אור ברסלב
קרן אורה על נדרים פרק ראשון › דף ד.

קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ראשון · דף ד.

דף ג:

גמרא כי פליגי לענין מלקות. עיין תוס' ורא"ש ז"ל שפירשו דבטומאה לחוד הוא דנחלקו, והר"ן ז"ל פירש דביין נמי נחלקו. ובירושלמי נזיר (פ"ג ה"ה) מבואר כדברי הר"ן ז"ל דבכולהו נמי נחלקו ע"ש. ומה שכתב הרא"ש ז"ל דלמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקה עליו קאי אאיסור מלקות. אינו מוכרח אם זה חשיב לאו שאין בו מעשה. בנזיר שם יתבאר באורך בעזר ה'. גם מה שכתב לאיסור מלקות גם כן לא הבנתי, דאטו לר"ל ליכא איסורא כלל. ואין כאן מקומו בזה.

והרמב"ם ז"ל (ה' נזירות פ"ה הכ"א) כתב דנזיר בבית הקברות לוקה אפילו משום בל תאחר. והיינו כשיטתו בכמה דוכתי דאפילו לאו שאין בו מעשה אם על ידי מעשה הביא אותו לוקה. והשער המלך ז"ל (ה' מאכ"א פי"ד הי"ז) הקשה בהא דתנן בסוף מכות (כ"א ע"ב) יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין, כהן ונזיר כו'. והרי בנזיר לחוד יש כמה לאוין, לא יטמא בל יחל ובל תאחר, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל. ואיכא לאשכוחי גוונא שלא יעבור אלא בלא יטמא כגון שהדירו אביו בנזיר, דנראה דליכא בל תאחר ובל יחל. אבל יותר נראה דלא חשיב לאוי גרידא באיסור אחד. ויו"ט הוא דפריך התם ליחשב בתרתי משום דמלאכות (סלוקות) [חלוקות] הם. וק"ל.

ויש לדקדק בשמעתין אמאי לא קאמר נמי דאם גילח עצמו במזיד עובר בבל תאחר, דהא תגלחת סותרת. ולשיטת הרא"ש ז"ל דאינו עובר בבל תאחר אלא אחר שלש רגלים אתי שפיר דליכא לאשכוחי אלא בטומאה, אם השהה בטומאתו עד אחר שלש רגלים. אבל בתגלחת ליכא בל תאחר. אבל לשיטת הר"ן ז"ל דמיד עובר בבל תאחר על הטומאה אם כן תגלחת נמי.

הרא"ש בד"ה דרוש ידרשנו כו' אי נמי חטאת ואשם נדרשים ממנו וכופין אותו להביאם עכ"ל. אף על גב דתנן (ערכין כ"א ע"א) חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן. היינו קודם שיעבור בבל תאחר, אבל אחר שיעבור כופין אותו, וכמו שכתבו התוס' ז"ל בר"ה (ו' ע"א ד"ה תו) וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל הביאו הל"מ ז"ל (ה' מעה"ק פי"ד הי"ז), ועיין בחידושי בערכין שהקשיתי בזה על לשון התוס' ז"ל כאן דמשמע דעובר בבל תאחר מיד שהשלים נזירותו, כמו שכתבו בד"ה בל תאחר קרבנותיו ע"ש. אם כן מאי קמ"ל הש"ס התם בערכין (שם) דחטאת נזיר יוצא מכלל כל חטאות וממשכנין אותו, והא בכל חטאות דינא הכי דלאחר זמן בל תאחר כופין אותו ע"ש. ומאי דמשמע להו להתוס' ז"ל הכי הוא משום דלא גריעי קרבנות מתגלחת. וכי היכי דבתגלחת עובר בבל תאחר מיד אף על גב דליכא אלא מצוה בעלמא, הוא הדין על קרבנותיו עובר מיד. דהא קרבנות חיובם גדול מתגלחת, דהא אחד משלשתן מעכב. אבל לענ"ד נראה דמר זוטרא דאמר בל תאחר קרבנותיו פליג על רב אחא בריה דרב איקא, וסבירא ליה דעל תגלחת אינו עובר בבל תאחר. דאם לא כן מאי קמ"ל מר זוטרא, כיון דאפילו על תגלחת עובר בבל תאחר כל שכן על קרבנותיו, אלא ודאי סבירא ליה דאתגלחת לא עבר. ובדברי הרמב"ם ז"ל לא מצאתי כעת דין בל תאחר בתגלחת. ודו"ק.

הר"ן בד"ה חטאת חלב, עיין שם שהקשה תיתי במה מצינו כו'. אף על גב דאין עונשין מן הדין, יש לומר דהא בלאו הכי אין לוקין על בל תאחר, דלאו שאין בו מעשה. ואיסורא בעלמא מצינן למילף במה מצינו. אלא דהתוס' ז"ל כתבו לקמן ע"ב בד"ה למה לי היקשא דלהכי לא פריך הש"ס הכא לענין בל תאחר תיתי במה מצינו מנדרים כי היכי דפריך הש"ס לקמן לענין הפרת האב והבעל, משום דאין עונשין מן הדין. וכן נראה דאפילו לאו בעלמא נמי אין עונשין מן הדין, וכמבואר בזבחים ריש פרק השוחט והמעלה (דף ק"ו ע"ב) ע"ש. אלא נראה כיון דמצינו למילף במה מצינו ממילא הוא בכלל כי דרוש ידרשנו, דמהיכי תיתי לאפוקי. ועיין משנה למלך ז"ל פ"ב מהלכות נזירות (הי"ז). ומכל מקום מה שכתבו התוס' ז"ל למילף לענין בל תאחר במה מצינו לא הבנתי. דלענין בל תאחר דקרבנות הא קאמר הש"ס דלא מצינן למילף משאר קרבנות כיון דלא אתיא לכפרה. ולשאר אוקימתי דלעיל לענין בל תאחר דנזירות ודאי ליכא למילף במה מצינו, דבל תאחר דקרא מיירי בנדרים ונדבות, ואינו עובר אלא לאחר שלש רגלים והכא עובר מיד. ובאמת לא מצינו דין בל תאחר בנדרי איסור כגון שקבל עליו לישב בתענית כמה ימים ולא קבע זמן. ועיין בחידושי בתענית, ועיין רשב"א ז"ל (ד"ה חטאת) באורך.

תוכן העניינים

קרן אורה על נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה