קרן אורה על מעילה· רבי יצחק מינקובסקי
פרק רביעי · דף טו.
תוספות בד"ה השתא יש לומר כו'. ולפירושם ז"ל אינו מדוקדק הא דאמר האי קדושת הגוף והאי קדושת דמים כו', הא עיקר הקושיא מטעם דמסיפא שמעינן לה נמי דקדשי מזבח מצטרפין, ועוד דבנוסחת המשניות איתא קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זע"ז, ע"כ נראה דהכי פריך, אמאי לא תני בקצרה קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זע"ז, והוי שמעינן הכל.
שם רש"י בד"ה למעילה, לחייב משום מעלה בחוץ, ובמתניתין לא תני לה משום דמתני' איירי בכל הזבחים, ובבשר קדשי קדשים אין בו משום מעלה בחוץ, ולקמן יתבאר דמשמע ליה להש"ס דמתני' לא איירי אלא בקדשי קדשים, ולא בעולה, ועיין בצ"ק מה שכ' בזה.
תוספות בד"ה מחוורתא כו'. מדבריהם נראה דלא היה בגירסתם בדברי ר' ינאי בדק הבית ועולה, אלא בדק הבית לחוד, והקשו דרבי ינאי אדרבי ינאי מהא דתמורה, ומסקו דרבי ינאי לא בא להוציא אלא קדשי קדשים כמו חטאת ואשם, אבל עולה ובדק הבית שניהם שוין, וכולן לה' הם, ולפי דבריהם יש להבין מאי פריך על ר' ינאי ממתני', דלמא מתני' איירי בעולה, כמו שפי' התוס' במתני'. ולזה יש לומר מדלא קתני במתני' העלאה בחוץ ש"מ דבחטאת ואשם מיירי אבל הא קשיא מאי פריך מהא דעולא דאמר קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה, ש"מ דמחיים אית בהו מעילה מה"ת, ומש"ה מפיק דברי ר' ינאי מפשטיה, ומאי קושיא, דלמא בעולה קאמר עולא, וי"ל דלישנא דקדשים שמתו לא משמע דקאי בעולה לחוד.
ומסקנת התוס' ז"ל בד"ה מהאי קרא כו' הכי הוא, דמריבויא דכל חלב שמעינן דיש מעילה בבשר קדשי קדשים קודם זריקה ובאימורים של קדשים קלים לאחר זריקה, ואף על גב דכל חלב נאמר באימורים מ"מ שמעינן נמי בשר קדשי קדשים לפני זריקה, מדחזינן דקדשי ה' לאו דווקא, וכן איתא להדיא בתמורה דף ל"ב ע"ב, אלא דצריך לדקדק מנ"ל דבשר קדשי קדשים איתרבו למעילה, דלמא לא איתרבו אלא אימורי קדשים קלים דסלקי לגבוה, וצ"ל דבשר קדשי קדשים קודם זריקה נמי לה' הוא, אלא דאחר זריקה כהנים משולחן גבוה קזכו, וכיון דחזינן מכל חלב דלא בעינן דוקא קדשים המיוחדים לה' לגמרי, אלא אפילו בחלק המיוחד מהם לה' שייך בו מעילה, ע"כ בשר קדשי קדשים נמי אף על גב דאחר זריקה אין בו מעילה מ"מ קודם זריקה מועלין בהם, דבאותה שעה קדשי ה' הם, ואיתרבו מלה', ואפילו חרמי כהנים אמרינן התם דאיתרבו מלה'.
ואגב נבאר קצת דין אזהרת מעילה מאין באתה, רש"י ותוס' ז"ל כתבו דילפינן חטא חטא מתרומה, כדאיתא בסנהדרין פרק הנשרפים (פ"ד ע"א). והקשו התוס' ז"ל (זבחים מ"ה ע"א ד"ה דומיא) מנ"ל אזהרה בקדשי בדק הבית דלא ילפינן מתרומה אלא מידי דקדוש קדושת הגוף והרמב"ם ז"ל כתב בריש הל' מעילה (פ"א ה"ג) ובמנין המצות דילפינן מונדריך שנאמר בקרא דלא תוכל לאכול בשעריך, ועיין במשנל"מ בריש הל' מעילה (שם) שהאריך בזה. ובאמת קצת קשה אמאי לא יליף חטא חטא מתרומה, ובסוגיא דמכות (י"ז ע"א) צריך לעיין היטב, כי שם משמע דקרא דונדריך אתי לאוכל אחר זריקה ולעבור עליו בשני לאוין, ע"ש בדברי התוס' ז"ל (שם ע"ב ד"ה איסורא) שהאריכו בזה הרבה ועיין בלח"מ פי"א מה' מעה"ק (ה"ג) ומה שכ' המשנל"מ ז"ל (ה' מעילה שם) דע"כ קרא דונדריך אתי ללאו דמעילה, משום דלאכילה לא צריך קרא, דמכליל תקטיר נפקא, לא משמע כן שם במכות.
שם תוספות בד"ה לא יהא אלא כמקדיש אשפה. והקשו ז"ל הא בעינן העמדה והערכה, ותירצו דאתי כמ"ד קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה, וזה דוחק, דמאי פריך לר' ינאי מהא דעולא, דלמא עולא מיירי בבדק הבית וס"ל דבעי העמדה והערכה, ונראה דפריך ממ"נ, אם הוי בכלל העמדה והערכה אין בהם מעילה כלל אפילו מדרבנן, משום דדוקא בקדשי מזבח דקדשי קדושת הגוף הוא דגזרו ביה רבנן מעילה לאחר מיתה, אבל קדשי בדק הבית דעיקר מעילתו הוא מחמת קדושתו לדמיו, וכיון דלאחר מיתה לאו בר דמים הוא אין כאן מעילה כלל אפילו מדרבנן, ואי לא הוי בכלל העמדה והערכה א"כ לא יהא אלא כמקדיש אשפה.
וראיתי בלשון הרמב"ם ז"ל (ה' מעילה פ"ג ה"א) שכ' קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה, ותמה הכ"מ ז"ל למה כתב קדשי מזבח דוקא, וכתב עליו הבה"ז ז"ל דאישתמיטתיה האי סוגיא דבקדשי בדק הבית שמתו אית בהו מעילה מה"ת. ולא הבנתי דבריו ז"ל, דהא הרמב"ם ז"ל פסק (ה' ערכין פ"ה הי"ד) כרבנן דר"ש דקדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה, ואם מתו יקברו, וא"כ פשיטא דלית בהו מעילה, וכמו שכ' התוס' ז"ל (ד"ה ואפילו) דליכא לישנויי אליביה דמתו אחר העמדה והערכה קודם פדי' וכמו שכ' התוס' ז"ל (שם) דהא הוא ז"ל כתב בה' ערכין דגם הפדי' צריך שתהיה מחיים, וכמו שכ' התוס' ז"ל בפ' ראשית הגז (חולין קל"ה ע"א ד"ה והא) ועיין במשנל"מ ז"ל שם, וע"כ צ"ל בדברי הרמב"ם ז"ל דמש"ה נקט קדשי מזבח משום דבקדשי בדק הבית אפילו מדרבנן לית בהו מעילה אם מתו למ"ד דהיו בכלל העמדה והערכה, להכי נקט קדשי מזבח, דד"ת אין מועלין בהם אבל מדרבנן יש בהם מעילה, ודו"ק.
שם בא"ד, והא אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כו'. לפי מה שכ' התוס' ז"ל בפסחים (כ"ט ע"א ד"ה אין פודין) דהא דאין פודין קדושת דמים להאכילן לכלבים הוא מדרבנן, וכן מוכח בתמורה, א"כ שפיר פריך הש"ס אמאי לית בהו מעילה ד"ת, ואפשר דלזה נתכוונו בתירוצם ג"כ, וע"ש בתוס' בפסחים פרק כל שעה.