קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שני · דף יד:
הנודר בתורה לא אמר כלום. במה שכתוב בה דבריו קיימים. ומסיק דבמה שכתוב בה דעתיה על אזכרות שבה. וכתב הר"ן ז"ל דבנדר נמי מיירי, וכמבואר בירושלמי (פ"א מנדרים ה"ג) וכן כתב הרמב"ם ז"ל (ה' נדרים פ"א הכ"ז). וצריך לומר דהאזכרות חשיבי דבר הנדור, משום דצריך לקדשן בפה. ועיין ברשב"א ז"ל שהאריך בזה, ומסיק דאפילו בקדושת הכתובים יכול לידור, ולאו דוקא אזכרות. והביא ראיה לזה מהירושלמי (פ"א ה"ג), וכבר תמה עליו הקרבן העדה (בשירי קרבן ד' . ואדרבה מירושלמי משמע איפכא, דמייתי התם חדא ברייתא בתורה לא אמר כלום, משום דלקדושת התורה מכוין, והוי דבר האסור. למה שכתוב בה דבריו קיימין, דבקרבנות הכתובים בה קאמר. אית תנויי תני בתורה ובכתוב בה מותר. ובעי לאוקמי התם כר"ש. וכיון דמה שאמר בה לאו התפסה היא לא מהני נמי מה שאמר במה שכתוב בה. ומסיק דד"ה היא, דהך ברייתא סבירא ליה דמה שכתוב בה מכוין נמי על קדושת הכתובים, ולא הוי דבר הנדור. ואם כן משמע דתלמודין והירושלמי לאו בחדא שיטתא קיימי. דלש"ס דילן יכול להתפיס בקדושת התורה, אלא היכא דדעתיה אגוילי לאו כלום קאמר. ובירושלמי סבירא ליה דבקדושת התורה אינו יכול להתפיס, אלא דאמרינן דמכוין לקרבנות שבה. ואתי שפיר לפי זה הא דפריך הש"ס השתא במה שכתוב בה דבריו קיימים בה ובמה שכתוב בה צריך למימר, דלפי שיטת הירושלמי אין כאן קושיא. ורבותא קמ"ל, לאפוקי מדר"ש, וקמ"ל דאע"ג דהתפיס בדבר האסור ובדבר הנדור חל הנדר. אבל לפי הנ"ל ניחא, דלשיטת הש"ס דילן הכל הוא ביאור דברים. דלקדושת התורה קאמר, וכולה חדא היא.
והרמב"ם ז"ל (ה' נדרים פ"א הכ"ח) חידש עוד בזה, דבמה שכתוב בה דעתיה אאיסר ונדר האמור בה. ועיין מה שכתב בזה הגר"א ז"ל בי"ד סימן רי"ב. ולפי מש"כ הר"ן ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל דש"ס דילן מיירי לענין שבועה והירושלמי מיירי בנדר אתי שפיר, דמשום הכי אמרינן בש"ס דילן דעתיה אאזכרות. ובירושלמי אמרינן דעתיה אקרבנות. ועיין בדברי הראב"ד ז"ל בפי"ב מהלכות שבועות (ה"ד). ובאמת לשיטת הרמב"ם ז"ל לעיל (שם ה"ט) דדבר הנדור לא תליא בקדושת פה, אלא דוקא דבר הבא בנדר ונדבה, ודאי נראה דקדושת הכתובים והאזכרות לאו דבר הנדור הוא. ודוק היטב.