אור ברסלב
קרן אורה על נדרים פרק ראשון › דף ח.

קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ראשון · דף ח.

דף ז:

גמרא והלא מושבע ועומד כו' אלא הא קמ"ל דשרי ליה לאיניש לזרוזי. עיין בר"ן ז"ל שפירש דהש"ס הוא דמקשי על רב גידל, דקס"ד דקמ"ל דשבועה חלה על דבר מצוה. ועל זה פריך והלא מושבע כו'. ולפי זה ה"ל לאקשויי ממתניתין דשבועות. ועוד הא תנאי פליגי בזה התם. ול"נ דה"פ, והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא, ומאי קמ"ל קרא דדוד היה נשבע לקיים המצוה, הא כבר מושבע ועומד הוא. אלא הא קמ"ל דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה וגם מצוה איכא, וכל זה מדברי רב גידל הוא. ודרב גידל קמייתא קמ"ל במצוה גמורה אף על גב דאין השבועה חלה כל כך מכל מקום לזירוז בעלמא גם כן שרי. ואידך דרב גידל קמ"ל בדבר שיש לו להפטר בזמן מועט וטרחה מועטת לצאת עיקר החיוב. אבל מכל מקום מצוה בכל מה שיוסיף בכה"ג השבועה למצוה יותר יחשב. ונדר גדול נדר כו'. והא עדיפא משבועה אמצוה גמורה דלא הוי אלא זירוז בעלמא, והכא שבועה גמורה היא. ואף על גב דשאר נדרים ושבועות טוב אשר לא תדור. אבל בכה"ג נדר גדול נדר ומצוה לזרז את עצמו בשבועה גמורה. ואתי שפיר לפי זה מאי דפריך הש"ס באידך דרב גידל והלא מושבע ועומד מהר סיני. ופירש הר"ן ז"ל והיכי קאמר דשבועה חלה עליו. ומאי קושיא, הא אפרק זה ומסכתא זו שפיר חיילא שבועה, דהא מצי לקיימו בפרק אחר או מסכתא אחריתא. אבל לפי מ"ש ניחא דלא אתי לאשמועינן כלל דשבועה חיילא עליה, אלא אתי לשבוחי לנודר זה דיפה עשה ונדר גדול נדר. ועל זה פריך שפיר הא מושבע ועומד הוא בלאו הכי ומה בצע בנדרו. ובשביל פרק זה או מסכת זו אין לשבחו כל כך. דמה לי פרק זה או פרק זה. ולהכי משני דאי בעי פטר נפשיה כו'. וזה ודאי נדר גדול נדר לעשות המצוה בתוספת מרובה.

והר"ן ז"ל הביא ראיה מכאן לכל מילי דאתיא מדרשא דשבועה חלה עליו, דודאי חייב אדם ללמוד יום ולילה. אלא דממאי דכתיב בהדיא בשכבך ובקומך מצי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית. וכל היום מדרשא אתיא, ושבועה חייל עליו. ובמנחות פרק שתי הלחם (צ"ט ע"ב) מייתי הש"ס פלוגתא בזה, וכ"ע מודים דניתן רשות להנהיג מנהג דרך ארץ, לחרוש בשעת חרישה. וכן אמרו ז"ל (שבת ל"א ע"א) בשאלת דינו של אדם קבעת עתים לתורה, והרבה עשו כרשב"י כו' (ברכות ל"ה ע"ב) ואם כן אין מכאן ראיה מכרחת, כיון דיש עתים ושעות שרשות לעסוק בדרך ארץ, עליהם חיילא השבועה. ומכל מקום כ"ע מודים דשלימות המצוה הוא להגות בה יומם ולילה. והיינו דרשב"י אמר במנחות (שם) דבק"ש שחרית וערבית יוצא מצות לא ימוש. ואפילו הכי אמר (ברכות שם) אדם חורש בשעת חרישה תורה מה תהא עליה. כי תכלית השלימות שלא לזוע ממנה אפילו ברגע, כי היא מקום חיותנו כמשל הדג במים. אלא שעל צד ההכרח יוצא בק"ש שחרית וערבית. וכן לדעת ר' ישמעאל דניתן רשות לנהוג בהן מנהג דרך ארץ היינו גם כן הכרחית בלבד, ולעשות מלאכתו ארעי. והוא בגדר אחד עם זמן אכילה אשר היא הכרחית לקיום הגוף והנפש. ולא יחשב זאת לביטול תורה כי אם קיום תורה, וכמו שאמרו ז"ל (שם) זו וזו נתקיימה בידם. והיינו דאמר (מנחות שם) לדמא בן אחותו על לימוד חכמת יוונית צא ובדוק שעה שאינה לא יום ולא לילה כו'. דלדבר שאינו הכרחי כ"ע מודים שלא ניתן רשות להבטל.

אלא דקצת קשה הא דאמרינן התם (שם) ופליגא דר' שמואל בר נחמני דאמר פסוק הזה דלא ימוש לא חובה ולא מצוה אלא ברכה. משמע דפליג אכולהו תנאי. אמ"ד חובה, היינו ר' ישמעאל דסבירא ליה דיומם ולילה ממש קאמר. וארשב"י דאמר מצוה כל היום. אבל ידי חובתו יוצא גם בק"ש שחרית וערבית. וכמאן סבירא ליה. ועוד הא איכא כמה קראי בהגיון התורה יום ולילה. והגית בו יומם ולילה (יהושע א', ח'). ובתורתו יהגה יומם ולילה (תהלים א', ב'). וצריך לומר נהי דאין בו מצוה וחובה אבל ברכה אית ביה. כי היא עיקר ההצלחה, ואין זולתה הצלחה אחרת. והחכם יבין מדעתו כי מה לו לרדוף אחר הצלחות המדומות, וגם אם ירדוף אחריהם אין בידו להשיגם. מוטב שירדוף אחר הצלחה השלימה וגם השג ישיג, ועל זה נאמרו מקראות האלו. ועיין תוס' ז"ל שכתבו דאפילו נשבע לבטל כה"ג חייל ע"ש.

תוכן העניינים

קרן אורה על נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה