קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שישי · דף נא:
משנה מן הכבוש כו'. כבר כתבו הראשונים ז"ל חילוק בין רישא לסיפא. והרמב"ם ז"ל (שם) לא כתב גם בזה שום חילוק אלא תלה הכל לפי המקום. ומה שכתב הכסף משנה ז"ל לפרש דהכי מפרש למתניתין דהדבר תלוי במקומות. כבר כתב הלחם משנה ז"ל דאין זה נראה. ועוד דמאי מיבעי ליה דכבוש מאי. דשלוק מאי. ולפי דברי פי' המשניות שכתב דאין הלכה כר"י, יפה כתב הלחם משנה ז"ל דלמאן דפליג ליכא שום חילוק. אבל גם לזה תיקשי מהא דבעי בגמ' דכבוש מאי דשלוק מאי, משמע דסבירא ליה כר"י דמתניתין. וי"ל כיון דמשמע ליה דפלוגתא היא על כרחך הניח הדבר על מנהג המקום, וכמו שכתב בהקדמתו בפי' המשנה.
שם דג דגים שאני טועם כו'. עיין בפי' הרא"ש ז"ל שכתב דאו או קאמר, ופליגא דרשב"א. ועיין מ"ש בפסקיו (פ"ו סימן ב') ובב"י (יו"ד) סי' רי"ז באורך. ובירושלמי (פ"ו ה"ג) איתא בהדיא בדברי רשב"א (ד"ה דלמה) דדג משמע גדול ודגה משמע קטנים. ודגים משמע בין גדולים בין קטנים. וליכא פלוגתא בין תנא דמתניתין לרשב"א.
הנודר מטרית טרופה מותר בציר ומורייס. כך היא גרסת הר"ן ז"ל. והרא"ש ז"ל גורס אסור בציר ומורייס. ובירושלמי (שם) גריס נמי מותר בציר ומורייס. וכן מוכח שם בגמ', דדייק התם מותר בציר ומורייס הא בצחצה אסור. והא אמר ר"י הולכין בנדרים אחר לשון בני אדם. לית אורחיה דבר נש למימר לחבריה זבין לי טרית והוא זבין ליה צחנה. ומשני תמן קריין לטריתא צחנה, אלמא דגרסינן מותר בציר ומורייס. וכן מוכח מינה דלא כמו שכתב הר"ן ז"ל לחלק בין שלמים וטרופים. אבל באמת הרשב"א ז"ל (ד"ה הנודר) גרס בירושלמי (בפירקין ה"ג) דאמציעתא קאי הנודר מן הצחנה אסור בטרית. על זה קאמר והא בלשון בני אדם לית בר נש אמר לחבריה זבין לי טרית והוא זבין ליה צחנה. אלמא דצחנה לא מיקרי טרית, וכן טרית לא מיקרי צחנה, ואמאי אסור בטרית, ומשני תמן קרינן לטריתא צחנה, ומשום הכי אסור בטרית כי נדר מן הצחנה, וגירסא זו נכונה היא, ודו"ק.