אור ברסלב

קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי

דף סז.

דף סו:

גמ' גלגול א"י מאי ומיבעי' ליה לר"מ ור"י דאמרי מירוח א"י אינו פוטר אי גלגול נמי אינו פוטר או דילמא דוקא מירוח דכתיב דגנך תרי זימני ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אבל גבי חלה דכתיב עריסותיכם אימעיט של כותי' ולכ"ע גלגול פוטר והדר אמר רבא דגלגול ומירוח חד דינא להו ומאן דפטר במירוח פוטר בגלגול ומאן דמחייב במירוח כותי מחייב נמי בגלגול כותי ונראה דפלוגתייהו מזה היכא דמירח א"י שלו בין מה שקנה מישראל בשבלים בין שגדלו בקרקע שלו למ"ד אין קנין כו' ומאן דמחייב אע"ג דכתיב דגנך דמשמע לא של כותי היינו דבשעת דיגון שעת החיוב למעשר יהי' ברשותך אז חל החיוב אבל לא ברשות כותי אע"ג דקנה הישראל ממנו מ"מ יפטר כיון דבשעת גמרו הוי של כותי דלאו בר חיובא מ"מ כיון דהוי מיעוט אחר מיעוט אינו אלא לרבות ולא מיפטר בהכי ולפ"ז לא שייך למעוטי מתירושך ויצהריך כמש"כ התוס' ז"ל דהא שפיר הוי תירושך דקנה אותן הישראל אבל מדגנך שפיר ילפינן דבשעת דיגון יהי' שלך היינו בשעת חלות החיוב וכן עריסותיכם דחלה הכי משמע דבשעת עשיית העיסה יהי' שלך. אבל מיעוטי דהקדש הוא בשני אופנים הא איצטריך למעוטי אם הוא אינו שלו אפילו בשעת אכילה כגון מעשר שני למ"ד מין גבוה הוא ואימעיט מעריסותיכם דזה לאו שלכם הוא וכן אימעיט הקדש בשעת גלגול ג"כ מעריסותיכם כמו של כותי אלא דלא דמיין להדדי דשל כותי מסתבר טפי למעוטי כיון דהי' ברשות לאו בר חיובא משא"כ הקדש דאי לאו קרא לא שמעינן למיפטריה כלל ובזה א"ש דאיצטריך תרי קראי להקדש ולכותי ולא תיקשי קושיית התוס' ז"ל מ"ש דגבי חמץ ונזקין אימעיטו תרווייהו מחד קרא שלך אי אתה רואה כו' דזה וודאי חד טעמא להו דלא שלך הם ול"ד כותי אפילו של אחר ישראל אינו עומר ובנזקים למעוטי ג"כ דכתיב רעהו וודאי תרווייהו בכלל דלאו רעהו הם ובשמעתין משמע דשל הקדש מסתבר טפי למעוטי משל כותי' דהא למ"ד מירוח כותי אינו פוטר במירוח הקדש מודה דפוטר וכמ"ש רש"י ז"ל בד"ה אין מיעוט כו' והנה בעיקר הך פלוגתא אי מירוח פוטר אי לא לפמ"ש דמיירי אם קנה הישראל מן הכותי תקשי הא בלא"ה פטור מה"ת דהוי לקוח לשיטת הרמב"ם ז"ל דאם לקח אחר הגמר פטור משום לקוח ולמה לי קרא למיפטר דיגון כותי ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' תרומות נראה דדיגון כותי פוטר אפילו אם התבואה של ישראל אלא שהכותי מירחן וכמ"ש שם הלכה י"ג וכן בכותי שגמר פירות ישראל הואיל ודיגון ביד כותי אינן חייבין בתרומה אלא מדבריהם וכמ"ש הר"י קורקוס ז"ל וע"ש בהלכה י"א מש"כ הכ"מ בשם אורחות חיים ז"ל ולפי הנ"ל י"ל דיצא לו כן ממ"ש דלתבואה של כותי לא איצטריך דבלא"ה פטור משום לקוח אלא איצטריך דאפי' בשם ישראל אם מירחן כותי פוטר אלא דלא משמע הכי בשמעתין דהא מבואר בשמעתין דחלה ותרומה חד דינא להו לענין כותי ובחלה לא שמעינן דאם לשה כותי עיסה של ישראל שיפטר ובש"ע ה' חלה מבואר להיפך דעיקר תליא במי שהעיסה שלו ואם העיסה של כותי' אפילו לש ישראל פטור ולהיפך אפילו לש כותי חייב והיכן מצינו דכותי אסור להיות שכיר לעשות מלאכת תבואה הא בברכה כתב ובני נכר כו' וכי היכא דאימעיט מירוח הקדש היינו ברשות הקדש ה"נ מירוח כותי היינו ברשות כותי ועוד דא"כ אמאי פליגי בתרומה משל כותי וכותי על של ישראל הא אפילו של ישראל אם מירחן כותי אין תורמין על אלו שמירחן ישראל וכבר כתבו הראשונים ז"ל בזה מסוגיא דבכורות אלימא דמרחינהו כותי עיין בכ"מ ז"ל שם אך דברים אלו פליאות ממני וכולי' שמעתא לא מוכח כן. וראיתי להגר"א ז"ל בי"ד סי' של"א ס"ק ט"ז שכתב דהרמב"ם ז"ל מפרש גזירה דבעלי כיסין היינו שגזרו דכשל לא יפגיע ממעשר ע"י שישכור כותי למרח תבואה שלו ותמה אנכי א"כ מאי פריך בחלה נמי נגזור הא בחלה אינו פוטר גלגול כותי בשל ישראל ולקמן בשמעתין יתבאר שיטת הרמב"ם ז"ל בגזירה דבעלי כיסין דנראה דדרך אחרת לו בזה וכבר האריכו התוס' ז"ל בכמה דוכתי בדין לקוח עיין בב"מ דף פ"ח. ואני לא באתי אלא לבאר פשטא דשמעתין ועדיין צ"ע בזה:

והנה למ"ד דגילגול כותי אינו פוטר יש להסתפק אם קנה מן הכותי פת שאין בו שיעור חלה אי אסור לאכול בלא חלה או אפשר כיון דשיעור חלה ליכא ברשות ישראל והחיוב הוא ע"י העיסה כולה והרי היא ברשות כותי דלאו בר חיובא הוא אפשר כ"ע מודים דפטור וע"כ לא פליגי אלא במירוח כותי דאין לו שיעור ואם לקח כ"ש מכותי אותו כ"ש חייב במעשר משא"כ בחלה דבעי שיעורא ומה שביד ישראל הוא פחות מכשיעור ויתבאר בזה בשמעתין ועיין בתוס' בכורות דף י"ב שכתב ליישב מה שהקשיתי לעיל בהא דתניא של כל על של כל הא בלא"ה פטור משום לקוח ותי' דמיירי שתרם הכותי על של ישראל וכדתנן הכותי שתרם תרומתו תרומה משמע מזה דלמ"ד אין המירוח פוטר חל עליה תרומה אפילו ברשות כותי ולא בא ליד ישראל וכ"כ רש"י ז"ל בקידושין ריש פרק האיש מקדש דטעמא דתרומת כותי תרומה משום דס"ל מירוח אינו פוטר וכי תרם אפילו הכותי עצמו הוי תרומה והתוס' ז"ל כתבו שם דמיירי שגדל שליש ביד ישראל ומירחן ישראל ובשמעתין לא משמע כן כמו שיתבאר בס"ד:

שם גמרא איתביה ר"פ כותי שהפריש פטר חמור כו'. לכאורה גבי פטר חמור לא שייך הפרשה דהא קדושה מאילי' הוא וי"ל דלשון הפרשה ל"ד אלא קמ"ל אפילו רצה הא"י להחמיר ע"ע ולנהוג קדושה בפטר חמור מודיעין לו שהוא פטור ואפ"ל דלהכי קמ"ל בפטר חמור ולא בבכור טהורה אם הפריש משום דאם הקדישו קדושת פה חל עליו קדושה למ"ד דכותי מקריב כל נדרי' אפי' שלמים ולמסור לישראל לכ"ע יכול להקדיש ועי' בתוספתא פ"ד דתרומות דגרס התם כותי שהפריש בכור פטר חמור אולי צ"ל בכור ופטר חמור וחד דינא להו וצ"ע:

שם גמרא הא תרומתו אסורה והא האי תנא דאמר מירוח אינו פוטר וגלגול פוטר וכן מותיב רבינא מאידך ברייתא דחלת כותי אינה מדמעת ותרומה מדמעת אלא דאפילו מאן דס"ל מירוח אינו פוטר גלגול פוטר משמע מכוון דלא אשכחן תרומת כותי אסורה אלא אי נימא דמירוח אינו פוטר ובמתניתין פ"ג דתרומות תנן הא"י והכותי תרומתן תרומה ומייתי לה הש"ס בקידושין ריש פרק האיש מקדש ופירש"י ז"ל דס"ל למתניתין דאין קנין ומירוח אינו פוטר ור"ש דפליג התם ואמר דליתא בתרומה דנפשיה משום דס"ל מירוח פוטר והקשו התוס' ז"ל ע"ש דביש קנין פליגי אמוראי בגיטין ולפירש"י ז"ל הוי פלוגתא דתנאי ובמירוח כותי ג"כ לא ניחא להו דסתם משנה יסבור דמירוח כותי אינו פוטר ע"כ פירשו דמיירי שגדל שליש ביד ישראל וקנה הכותי קודם מירוח כדי שלא יפטר משום לקוח ומירחן ישראל ולא מיפטר משום מירוח ע"ש ולא הבנתי דבריהם ז"ל חדא דביש קנין ג"כ איכא פלוגתא דתנאי כדאיתא בירושלמי דמאי ונהי דמשמע להו מתלמודי' דאמוראי פליגי בזה אבל במירוח אמאי לא ניחא להו דפליגי הא מבואר כן בשמעתין דפליגי בהא ור"ש ס"ל דפוטר ור"מ דסתם מתניתין אליבי' ס"ל דמירוח אינו פוטר ועוד מ"ש דמיירי שלקחן הנכרי קודם מירוח ומירחן ישראל דלית בי' משום לקוח וגם המירוח אינו פוטר שגם מירחן ולא הבנתי מירוח ישראל מאי אהני כיון דהתבואה של כותי כמו בגילגול הכותי דתליא במי שהעיסה שלו כמבואר בש"ע יו"ד בה' חלה. ועוד דבשמעתין משמע דלא אשכחן תרומת כותי אלא למ"ד מירוח כותי אינו פוטר וכשיטת רש"י ז"ל בקידושין ולזה י"ל דבאמת אשכחן תרומת כותי וכפי שכתבו התוס' ז"ל דלקחן מישראל אלא דא"כ גם בחלה כה"ג אם לקח כותי עיסה מגולגלת מישראל והפריש חלה חלתו אסורה כמו תרומה אלא ע"כ כפי מה שמחלק בין תרומה לחלה היינו משום דמירוח אינו פוטר וגילגול פוטר:

והתוס' ז"ל כתבו שם דפלוגתא דר"ש ות"ק הוא אי כותי יכול לעשות תרומה אפילו בתבואה המחוייבת כגון שלקחה מישראל ור"ש ס"ל דאין תרומתו תרומה כי היכי דמיקל בקדשי כותי דאין בהם מעילה דילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה נאמר בני ישראל ולא כותי ושני השיטות מבוארים הם שם בירו' תרומות סוף פ"ג וז"ל אמר ר' זעירא אמרי קומי ר' אבוהו מה פליגין ר"ש ורבנן בתרומת גורנו אבל כותי שלקח מפירות ישראל אף ר"ש מודה דהוי תרומה אמר ר' אבוה הוא המחלוקת דגם בזה פליג ר"ש וס"ל דלא הוי תרומה וקשיא על דר"ש פוטר טבלו ד"ת ואת אמר הכן דלא הוי תרומה ומשני וכי קדשים אינו תורה ור"ש פוטר וכדפליג בזבחים בקדשי גוים הוי בעי מימר מה פליגין בחומש הא בדרמי' לא אשכח תני היא הדא היא הדא עכ"ל הרי מבואר דשיטת רש"י ז"ל היא כר' זעירא ושיטת התוס' היא כר' אבוהו והשתא לפי דברי ר"ז פליגי בתבואת כותי אי חייבת בתרומה והיינו כשיטת תלמודין הכא לדברי ר' אבוה פליגי בתבואה שלקחה מישראל דנתחייבה כבר אלא דר"ש ס"ל כיון שלקחה א"י וה"ה ברשותו תרומתו לא הוי תרומה דתרומת נכרי לאו תרומה היא וא"כ נהי דלא נאסרה לזרים אבל אסורה היא לישראל משום טבל דהא חייבת היא בתרומה ומעשרות וקשה לפ"ז הא דמסיק בירוש' דר"ש ס"ל דאינה מדמעת ג"כ ואמאי הא אדרבה אוסרת דטבל אוסר בכ"ש ולזה י"ל דטבל אפשר לתקוני ולא שייך ביה דימוע אבל כבר כתבתי לעיל דלא אשכחן תבואה המחוייבת ד"ת ביד א"י דאם לקחה קודם מירוח המירוח פוטר אע"פ שמירחה ישראל ברשות א"י ואם לקחה אחר מירוח פטורה היא משום לקוח וע"כ לא אשכחן חיוב תרומה ביד א"י אי משום דת"ק דר"ש ס"ל מירוח א"י אינו פוטר וכדאמרינן הכא או כדמסיק דרבנן גזרו על תבואת א"י משום בעלי כיסין ועי' תוי"ט ז"ל שם בתרומות שכתבו דלדברי הרמב"ם ז"ל טעמא דמתניתין דתרומות הוא משום גזירה דבע"כ ע"ש אבל לשון המשנה שם משמע דאתי לאשמעינן דא"י יכול לתרום וחל שם תרומה לאסור לזרים וכדתנן התם דא"י והכותי תרומתן תרומה ומעשרותן מעשר והקדשן הקדש משמע דאתי לאשמעי' דחל שם תרומה ע"פ כמו הקדש והיינו בתרומה המחוייבת אבל בתבואה הפטורה לא. ובזה שקיל הש"ס וטרי הכא היכי אשכחן תרומה המחוייבת וע"כ או כמ"ד דמירוח א"י אינו פוטר או משום גזירה דבע"כ וטעמא דר"ש דפוטר מחומש מסתברא דטעמא הוא משום דאין תרומת א"י כלל ולא חל שם תרומה כי היכי דהקדישו לאו הקדש גמור הוא והכי משמע מהא דאמרינן בקידושין דלרבנן א"י איתא בתרומה דנפשי' ולר"ש ליתא בתרומה דנפשי' ואי טעמא משום מירוח הוא הא לתרווייהו ליתא בתרומה דנפשי' דהוא עצמו פטור והא דמירוח אינו פוטר היינו לישראל אם לקח מן הא"י אבל א"י עצמו פטור מהפרשת תרומה אלא ש"מ דת"ק ה"ק דנהי דא"י אינו חייב מ"מ אם תרם הוי תרומה כמו אם הקדיש כיון דהתבואה היא תבואה המחוייבת או מה"ת או מדרבנן ור"ש פוטר תרומת כותי דהפרשתו לאו כלום הוא וליתא בתרומה דנפשיה וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם שכתב דכותים אינן מצווין ועושין ויש להם שכר וכיון שיש להם מעשיהם במצות קיימים מבואר מזה דאתי לאשמעינן דכותי אע"ג דאינו מצוה יכול לתרום ותרומתו תרומה ואסור לזרים ד"ת ובאמת צ"ע הא כותי אינו מקדיש אלא נדבה אבל דבר שבחובה אין הקדישו כלום ותרומה ג"כ דבר שבחובה היא ולא תיהוי אמירתו כלום לכ"ע ור"ש דפוטר אזיל לטעמיה דבקדשי א"י אין מועלין ואסור הנאה הוא רק מדרבנן וה"נ הוי תרומה מדרבנן אבל אינו משלם חומש וגם אינה מדמעת למסקנת הירושלמי וכנ"ל והתוס' ז"ל כאן והר"ש ז"ל בתרומות כ' דר"ש לא פליג אלא אחומש אבל מודה דמדמעת וזה נגד דברי הירושלמי ויש ליישב קצת דהירושלמי לשיטתי' דמוקי לת"ק בטבל ד"ת ולת"ק הוי תרומה דאורייתא אם כן ר"ש דפליג וס"ל דתרומת א"י לא הוי אלא דרבנן פליג אתרווייהו בין אחומש בין אדימוע כיון דאינו אלא מדרבנן אבל למאי דמסקינן בשמעתין דלת"ק ג"כ לא הוי אלא מדרבנן משום גזירה דבע"כ ואפ"ה ס"ל לת"ק דמדמעת ומשלם חומש כי פוטר ר"ש י"ל דלא פטר אלא מחומש אבל מדמעת כי היכא דתרומת ח"ל מדמעת וכמ"ש התוס' ז"ל בד"ה ותרומתו ומ"ש התוס' ז"ל עוד דר"ש מדאורייתא פליג לא הבנתי דאטו דימוע דאורייתא הוא:

ודברי הרמב"ם ז"ל בזה צריכין ביאור דהוא ז"ל כתב בפ"ד מה' תרומות כותי שתרם משלו מן הדין לאו תרומה היא לפי שאין חייבין אבל משום גזירה שלא יתלו בנכרי גזרו דהוי תרומה והיינו גזירה דבעלי כיסין ובפ"ו מה' בכורי' כתב ג"כ לענין חלה דלאו חלה היא כלל ודברי ת"ק דתרומות דתרומת כותי מדמעת ומשלם חומש לא מצאתי בדבריו ז"ל ע"כ נראה לי דפסק כר"ש דאינו משלם חומש מתרי טעמי חדא דהא פסק לענין קדשי כותי כר"ש בזבחים דאין בהם מעילה כמ"ש בפ"ה מה' מעילה וכי היכי דקדשים אין בהם קדושה ה"נ אין תרומתן תרומה אפילו היתה תבואה המחוייבת ועוד דהתבואה עצמה אינה מחוייבת דאם מירחה כותי מירוח פוטר ואם לקחה אחר מירוח פטור משום לקוח כמ"ש לעיל ע"כ פסק כר"ש בהא ואשר אני רואה עוד לדעתו דהוא ז"ל מפרש דגזירה דבעלי כיסין לא אמרו אלא על תרומת כותי ולא רצו להתיר תרומתו לזרים משום גזירה הנ"ל אבל אם לקחה ישראל ממנו אחרי הגידול ברשותו ומירוחו פטור לגמרי כמ"ש בפ"א ולא איתמר בזה גזירה דבע"כ ומעתה לא אבין דברי הכ"מ ז"ל בפ"א שכתב דהרמב"ם ז"ל לא כ' גזירה זו אלא כר"פ ורבינא דאותבי לרבא והוא תמוה דהא כתב להך גזירה בפ"ד כמבואר לעיל אבל לפי הנ"ל ניחא דלא כתב לגזירה זו אלא להחמיר בתרומה שכבר הפריש אבל לא תבואה שלקח ישראל ממנו דהם פטורין לגמרי:

והתוס' ז"ל בד"ה גזירה כו' הקשו ממתניתין בפ"ג דדמאי אצל הכותי בפירותיו ר"ש אומר דמאי הא וודאי חלפינהו כותי חייב אלמא דלר"ש ג"כ פירות כותי חייבין מדרבנן ותיקשי לרבינא ולר"פ דלא משמע להו חיובא מדרבנן ולא תיקשי מהא לשיטת הרמב"ם ז"ל דפטור בשל כותי לגמרי דהוא ז"ל מפרש התם בפירותיו ופטורים הם ור"ש אומר דמאי שמא נתחלפו בשל ישראל אחר שהפקיד ג"כ אצל הכותי ועי' בפי"א מה' מעשר בדברי הרמב"ם ז"ל ובדברי הראב"ד ז"ל ובכ"מ ז"ל שם שכ' דהרמב"ם סמך על סוגיא דבכורות דף י"א אילימא דמרחינהו כו' דגנך אמר רחמנא כו' משמע דפוטר לגמרי והתוס' ז"ל כאן ובבכורות שם הקשו הא מ"מ חייב מדרבנן משום בעלי כיסין ולשיטת הרמב"ם ז"ל ניחא הכל דגזירה דבע"כ לא נאמר אלא בתרומה שהפריש הא"י וכמש"כ אלא דמה שפירש בפירותיו לפטור היא נגד סוגיא דבכורות שם דאמרינן להפריש ר"ע לא פליגי כי פליגי למיתבינהו לכהן ועי' בהגהות הגאון ר"ע איגר במשנה שם ובשנות אליהו של הגאון ר"א ז"ל שם שהאריך קצת בסוגיא דבכורות שם. וכתבו התוס' ז"ל לתרץ קושייתם דר"פ ורבינא מודו דמדרבנן חייב אלא דבהא דמחלק בין תרומה לחלה משמע להו דמדאורייתא קאמר דאי מדרבנן אפילו חלה נמי ולא הבנתי דבריו ז"ל א"כ דמדרבנן מודו דחייב לכ"ע אפילו למ"ד מירוח פוטר א"כ אכתי היכי ניחא להו הא דתני דחלתו נאכל לזרים אמאי לא תהוי חלה מדרבנן אסור לזרים כמו תרומה לר"ש ודוחק לומר דחלתו נאכלת לזרים מדאורייתא קאמר דהא מודיעין לו שהוא פטור משמע דלמעשה קאמר הכי ואפ"ל בכוונתם דלמאן דאמר מירוח נכרי פוטר מ"מ מדרבנן חייב כדמוכח מהא דאמר ר"ש דמאי אבל תנאי דהני ברייתא דמחלקי בין תרומה לחלה ע"כ לא ס"ל גזירה דרבנן דא"כ חלה נמי אלא מדאורייתא קאמר דבתרומה מירוח פוטר גילגול פוטר וא"כ האי תנא דאמר מירוח פוטר ומדרבנן חיובי מחייב מחמיר הוא לענין חלה ולדידיה חלה נמי חייבת אם לקח הישראל עיסה מגולגלת מא"י חייב להפריש חלה מדרבנן וכן אם הא"י עצמו הפריש חלה אסורה לזרים ולמ"ד מירוח אינו פוטר כלל בחלה פטורה לגמרי אפילו מדרבנן ובאמת מהא דאמרי ר"י ור"ש לעיל דתורמין משל א"י על של כותים ומשל כותים על של א"י הוא מצי לאקשויי דהא מוכח מינה דאיכא שם תרומה בא"י וכותי אם לקח תבואה מא"י וכותי יכול לתרום מזע"ז. וראיתי בתוס' ישינים ביומא דף נ"ה שכתבו דאע"ג דאית ליה לר"ש כותים גירי אריות הם מ"מ לא דמי לא"י דליתא בתרומה דנפשי' לר"ש והוכיחו כן מהא דלא תנן בפ"ג דתרומות פלוגתא דר"ש ורבנן אלא בתרומת א"י אי מדמעת משמע דבכורים מודה דתרומתו מדמעת דבכלל בן ברית הוא ע"ש וקשה לי לד' א"כ היכי קשרי ר"ש לתרום משל כותי על של א"י או איפכא הא הוי מפטור על החיוב דתרומת א"י לאו כלום היא וכדאמרינן אליביה דר"ש דליתא בתרומה דנפשיה ושל כותי מדמעת ואי תימא כיון דשל כותי ג"כ אינו אלא מדרבנן יכול לתרום מזע"ז א"כ קושייתם מה מועיל מה שהפריש הכותי לר"ש דליתא בתרומה דנפשי' ג"כ לא תיקשי דהא חיובו אצל ישראל שלקח היין גם כן אינו אלא מדרבנן כיון דנגמר ביד כותי ושפיר מועיל הפרשת הכותי לפטור גם הישראל אלא די"ל דלא תקשי לדברי התוס' ישנים מהא דתורמין משל כותי על של א"י או איפכא משום דאחר שלקחן ישראל שניהם חיובן שוה מדרבנן והתרומה שהפריש הישראל משניהם מדמעת וע"כ לא קאמר ר"ש דאינו מדמעת אלא בתרומה שהפריש הכותי עצמו בהא ס"ל דליתא בתרומה דנפשי' ובתרומה י"ל כמש"כ התוס' ז"ל לחלק בין כותי לא"י דכותי איכא בתרומה דנפשיה דמ"מ גר הוא אבל לפמ"ש התוס' ז"ל האי תרומה מזע"ז היינו הא"י והכותי בעצמן תורמין על של אחרים וכמו שהבאתי לעיל הדק"ל היכי תורם הא"י על של כותי הא לר"ש א"י ליתא בתרומה דנפשי' ומה מועיל הפרשתו לכותי דאי' בתרומה דנפשי' ועדיין צ"ע בדינים אלו:

ומהא דהלוקח יין מבין הכותים דאמרי ר"י ור"ש ואמרי אין ברירה מוכח נמי מדרבנן מחייבי גם אם לקח תבואה גמורה מא"י וכותי דהא לדידהו כותי כא"י דגירי אריות הם ויקשה לשיטת הרמב"ם ז"ל דפוטר לגמרי אם לקח תבואה גמורה מכותי ועוד יקשה גם לדידן לשיטת הראשונים ז"ל דאיכא חיובא מדרבנן הא דאמרינן בעירובין פרק בכל מערבין ודילמא ע"כ לא אמר ר"ש אין ברירה אלא בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליה ברירה והיכי מצינן למימר הכי הא לר"ש מעשר זה מדרבנן כיון דנגמר ביד כותי דהוי כא"י ואפ"ה קאמר ר"ש דאין ברירה ולדברי הרמב"ם ז"ל ע"כ צ"ל דהלוקח יין מבין הכותים היינו יין שנגמר ביד ישראל ואח"כ בא ליד כותי אי נחלק בין כותי לא"י דשל כותי לכ"ע חייב מדרבנן אבל הא דעירובין קשה היכי פריך בפשיטות דילמא מדאורייתא ולית ליה ברירה הא פשטא דברייתא משמע שלקח יין של כותי שגמרו הכותי וזה לא הוי אלא מדרבנן ומהא דעירובין איכא קצת סעד לדברי הרמב"ם ז"ל דאם נגמר כולו (ביד א"י או כותי למ"ד גירי אריות הם פטור לגמרי והשתא ע"כ הא דר"ש אוסר ביין של כותים ע"כ מיירי שנגמר ביד ישראל דאלא"ה פטור לגמרי ושפיר פריך דילמא בדאורייתא כו' והא לא תקשי הא לכ"ע לא הוי אלא מדרבנן משום לקוח לשיטת הרמב"ם ז"ל דלקוח יש לו עיקר מדאורייתא וכ"כ הג' ר"ע איגר במשנה פ"ז דדמאי שם אלא דאין זה מספיק דאם כן אמאי ניחא ליה בזה דבעירובי תחומין אמר ר"ש יש ברירה משום דהוי דרבנן הא לשיטת הרמב"ם די"ב מיל דאורייתא הוי תחומין ג"כ יש לו עיקר מה"ת ואכתי קשיא דר"ש אדר"ש שם וצ"ע ובעיקר האי דינא בתבואה גמורה הלקוחה מן הא"י אי חייבת בתבואה ומעשרות כבר נהגו בא"י כשיטת הרמב"ם ז"ל לקולא וכמ"ש הכ"מ ז"ל בפ"א מה' תרומות באורך וכ"ז בתבואה של א"י מתחלתה אבל מירוח הכותי לחוד אבל גדלה ברשות ישראל ובאה לעונת המעשרות ואח"כ מרחה כותי חייב מדרבנן וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל וא"כ אשכחן חילוק בין תרומה לחלה דבתרומה תרומת כותי תרומה אע"ג שמירחן כותי כיון שהגיעו לעונת המעשרות ביד ישראל אבל עיסה שגילגלה כותי פטורה לגמרי כמו אם לקח הכותי התבואה קודם שבאה לעונת המעשרות דהא בחלה ליכא עונה אחרת כ"א הגילגול וזה הי' ביד כותי ומאי פריך הש"ס אי הכי חלה נמי ודברי הגר"א ז"ל בסעיף ו' שם כבר כתבתי שלא זכיתי להבינם ע"ש ועדיין לא זכיתי לברר הלכות אלו על בורין עד יבא יורה צדק ואם לראשונים ז"ל לא נתברר כמ"ש הכ"מ ז"ל אנן מה נעני בתרייהו:

תוכן העניינים

קרן אורה על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה