אור ברסלב

קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי

דף קב.

דף קא:

גמרא אמר רב אשי כו' דאי פריק אמר ואי בעי זריק לא אמרינן. ופירש"י ז"ל דפדיה לאו כמחוסר מעשה דמי דלא הוי אלא דברים בעלמא אבל זריקה איסור מעשה הוא ואי בעי זריק לא אמרינן ופריך עלה ממתניתין דמעילה היתה לה שעת היתר לכהנים אין בה מעילה היינו שלנה ושיצאת כו' מאי לאו לנה ממש שלן דמה ולא נזרק ואפ"ה יצא מידי מעילה הואיל ואי בעי הוי זריק אע"ג דאח"כ נפסל ולא זריק כזרוק דמי ומשני לא לנה ממש אלא ראוי לצאת וראויה ליטמא היינו דכבר נזרק כראוי ואין בה אלא פסול יצאה וטומאה אבל אי בעי זריק לא אמרינן ופריך אי הכי כל שהיתה לו שעת היתר כל שיש לו שעת היתר מיבעי' ליה דהא כבר נזרק הדם ומסיק אלא אמר רב אשי מעילה אטומאה קרמית מעילה אמרינן כל העומד ליזרק כזרוק ופקעה קדושה ואפילו אם אחר כך נפסל ולא נזרק לא הדרא קדושה אבל שוי' (אוכלא כיון דאי בעי זריק לא מצי זריק שנפסל קודם זריקה לא משוי ליה אוכלא והשתא סלקא שמעתא דלענין להוציא מידי מעילה גם לרב אשי אמר ר"ש כל העומד ליזרק כזרוק דמי וא"כ נראה דה"ה דמודה רב אשי בהא דפ' התודה אם נתקבל הדם בכוס דנתקדש הלחם קדושת הגוף כיון דעומד ליזרק ואפילו נשפך אח"כ לא פקעא קדושה אבל התוס' ז"ל בד"ה דאי בעי כו' לא כתבו כן אלא דרב אשי לית ליה הא דפרק התודה כו' ע"ש ובד"ה לא ראויה לצאת הקשו על שיטת רש"י ז"ל דראוי לצאת היינו שכבר נזרק הדם בהכשר ולנה אח"כ דא"כ מאי פריך כל שיש לו שעת היתר מיבעי' ליה הא כיון דלנה אין לה עכשיו שעת היתר ועוד מאי קאמר במסקנא לבתר דפקעה קדושה במאי הדרא היכי פקעא כיון דלמסקנא לנה ממש ולא מצי זריק וקושיא זו לא הבנתי דהא למסקנא רב אשי נמי ס"ל כל העומד ליזרק כזרוק דמי וקודם שלנה או נפסלה פקעא קדושה ואע"ג דלנה אח"כ ולא מצי זריק קדושה לא הדרא אבל לשוי' אוכלא כיון דלא מצי זריק לא נגמר האוכל ולא היתה שעה שראוי להאכיל לאחרים והבה"ז ז"ל כתב בזה דס"ל לשיטת רש"י דהמקשן נמי דפריך ממתניתין דמעילה דאמרינן כל העומד ליזרק ויצא מידי מעילה היינו דוקא אי לנה ולא מצי זריק אבל קודם שלנה אע"ג דעומד ליזרק עדיין יש בה מעילה ובעי למימר ראויה לצאת היינו שנזרק כבר אבל עומד ליזרק כזרוק לא אמרינן אפילו אי לא מצי זריק ולבתר מסיק דרב אשי נמי מודה דגבי מעילה אמרינן כזרוק דמי אי לא מצי זריק ולהכי מקשי לרש"י ז"ל היכי קאמר דפקעא קדושה הא קודם פסול לא פקעא קדושה עדיין ולא הבנתי דבריו ז"ל חדא דלא מסתבר לומר כן דפסול הדם יגרום שעת היתר ואם לא באה לשעת היתר כשהיתה עומדת ליזרק השתא דלא מצי זריק יבא לה היתר ועוד מי הכריחם לומר כן ככוונת רש"י ז"ל והדבר פשוט בשיטתו דלמאי דס"ד לא ס"ל לרב אשי כלל האי סברא דכל העומד לזרוק כזרוק דמי גם לענין מעילה ולמסקנא מודה רב אשי דלענין מעילה אמרינן כל העומד ליזרק כו' בין קודם פסול בין לאחר פסול ולשוי' אוכלא לא משוי ליה אוכלא כיון דאי בעי זריק לא מצי זריק ודוקא בזריקה דמחוסר מעשה אבל בפדי' אפילו אי לא מצי לפדות עכשיו וכמש"כ התוס' בב"ק אפ"ה הוי כפדוי ומשוי לה אוכלא ולא הבנתי קושייתם לרש"י ז"ל ונראה דקושייתם הוא היכי קאמר בפשיטות לבתר דפקעא קדושה במאי הדרא הא למאי דס"ד לא פקעא קדושה כלל והוי ליה למימר לענין מעילה אמרינן כל העומד ליזרוק כזרוק ופקעא קדושה ע"כ פי' ז"ל דהא דשני רב אשי ראויה לצאת היינו קודם זריקה ועדיין לא נפסל ובזה מודה רב אשי דאין בו מעילה גם למאי דס"ד אבל כי נפסל אחר כך ולא מצי זריק מועלין בו ושפיר פריך כל שיש לה שעת היתר מיבעי ליה וכן נמי הא דקאמר כמסקנא לבתר דפקעא קדושה במאי הדרא וגם לפי שיטתם יקשה מש"כ לעיל דרב אשי לית ליה הא דפרק התודה ואמאי הא כבר נחית לה קדושת הגוף אלא דהתוס' ז"ל בפסחים שם כתבו דלענין קדושת לחם לכ"ע אי זרק במחשבה פסולה לא אמרינן כל העומד ליזרק ודוקא הכא במנחה דגופא דזיבחא הוא אמרינן העומד ליזרק כו' אפי' זרק במחשבה פסולה ע"ש וההוא דפסחים ופרק התודה הוא דוקא בנשפך וא"כ בלא"ה יש לומר דרב אשי לא פליג הכי אלא בפיגול. ובמ"א כתבתי מה שיש לדקדק על דברי התוס' פסחים הנ"ל:

הדרן עלך פרק המנחות

סוף הספר

תוכן העניינים

קרן אורה על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה