אור ברסלב
קרן אורה על נדרים פרק רביעי › דף מ.

קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק רביעי · דף מ.

דף לט:

גמרא ה' ישמרהו מיצר הרע כו'. כל אלו הם מדה במדה, דעיקר הביקור הוא להחזיר את החולה בתשובה ולפשפש במעשיו. ולזה המבקר ישמר מיצר הרע גם כן. ויחיהו מיסורין הוא שכר הביקור הגופני לפקח בצרכיו וברפואתו. וכמעשה דר' עקיבא. ואושר בארץ שהכל מכבדים אותו הוא בשביל שאינו מתכבד והולך גדול אצל קטן. כדאמרינן לעיל. ואל תתנהו שיזדמנו לו רעים כנעמן כו'. כי עיקר הביקור הוא מאוהבו ובן גילו. ומחמת קירוב הנפשות זה המבקר נוטל אחד מששים, ומוסיף לו כח וחיות משלו, ולזה שכרו שיזדמנו לו רעים ואוהבים שלמים כרעי נעמן. ועיין רש"י ז"ל, והנכון כפי' הרא"ש ז"ל.

גמרא ופליגא דשמואל, דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיברך. עיין רא"ש ור"ן ז"ל, שפירש על פי גמ' דתענית (דף כ"ה ע"ב). אין לך טפח יורד מלמעלה שאין טפחיים עולין לקראתו. והתם בתענית מיירי הש"ס לענין לחלוחית הקרקע. וה"נ לענין גידול נהרות. וכבר הקשו התוס' ז"ל בבכורות (נ"ה ע"ב ד"ה אין המים). דאם כן מנ"ל דפליג שמואל עליה דרב דאמר מטרא במערבא סהדא רבא פרת. דלשמואל נמי הכי הוא. דממטרא במערבא פרת מתגדל ומתברך נמי מכיפיה על ידי טפחיים שעולה כנגדו. ותי' דאם כן מאי סהדותא דפרת, הא שאר נהרות נמי מתגדלין לפעמים. וכוונתם דעל כרחך הא דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיברך היינו דלפעמים מתגדל מתוך מעינו מעצמו בלא גשמים. אלא דאי משום הא לחוד היכא דאנו רואין שנתגדל מחמת גשמים אכתי ניחוש שמא רבו נוטפין על הזוחלין, ומחמת הגשמים הוא דנתרבה, ולא מכיפיה. לזה כתבו דמחמת גשמים נמי אין לחוש לנוטפין, משום דאין לך טפח כו'. ובשעת גשמים נמי מתברך ממעינו.

אבל אכתי יש לדקדק דמאי אהני הא דמכיפיה מיברך. אי דלא ניחוש לגשמים, הא בלאו הכי מחמת הגשמים מתברך ממעינו. ואי להפשרת שלגים, דבזה לא שייך אין לך טפח כו'. אם כן אפילו מכיפיה מיברך הא ספיקא הוא שמא מהפשרת שלגים נתגדל. אלא ע"כ לשמואל כיון דאיכא למימר דמכיפיה מיברך לא חיישינן לריבוי מחמת גשמים או הפשרת שלגים. וכ"ש לפמ"ש התוס' ז"ל בבכורות (שם) דחששא דרבנן הוא, משום דקמא קמא בטיל, אם כן לא חיישינן לספיקא. ולפי זה אין צורך להא דאין לך טפח כו'. דבלאו הכי כל דאיכא למיתלי מדכיפיה מיברך מטהר בזוחלין. וכן נראה דלענין פרת לא מהני הך סברא דאין לך טפח כו'. דאטו בשביל מטר שהולך בארץ ישראל ביבשה, והגשמים נוטפין לפרת מפני שארץ ישראל גבוה הוא. בשביל זה יתברך פרת ממקומו ומעינו. כיון דנוטפין אליה ממקום אחר. דהא דאין לך טפח כו' לא נאמר אלא במקום ירידת הגשמים.

והרא"ש ז"ל כתב גם כן להא דאין לך טפח כו'. וסיים הלכך לא יגדל הנהר ממי גשמים שנופלין במקום אחר עכ"ל. נראה מפי' דסבירא ליה היכא דנתרבה מחמת גשמים ובמקום שירדו הגשמים שפיר חיישינן שמא רבו הנוטפין. אלא דהא דאמר רב דמחמת מטרא דמערבא גדל נהר פרת. לזה לא חיישינן, דרוב גידול הנהר ממקורו הוא, ולא מגשמים של מקום אחר. ולהכי מטהר פרת בזוחלין אפילו אחר תשרי. אף על גב דמתחילין הגשמים לירד בארץ ישראל. ולא הביא הא דאן לך טפח אלא לסמך דהמים ממקורן הם נובעין. ולפי זה אפילו לר"מ דסבירא ליה דמכיפיה מיבריך. מכל מקום איכא לאשכוחי נמי הא דנוטפין שרבו על הזוחלין, היינו במקום ירידת הגשמים והפשרת שלגים. ואם כן הא דאבוה דשמואל נמי אפשר מיירי בכה"ג. ואליבא דכ"ע. אלא דלא משמע כן בשבת (ס"ב ע"ב) ובבכורות (שם) ע"ש. וגרסא זו שהביא הר"ן ז"ל דחכמים פליגי עליה דר"מ. לפנינו ליתא לגירסא זו שם בבכורות. עיין שם. וכבר נתבארו דברים אלו בדברי הפוסקים.

אמר ר' אמי אמר רב כו'. עיין בבכורות (נ"ה ע"ב) דגרס לעיל נמי אמר ר' אמי אמר רב. ומשום הכי מייתי נמי להך מימרא דר' אמי. ועיין הגהת מהרי"פ.

תוכן העניינים

קרן אורה על נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה