קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק עשירי · דף ע:
ואימא הני מילי בנדרים שלא נראו לארוס. ופי' [רש"י] ז"ל שלא נראו לארוס, היינו שלא שמען הארוס, אף על גב דנדרה בחיי ארוס. ויש לפרש דלא נראו לארוס היינו שנדרה אחר מיתתו. אבל מה שנדרה בחייו חשיבא נראו לארוס, ולא שמעינן לה מבנעוריה בית אביה, כיון דבשעת נדרה לא היתה ברשות האב לבד. ובירושלמי (שם) אמר לה בגווני אחריני עד כדון נתרוקנה רשות לאב בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה, דבשעת תחלת הנדר היו ברשות האב לבד, להכי חוזר אליו. נדרה משנתארסה שבאו ברשות הבעל גם כן מנ"ל. ומסיק דנדרה עד שלא נתארסה גם כן כיון שנתארסה היה רשות בעל עליהם. ואפילו הכי נתרוקן רשות לאב. הכי נמי נדרה משנתארסה, דאין חילוק ביניהם. וכן דייק התם לענין בעל איפכא, ומסיק גם כן דבכל גוונא לא נתרוקן רשות לבעל אפילו נדרה משנתארסה. ומזה משמע קצת כמו שפירשתי דקולא וחומרא בתר שעת הנדר תליא. ולשון רש"י ז"ל בפי' קמא אינו מובן. וק"ל.
אילימא דקידשה כשהיא נערה כו' אף בוגרת לא נתרוקנה רשות לבעל. ופירש הר"ן ז"ל כיון דחל עליה רשות האב מקמי בגרות כו', אלא שקידשה כשהיא בוגרת, ובעית למימר כיון דאין עליה רשות האב כל שהגיע זמן כו'. עכ"ל הר"ן ז"ל. משמע מדבריו דאין הבעל מיפר לר"א ע"י מזונות. אלא שאין עליה רשות האב. ובאמת ז"א, דהא תנן נמי ששהתה י"ב חודש, אף על גב דאכתי נערה היא ורשות האב עליה. מכל מקום כל שניזונת על ידי הבעל יכול להפר. דעל דעתו היא נודרת. אלא דלשון הש"ס גם כן צ"ע, דלענין מאי קאמר אלא כשקידשה כשהיא בוגרת, כיון דבמזונות הדבר תלוי מאי אריא שקידשה כשהיא בוגרת, אפילו קידשה כשהיא נערה ובגרה יפר לר"א אחר הגעת הזמן.
וי"ל דהש"ס הכי קאמר ואלא שקידשה כשהיא בוגרת, ותמצי לומר דאם קידשה כשהיא בוגרת הבעל מיפר לבדו, כיון שיצתה מרשות האב קודם קדושין, הא תנינא חדא זימנא דלא יפר הבעל לבדו אלא דוקא בהגיע הזמן, ומשום דהוא חייב במזונותיה. ומסיק דמתני' נמי בהכי מיירי בהגיע זמן. וכבר כתבתי לעיל דבירושלמי (פ"י ה"א) סבירא ליה לר' אלעזר דהוא ר' אלעזר בן שמוע דהבעל מיפר בארוסה בוגרת. ועיין שם בריש פרקין דמשמע דוקא שנתארסה כשהיא בוגרת, ועיין בקרבן העדה שם, וכוותיה מוקי נמי למתני' (ע' ע"א) שהבעל מיפר בבגר. וע"כ צריך לאוקמי הכי לשיטת הירושלמי אליבא דר' אליעזר דמתניתין לקמן (ע"ג ע"ב) דהכל תלוי במזונות. ואם האב נותן לה מזונות גם הוא מיפר לבדו. אם כן ליכא לאוקמי למתניתין דהבעל מיפר בבגר כר' אליעזר דמתני' דלקמן, דהא לא יפה כח הבעל מהאב בזה. ומשום הכי מוקי לה כר' אלעזר, דאמר דבבוגרת מיפר הבעל לבד מדברי תורה.
והא דלא תנן במתני' דיפה כח הבעל לאחר נישואין דהוא מיפר ולא האב, משום דמתניתין קמ"ל דבארוסה גופא דשייכים שניהם בהפרה יש שיפה כח האב, היינו לאחר מיתת הארוס שנתרוקן רשות לאב. ובבוגרת אף על פי שהיא ארוסה יפה כח הבעל. אבל בנשואה אין כאן רבותא, דלא שייך כלל שותפות בזה. ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם ז"ל דנראה שמפרש כפשוטו שהבעל מיפר לעולם אפילו בגרה, שלא כתב דמתני' היא דלא כהלכתא, וכמו שכתבתי לקמן דלית הלכתא כר"א. וע"ש בפירוש המשנה.