אור ברסלב
קרן אורה על נדרים פרק שביעי › דף נז.

קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שביעי · דף נז.

דף נו:

ר"ן בד"ה קונם פירות עלי כו'. וכתב דלא נאסר בחילופיהן וגידוליהן. אלא בפורט אותו המין דשויה עליה כהקדש. אבל אם אסר עליו כל המין בכלל לא עשאן עליו הקדש, שלא נתכוין אלא מאכילת אותו המין, ולא מיתסר בחילופיהן וגידוליהן עכ"ל. וכבר כתבתי לעיל דלכאורה משמע מד' הרמב"ם ז"ל דאם אסר עליו סתם כל המין בקונם לא נתכוין אלא לאיסור אכילה. אבל לא בהנאה, אפילו אם לא פירש שאני אוכל שאני טועם. דאי אסור גם בהנאה. אם כן אמאי מותר בחילופיהן וגידוליהן. ומסוף דבריו ז"ל משמע דבלא אלו גם כן מיתסר. ודווקא לענין החליפן אחר הוא דבעינן אלו. אבל החליפן בעצמו בלא אלו נמי אסור בחילופין אי בכל איסורי הנאה החליפין אסורים. אלמא דבסתם קונם מכל המין גם כן מיתסר בהנאה, דאי לא מיתסר בהנאה מאי קשיא ליה מהא דלעיל. וי"ל דמה שכתב שלא נתכוין אלא מאכילת אותו המין הוא לאו דוקא, אלא לאפוקי אתי דלא שוי' עליה כהקדש. אבל בהנאה נמי מיתסר. ומש"כ דמותר בחילופיהן היינו אם החליפן אחר. וזה דוחק. ועוד דאכתי תיקשי אמאי מותר בגידוליהן. כיון דאיסור הנאה הם, דהא לעיל פשיטא לן דבאוסר על חבירו גם כן אסור בגידולין.

והרא"ש ז"ל כתב דבאמת אלו לאו דוקא, דבקונם סתם כל שלא הזכיר אכילה אסור הוא בחילופיהן וגידוליהן. אלא דכתב דאיסור החליפין הוא מטעם דכל איסורי הנאה נאסרו למחליף מדרבנן. וכבר הקשיתי לעיל על דבריו ז"ל, דגבי בעיא דרמב"ח לעיל (מ"ז ע"א) משמע דאוסר על עצמו לכ"ע אסור בחילופיהם. ובשאר איסורי הנאה מיבעי לן. וצריך לומר דכתב כן למאי דקי"ל לחומרא בכל איסורי הנאה לאסור החליפין למחליף מפרשינן למתניתין נמי משום האי טעמא. ואין חילוק בין אוסר על עצמו לאוסר על חבירו. ומכל מקום קשה, הא אי נימא דטעמא דמתניתין הוא משום דאזלינן בתר כוונת הנודר, ושויה עליה כהקדש. אם כן אסור בחליפין אפילו החליפן אחר, והוי לן למיזל לחומרא בהא לאסור אפילו החליפן אחר. וכל שכן לפי מה שכתב הכסף משנה ז"ל (ה' נדרים פ"ה הי"ג) דלד' הר"ן ז"ל אסור בחילופיהן וגידוליהן מדאורייתא דהוי לן למיזל לחומרא בהא.

וראיתי להרשב"א ז"ל שכ' גם כן כלשון הר"ן ז"ל דדווקא בפורט הוא דאסור בחילופיהן ובגידוליהן. משום דשויה עליה כהקדש. ואפילו הכי כתב דלא מיתסר החליפין אלא למחליף עצמו. והוא על פי שיטתו לעיל בבעיא דרמב"ח, אי טעמא דמתניתין משום דכוונת הנודר לאסור גם החליפין. אבל במודר נהי דאסור עליו בהנאה, מכל מקום החליפין לא מיתסר, דכל חליפי איסורי הנאה אין אסורין בדיעבד. אי טעמא דמתניתין משום דשויה עליה חתיכה דאיסורא, וחליפי אסורי הנאה אסירי. והיינו דווקא למחליף עצמו. ומדבריו ז"ל ודאי נראה דהיכא דאסר עליו כל המין בכלל לא מיתסר אלא באכילתו. וצריך לומר לדבריו ז"ל דאפילו אי נימא דטעמא דמתניתין משום כוונת הנודר לאסור החליפין גם כן לא אסרן אלא כשהחליפן בעצמו. אבל לא כשהחליפן אחר. דאי לא תימא הכי אכתי ליתסר אפילו החליפן אחר, דשמא טעמא משום כוונת הנודר על החליפין. ומכל מקום דברי הרשב"א ז"ל צ"ע. דהא הוא ז"ל פסק לעיל קולא בחליפי אסורי הנאה. והיכי כ' הכא בפשיטות דמשום האי טעמא אסור בחליפין. והנה בהא הרשב"א והרא"ש ז"ל שוין דליכא חומרא בחליפי קונם יותר משאר חליפי איסורי הנאה אי נימא דאסורין. ודוקא להמחליף עצמו אסורים. אבל לא בהחליפן אחר.

ודברי הר"ן ז"ל דבין משום כוונת הנודר ובין משום דפרט ואמר אלו אפילו בהחליפן אחר אסור, משום דשויה עליה כהקדש, וחליפי הקדש אסורים. וכבר כתבתי לעיל גבי בעיא דרמב"ח דהא לא דמיא לחליפי הקדש, כיון דאין לו פדיון, ואין החליפין אסורין תופסין בקדושה. ועל כרחך צריך לומר דמדרבנן בעלמא הוא דהוי כחליפי הקדש. ודלא כמו שכתב הכסף משנה ז"ל (ה' נדרים פ"ה הי"ג) דלד' הר"ן ז"ל החליפין אסורין מדאורייתא. והכי מוכח ממה שכתב הר"ן ז"ל דבמתניתין לא מיתסר אלא בחליפין, אבל לא בחליפי חליפין. וכדמשמע לעיל גבי מכרן וקידש בדמיהם. ואי נימא דחליפין אסורין מדאורייתא כחליפי הקדש ממש. אם כן אפילו חליפי חליפין יאסרו. אלא ודאי אין איסור חליפין לכ"ע אלא מדרבנן. ומכל מקום גם לפי זה אין ראייתו של הר"ן ז"ל מהא דמכרן וקידש כו' מוכרחת. דחליפין דמתניתין דחמירי משאר חליפי איסורי הנאה לאסור אפילו החליפן אחר משום דדמי להקדש. אם כן אפשר דאפילו חליפי חליפין אסורים כמו בהקדש.

ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות נדרים (הלכה י"ג) משמע דסבירא ליה כשיטת הר"ן ז"ל, דבכל גווני חליפין אסור בין החליפן הוא בין החליפן אחר. ולא נתבאר טעמו של דבר בדבריו ז"ל. אי משום דאזיל בתר כוונת הנודר ואסר על עצמו גם החליפין. או משום דדמו להקדש. ואף על גב דבשאר חליפי איסורי הנאה פסק להיתר (ה' מאכ"א פ"ח הט"ז). הכא להקדש מדמינן לה והחליפין אסורין. וכבר כתבתי לעיל (מ"ז ע"א) דמפרש לבעיא דרמב"ח גם כן דווקא בנדרים. ודלא כמו שפי' הראשונים ז"ל דבכל חליפי איסורי הנאה מיבעי ליה. ועי' מה שכתבתי לעיל בישוב דבריו ז"ל. ונראה דהיינו דמספקא ליה לרמב"ח באוסר על חבירו דאי משום כוונת הנודר, דווקא על עצמו יכול לאסור החליפין והגידולין, דאדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם. אבל על חבירו אינו יכול לאסור. והוא הדין דבגידולין אין חבירו נאסר להאי טעמא, דגידולין גם כן הוי דבר שלא בא לעולם, או משום דדמי להקדש. וגם חבירו אסור בחילופיהן ובגידוליהן.

והא דקאמר הש"ס התם או דילמא חילופיהם כגידוליהם דמי, לאו דבגידוליהם פשיטא ליה דגם חבירו אסור. אלא הכי קמיבעי ליה דבחילופיהן מסתברא ליה טעמא משום כוונת הנודר, דאדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם. ולא משום דהוי חליפי איסורי הנאה. כי היכי דבעלמא סבירא ליה דחליפי איסורי הנאה מותרין, ובגידולין מסתברא ליה יותר טעמא משום דהוי גידולי איסור. וכדאשכחן בעלמא בשאר גידולי איסור. וכמו שיתבאר לקמן בשמעתין. והיינו דמיבעי ליה, כיון דתנא תנא חליפין וגידולין משמע וודאי דחד טעמא לתרווייהו. והשתא טעמא מאי, אי משום דאדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם. כי היכי דמסתבר בחליפין, וגידולין נמי מהאי טעמא הוא, וחבירו שרי בתרווייהו, או דילמא טעמא דחליפין נמי משום דהוי חליפי הקדש. כי היכי דמסתבר למימר הכי בגידולין דהוי כגידולי הקדש. הכי נמי בחליפין אף על גב דלא תפיס פדיון, מכל מקום הוי כחליפי הקדש. ועל פי זה אתי שפיר הא דבעי למיפשט ממכרן וקידש בדמיהן מקודשת, היינו דבעי למיפשט לחומרא, דבכל איסורי הנאה החליפין אסורין, מדתנן מכרן וקידש בדמיהם מקודשת. משמע דווקא דיעבד הוי קדושין. אבל לכתחלה החליפין אסורין אפילו בשאר איסורי הנאה. וכל שכן הכא גבי קונם. ודחי דילמא לכתחלה הוא דלא הא דיעבד עבד. ועדיין צ"ע.

