קרן אורה על מעילה· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ראשון · דף ז:
גמרא אלו הפריש שתי אשמות לאחריות ושחט שתיהם וקדם והעלה אימורין של אחד מהם קודם זריקה אי אתה מודה שאם עלו ירדו. ופירש"י ז"ל ואח"כ נזרק דמו של האחר, וכן פירשו התוס' ז"ל, וקצת קשה לפ"ז למה ליה להש"ס להביא מהא דאמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו, והא דעולא ע"כ אתי לאשמעינן דלא ירדו קודם זריקה, דלאחר זריקה פשיטא דלא ירדו, ואי כפירש"י ז"ל דר' יוחנן לאחר זריקה מיירי בלא הא דעולא הוי מצי להוכיח דלאו גוף אחד הם, מדירדו לאחר זריקה ש"מ דלאו גוף אחד הם, ועוד דלענין מאי אמר ר' יוחנן כלל שקדם והעלה האימורין קודם זריקה, ולמה לא הביא ראיתו מאם העלן אחר זריקה מזה שלא זרק דירדו, אלמא דלאו גוף אחד הם, אלא ע"כ לאחר זריקה פשיטא דירדו, כיון דכבר נדחה השני, ועיקר הוכחתו הוא מהא דירדו קודם זריקה, אף על גב דבשאר אימורין לא ירדו, וה"נ עדיין לא נודע מי הוא אשר יכשר ואפ"ה ירדו, ש"מ דלאו גוף אחד הם, וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל (ה' פסוהמ"ק פ"ג הי"ג) שכ' סתמא דאם העלה אימורין של אחד מהן קודם זריקה הרי אלו ירדו, משמע דמחויב להורידן מיד קודם זריקה, ועיין בדברי הראב"ד ז"ל שם, ולפמש"כ נראין דברי הרמב"ם ז"ל נכונים ודו"ק.
תוספות בד"ה הא ממונא דבעלים הוא כו' ונראה דלא פריך אלא למ"ד היתר אכילה שנינו, דלמ"ד היתר זריקה, ולאחר זריקה היינו שנראה לזריקה, א"כ מאי פריך הא ממונא דבעלים עכ"ל. ונראה מדבריהם ז"ל דס"ל דבקדשים קלים נמי שייכא האי פלוגתא דהיתר אכילה או היתר זריקה, וכבר כתבתי לעיל במכילתין דלענ"ד ברור ופשוט דבק"ק כ"ע מודים דהיתר אכילה בעינן, ואין מועלין באימורין עד אחר זריקה ממש, ולא מיקרי קדשי ה' אלא כשראוין להעלותן למזבח, ואדיוקא דרישא שפיר יש לומר כדבריהם ז"ל, אבל בלא"ה משמע ממתני' דדין הוצאה מידי מעילה הוא אחר זריקה ממש, דומיא דחיוב פיגול ונותר וטמא, ובמתני' משמע דחלין בבת אחת הוצאה ממעילה וחיוב פיגול ונותר וטמא, וכמו דפיגול אינו חל עד אחר זריקה ממש ה"נ הוצאה ממעילה אינו אלא לאחר זריקה ממש, ודו"ק.
שם גמרא, אמר רבי חנינא ליוצאין ור"ע היא. ק"ק מכאן למאי דס"ד בזבחים למימר דר"ע דוקא באיתניהו גוואי הוא דפליג, אבל איתניהו אבראי גם ר"ע מודה דאין זריקה מועלת, א"כ א"א לאוקמא ליוצאין ואליבא דר"ע, והדרא קושיין לדוכתא הא ממונא דבעלים היא, אלא דנראה דהוי מצי נמי לאוקמא בנטמא הבשר אליבא דכ"ע, וכמו שהארכתי בזה לעיל, ואפשר לא ניחא ליה להש"ס לאוקמי בהכי, משום דא"כ לא קמשמע לן מידי, דפשיטא דאיסורא איכא אכל בשר שנטמא, אבל כי מוקי לה ביוצאין קמ"ל רבותא דלאכילה לא קאמר ר"ע, ודו"ק ואפילו למאי דבעי למימר דבאיתניהו גוואי פליג, מ"מ הבשר שיצא חוץ למחיצתו בשר (קדשים קלים) [קדשי קדשים] חוץ לעזרה ובשר ק"ק חוץ לירושלים אסור אף על פי שחזר לפנים.
הדרן עלך פרק קדשי קדשים.