קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק תשיעי · דף סה:
מאי דמטי ליה לפרנסו בהדי כ"ע מפרנסא ליה. ופירש הרא"ש ז"ל שהוא יתן ליד הגבאי, ומשלו יתן לאחרים, ומשל אחרים יפרנסוהו. משמע מדבריו דאסור לפרנסו משלו אפילו אחר שבא ליד הגבאי. אבל הר"ן ז"ל כתב דאפילו משלו מותר, כיון דהרשות ביד גבאי ליתנו לאחר, והוי כנותן לאחר לשום מתנה והלה מותר בו, וכן מסתבר, דהא משבא ליד גבאי אין לנותן עוד שום כח ורשות בהם כמבואר בש"ע (יו"ד) סי' רנ"א (סע"ה). ונראה דהרא"ש ז"ל נמי מודה לדינא בהא. אלא דהכא אם יהיה מוכרח להתפרנס משלו שפיר הוי פתח להתיר נדרו לגמרי, כיון דעל כל פנים מוכרח הוא לפרנסו משלו, לזה כתב דהוא לא יתפרנס משלו אלא משל אחרים.
כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה. מלשון הר"ן ז"ל משמע דלאו דינא קאמר. אלא דכן הוא דרך העני לשאול תחלה מקרוביו. אבל הרא"ש ז"ל כ' דכן הוא הדין, ואין הגבאי מחויב לפרנס מצדקה של רבים כל שיש לו קרובים שסיפק בידם, וכן פסק הש"ע (יו"ד סימן רנ"ז סע"ח).
מטלטלי מי משעבדי לכתובה. ובירושלמי (בפרקין ה"ה) משני נהי דאין גובין ממטלטלי מכל מקום אומרין לו שיתן, דבית דין אין גובין אבל הוא עצמו קצת חיוב עליו לתת אפילו ממטלטלין. ותלמודין משמע דסבירא ליה דאינו מחויב כלל ליתן ממטלטלי. ודברי הק"ע (בשירי קרבן ל' ע"ב) אינן מוכרחים בזה ע"ש.
ר"ן בד"ה שמעת מינה כו' ומזון שנים עשר חודש. אין מדוקדק, דכסות שנים עשר חודש תנן. אבל מזון שלשים יום, וכמו שכתב הרא"ש ורש"י ז"ל.
רא"ש בד"ה ושער ראשו מטלטלי נינהו. דמתניתין סתמא קאמר אפילו עומד ליגזז משמע, דאי הוה מיירי בשער שאינו עומד ליגזז אתי שפיר, דכמקרקעי הוא. ואין זה מובן. דאינו עומד ליגזז פשיטא דלא משתעבד, ולא שייך ביה פרעון כלל. וק"ל.