ויש לי עוד מקום עיון בד' הרמב"ם ז"ל (ה' נדרים פ"ה הט"ז) בזה. שכתב האוסר פירותיו על חבירו בין בנדר בין בשבועה ה"ז ספק אי אסור בחילופיהן ובגידוליהן. האי שבועה היכי דמי, על כרחך כשענה אמן, או שקיבל עליו. כמבואר בד' הרמב"ם ז"ל בהל' שבועות (פ"ב ה"א). ואם כן הרי זה כאילו נשבע בעצמו. ואין זה אוסר פירות על חבירו. ועוד דלענ"ד שבועה לא באה לכלל דינים אלו, דדווקא בנדר דהוי כהקדש אסור בחילופיהן וגידוליהן, דהוי כחליפי וגידולי הקדש. אבל בשבועה ליכא למימר הכי.

ואשר על כן אני רואה דטעמו של הרמב"ם ז"ל במתניתין דאסור בחילופיהן וגידוליהן הוא כפשטא דשמעתא לעיל בבעיא דרמב"ח, דהכי משמע לשון וכוונת הנודר לאסור גם חילופיהן וגידוליהם, ובאוסר על חבירו מיבעי ליה אי יכול לאסור על חבירו החילופין והגידולין דהוי דבר שלא בא לעולם או לא. וסלקו בספיקא. ולפי זה אין נפקא מינה בין שבועה לנדר. כיון דלשונו משמע כן. ואף על גב שענה חבירו אמן מכל מקום לא קיבל עליו אלא מה שהשביעו חבירו, ואי אינו יכול להשביעו על חילופין וגידולין חבירו מותר בהם אף על גב שענה אמן. וכן משמע לשון הטור ז"ל שכ' (ביו"ד) בריש סי' רי"ו לשון תורה כיצד, קונם פירות אלו עלי כו'. משמע דממשמעות הלשון נאסר בחילופיהן, והטור ז"ל אזיל בשיטת הרמב"ם ז"ל בזה. ומשום הכי כתב בחבירו דהוי ספק, דהוא דלא כד' הר"ן ז"ל דאזלינן בזה לקולא כמו בכל חליפי איסורי הנאה דהוי ספיקא דרבנן. דלשיטת הרמב"ם ז"ל הא דבעי רמב"ח הוא בנדרים דווקא משום משמעות הנדר. ואם כן אפילו החליפן אחר יש לאסור. וכן משמע מסתימות לשון הרמב"ם ז"ל. וצ"ע בזה בהא דקי"ל דצריך לקיים שבועתו אפילו בדבר שלא בא לעולם. וכן בדין מקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם דאיכא מאן דאמר דקנה. ועי' בש"ע ח"מ סימן ר"ג ור"ח.

ולפי הנ"ל אין דברי הב"י ז"ל מובנים מה שכתב הך ספיקא אי דוקא החליפן בעצמו או אפילו החליפן אחר לדברי הטור ז"ל. כיון דשיטה אחרת לו ז"ל בזה. ולאו מטעם חליפי איסורי הנאה. גם מה שכתב שם דהסמ"ג בשם ר"י ז"ל חולק עם הר"ן ז"ל אינו מובן, דבאוסר על חבירו גם הר"ן ז"ל סבירא ליה דאין סברא לאסור אלא אם החליפן בעצמו. ובש"ע (יו"ד סימן רט"ז סע"ב) סתם הדברים בזה. ועי' בדברי הש"ך והט"ז (שם סק"ז) ז"ל. ובקונם סתם נראה מדברי הטור והש"ע דמותר בחילופיהן. ודלא כמו שכ' הרא"ש ז"ל בפי'. ומה שכתב הבאר הגולה בזה (שם אות כ') כבר השיג עליו הגר"א ז"ל (שם אות ד'). ומה שכתב הרא"ש ז"ל דאלו לאו דווקא אלא משום גידוליהם נקט הכי, לא משמע כן לעיל (נ"ב ע"ב), דבעינן למידק מינה הא (כיוצא) [ביוצא] מהן מותר. ולפי ד' הרא"ש ז"ל ליכא למידק, כיון דאלו לאו דוקא. משום הכי תנן איסור חילופיהם, דאפילו בלא אלו אסור בהן. ועוד דהיכי קאמר התם דחילופיהן עדיפא ליה משום דיוצא מהן חמיר מחילופיהן, הא לד' הרא"ש ז"ל חילופיהן חמיר, דאסור בהן אפילו בסתם קונם. ואילו יוצא מהם בסתם קונם לכ"ע מותר. ועי' ט"ז ז"ל (שם סק"ג) שכתב דטעות סופר בדברי הר"ן ז"ל היתר גידולין בקונם כללי, דהא נאסר בכל הפירות. וכ' דאיכא לאשכוחי אם אמר פירות שנה זו עלי. וי"ל דזה הוי כפורט. כמו פירות מקום פלוני. ויש לחלק. אבל הרא"ש ז"ל בעצמו כתב דאיכא לאשכוחי גידולין שלא הגיעו לכלל פירות. ודו"ק בכל הנ"ל.

תוכן העניינים

קרן אורה על נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה