוי ספיקו חמור מודאי משום לאו דהקפה. והשתא לפי זה על כרחך ליכא למימר דגילוח וקרבנות נזיר עולם תלוי ברצונו. דאם כן היכי שרינן למיעבד הקפה כיון דאין כאן מצוה ועוד דחטאת גם כן לא מצינו שלא יהיה מחוייב. דאם כן מצינו חטאת בא בנדבה כיון דברצונו הדבר תלוי. ונהי די"ל דהכא לאו נדבה גמורה היא כיון דעל תגלחת נזרו הוא מביא אותו מכל מקום לא מצינו בחטאת כיוצא בו. ועוד דאם כן הוי חטאת דבר הנדור כמו שלמים. ובריש מכילתין ובנדרים משמע דלא הוי דבר הנדור ומרבי לה מקרא דיכול להתפיס בו. והדבר צ"ע.

וכתב עוד המל"מ שם (ה"ה) דמחלוקת ר"ש ור"י בספק נזירות תליא בפלוגתא דרבנן ור"א אי יכול לגלח על אחד משלשתן או אחר כל המעשים כולם. ור"ש סבירא ליה דעל א' משלשתן גם כן יכול לגלח. ולא הוי ספיקו חמור מודאי. וגם בזה לא הבנתי דבריו ז"ל דהא אמר להדיא בשמעתין דר"ש סבר דמעייל נפשיה בספק אפילו בדבר שספיקו חמור מודאי ועי' מה שכתבתי בזה בחידושי נדרים בשמעתא דספק נדרים.

שם פשיטא מהו דתימא ושוב כי כולהו כו' קמ"ל. וכתב הש"מ דה"ה דהוי מצי למימר מה"ד ועוד כי כולהו אלא בתרא נקט. וקצת היה נראה דדוקא בושוב הוא דהוי סלקא דעתך למימר כי כולהו דאי אחת לבד אם כן הוי אחר כדי דיבור של הריני נזיר ואמאי חייל נזירות של ושוב כלל. אבל אי לכולהו איכוין שפיר מיתפיס בכולהו והוי תוך כ"ד קמ"ל דאינו מונה אלא אחת ואפילו הכי הוי נזיר משום דכל חד בחבריה מתפיס. אלא דאם כן הוה ליה להש"ס לפרושי דהאי רבותא קמ"ל דהא לקמן מיבעי ליה להש"ס אי בקמא מיתפיס או בחבריה מיתפיס ולא פשט לה מהכא. ועל כרחך צריך לומר דלא שייכא הכא בעיא דלקמן ולכ"ע מיתפיס בכה"ג עד עולם וכולהו חד דיבורא וק"ל. ובירושלמי (ה"ה) מוסיף עוד אם אמר עוד כהם כמותם. כהם שמונה. כמותם שש עשרה.

הריני נזיר סומכוס אומר הן אחת כו'. עי' תוס' ב"ב (דף קסד ע"ב) שהקשו מאי קמ"ל בזה. וכי לא ידעינן דיכול לקבל עליו נזירות בכל לשון. ותירץ שם דקמ"ל אפילו אינו מבין הלשון וכמ"ש לעיל גבי כינויי נזירות וכבר כתבנו לעיל בזה. והכי משמע דהריני נזיר ואחת ועוד היינו ידות. ודיגון כו' היינו בכלל כינויין. ועי' מהרש"ל ז"ל שכתב שם בב"ב דיש חילוק בין לשון אומות ובין לשון חכמים דבלשון חכמים אפילו אינו מבין הלשון הוי נזיר ובלשון אומות דוקא שיבין הלשון. ולא הבנתי דבריו ז"ל. ומשמעות מדברי התוס' דריש מכילתין גם כן לא ידענא. והמהרש"א ז"ל ציין שם לעיין בחידושי הרמב"ן ז"ל ואינו ת"י לעיין בו.

שם מ"ט למטה הוא אומר קיר קירות כו'. עי' שיטה מקובצת מה שכתב דאמאי לא דרשינן הכי גבי סוכה דבעינן דוקא סוכה מרובעת. ע"ש.

תוכן העניינים

קרן אורה על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה