קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי
דף סו:
תוס' בד"ה אומר הי' ר"ע ה"מ למיפרך כו'. הא בעינן ממשקה ישראל כו'. ול"נ דע"כ לא קאמר דמירוח הקדש אינו פוטר היינו כשפדאו מי"ד דלא הוי אלא מירוח הקדש ואינו פוטר אבל כשהוא ביד הקדש מודה ר"ע דאין עליו חיוב מעשר ושפיר הוי ממשקה ישראל והא דתניא דאין מביאין מנחות מן הטבל היינו כשהי' ברשות הדיוט וחל עליו איסור טבל ביד הדיוט אבל הכא לא חל עליו איסור טבל כלל דנתמרח ביד הקדש וקצת ראיה לזה מהא דילפינן לקמן בשמעתין גילגול הקדש דפוטר מעריסותיכם ולא עיסת הקדש ואי למעוטי עיסה ביד הקדש תיפוק ליה מכל המנחות היאך נאכלין הא א"א ליטול מהם חלה בשעת לישתן דיחסר העשרון וגם אם נילוש בשמן חייבת בחלה כמבואר בה' חלה ממשנה וירוש' שם במס' חלה אלא וודאי כל שהוא ברשות הקדש לא חל לא חיוב מעשר ולא חיוב חלה לכ"ע ואי איצטריך קרא לפוטרו גם אחר פדיונו ובא לרשות הדיוט אלא דלענין חלה שפיר לא חל החיוב ברשות הדיוט דחיובה היא בשעת גלגול אבל לענין מעשר הא אזלינן בתר הבאת שליש ג"כ כדאיתא בירושלמי בפיאה שם והבאת שליש הי' קודם שבא לרשות הקדש ואכתי חל עלי' שם טבל וי"ל דכ"ז שהוא מחובר ליכא שם טבל כלל והכא גבי עומר קנוי היא ממעות הקדש כשהוא מחובר ואין עלי' שם טבל כלל ובירושלמי חלה פ"ג מייתי התם הא דרב כהנא דלר"ע מירוח הקדש אינו פוטר ולא איתותב שם ע"ש והא דפליגי הכא ר"ע ורבנן משום דבעומר דבא משלש סאין ונקצר בהקדש בוודאי יש מותר אבל בשאר מנחות לוקחין סלת ואין שם מותר ובשתי הלחם ולחה"פ ג"כ לכתחלה לוקחין סלת כדאיתא בסוף פ' אלו מנחות וליכא מותר ובמתניתין דחלה ג"כ לא תנן אלא מותר העומר אבל ברמב"ם ז"ל כתב ג"כ מותר שתי הלחם ולחה"פ משום דלוקחין אותן חטין ג"כ ולפעמים איכא מותר ודו"ק:
שם תוס' מירוח הכותי תנאי היא כו'. והקשו דילמא ביש קנין ואין קנין פליגי והאריכו בזה ובפ"ה דדמאי תנן להא דמעשרין מזע"ז ע"ש ופי' הרע"ב ז"ל טעמא משום דאין קנין וכדברי הירושלמי שם וכבר כתבו התוס' ז"ל דמר"מ ור"י וודאי מוכח דמירוח כותי ג"כ אינו פוטר דאל"ה נהי דאין קנין מ"מ המירוח פוטר אבל ר"י ור"ש י"ל דס"ל כו' מירוח אינו פוטר והא דפטרי הכא היינו משום דיש קנין. ולפי מה שהערתי בחי' ליבמות בהא דיש קנין דהוי כמו פירות ח"ל שבאו לארץ דחייב במעשר וה"נ אפילו יש קנין וגדלו ברשות כותי מ"מ כשבאו לרשות ישראל חל החיוב עליהם כמו אם באו מח"ל לארץ וע"כ הא דפטרי היינו משום מירוח כותי דהגמר הי' בפטור ובכה"ג פירות ח"ל שבאו לארץ אחר גמרן ג"כ פטורין וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' תרומות אלא דא"כ מאי נ"מ בהא דיש קנין ואין קנין הא אפילו יש קנין וקנאן ישראל ומירחן חייבין בתרומות ומעשרות ואם מירחן כותי אפילו אין קנין מ"מ מירוח הכותי פוטר ועוד דמדברי הרמב"ם ז"ל נראה דחיוב פירות ח"ל שבאו לארץ הוא אינו אלא מדבריהם ואם כן אכתי דילמא טעמא דר"י ור"ש הוא משום דיש קנין כו' ואי משום דנתחייבו כשבאו לרשות ישראל הא חיוב זה אינו אלא מדרבנן ולהכי אין תורמין על של ישראל ועוד דאפי' נימא דר"י ור"ש משום מירוח הוא דפטרי דאל"ה הוי כפירות ח"ל שבאו לארץ אכתי מנ"ל דס"ל דמירוח כותי פוטר אפילו בתבואה שגדלה ברשות ישראל וקנאה כותי קודם מירוח דילמא דוקא הכא פטורים משום דיש קנין והגמר ג"כ הי' ביד כותי ולא חל עליהם חיוב כלל אבל לא בתבואה שגדלה ברשות ישראל ועי' בר"ש ז"ל שם בדמאי שכ' גם כן כדברי התוס' ז"ל דע"כ מיירי הכא בלקחה א"י במוץ מישראל ומירחה דאל"ה הא ר"מ יש קנין ס"ל וכ"כ התוס' ז"ל בבכורות דף י"ב אבל הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם כתב דטעמא דמתניתין הוא משום דאין קנין ור"מ היא וכשיטת הירושלמי וכ' דאין כן הלכה אלא קי"ל דיש קנין לנכרי. ובחיבורו נראה דפסק דאין קנין וכמ"ש שם בפ"א אם קנה ישראל מכותי וגמרן ישראל חייב בכל מה"ת וע"כ היינו משום דאין קנין דאין לומר משום דהוי כפירות ח"ל שנכנסו לארץ וגמרן דחייבים וה"נ פירות כותי כשנכנסו לרשות ישראל דהא חיובא דפירות א"י שנכנסו לארץ לא הוי אלא מדרבנן. אלא דד' הרמב"ם ז"ל צריכין ביאור דמשמע מלשונו ז"ל דחלה שנכנס לארץ חיובה מה"ת דכ' שמה אתם חייבים בין בפירות הארץ בין בפירות ח"ל ובמעשרו' כתב דאינו אלא מדבריהם ולא כתב טעמו של דבר ומ"ש דהא מעשר בדין זה מחלה יליף דמתניתין בחלה תנן לה ויליף מינה למעשר לפטור פירות הארץ שיצאו לח"ל ונגמרו שם למירוח ולגילגול ולחייב פירות ח"ל שנכנס לארץ ונגמרו בארץ וא"כ כי היכי דחלה חיובא ד"ת ה"נ לענין מעשר ומאיזה טעם נחלק ביניהם והכ"מ ז"ל עמד ע"ז וכתב לפרש דבריו בשני אופנים או דס"ל דחיוב חלה בפירות ח"ל שנכנסו לארץ גם כן אינו אלא מדבריהם או המעשר גם כן מה"ת כשנגמרו בארץ ומש"כ דהוי מדבריהם היינו כשנגמרו ג"כ בח"ל ועל הדרך הראשון יש לדקדק מדברי הירושלמי שם בחלה דר' יהודה אמר התם דבפירות ח"ל שנכנסו לארץ פליגי ג"כ ר"א ור"ע ור"א פוטר דאזל בתרווייהו בתר מקום גידוליו ופירות הארץ שיצאו לח"ל חייבים ופירות ח"ל שבאו לארץ פטורין ופריך ליה ר"ע אי אתה מודה בשעה שנכנסו לארץ ומצאו קמחים ובציקות שהן חייבין בחלה ולאו גידולי פטור הם והשתא אי אין חיוב זה אלא מדרבנן מהיכי פשיטא ליה לר"ע דבשעה שנכנסו לארץ נהגו חיוב כיון דמה"ת גם לר"ע פטורין אלא הדבר מבואר דלר"ע חייבין מה"ת אלא דאכתי קשה התינח קמחין אבל בציקות שמצאו אמאי אוסר ר"ע לפמ"ש דר"ע לא מחייב אלא אם נגמרו בארץ המירוח לענין מעשר והגלגול לענין חלה וראיתי להר"ש ז"ל שם בחלה שהקשה ג"כ אמאי בציקות חייבים הא גלגול כותי פוטר ותי' דר"ע לטעמיה דהולך אחר קרימה בתנור אבל גלגול כותי אינו פוטר וי"ל עוד דר' יהודה הוא דאמר דפליגי ר"א ור"ע בהא ור"י ס"ל דמירוח כותי גם כן אינו פוטר וה"ה גלגול כותי כדמסיק רבא אבל בגידולי פטור כמו ח"ל הי' נראה דאפי' לר"ע נמי אם הגלגול הי' בפטור מודה דפטור ואמרינן בירושלמי חלה דמודה ר"ע בגלגול הקדש דפוטר ובהדיוט הגלגול מחייבו אלא דמהא דפליג גבי א' שנתייהד בזמן הבית כו' משמע דאפי' קמח שגדל ברשותו ועשה ממנה עיסה חייב לר"ע אם הקרימה היתה אחר שנתגייר עכ"פ מדברי הירושלמי מוכח דמה"ת חייב בחלה פירות שנכנסו לארץ ומה שכתב עוד הכ"מ ז"ל לפרש דבין מעשר ובין חלה אם נגמרו בא"י הגלגול והמירוח חייבים מן התורה בחלה ובמעשר ומ"ש דאינו אלא מדבריהם היינו אם נגמרו בח"ל ג"כ אינו מובן דא"כ אמאי לא כתב דאם נגמרו בארץ חייב במעשר מה"ת דזה הוא עיקר דין זה וגם הלשון דחוק לפ"ז ע"ש ומנ"ל האי חומרא מדבריהם ואפ"ל דיצא לו כן מהא דתנן בחלה פ"א אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות כו' מותר העומר כו' ואמאי לא חשיב פירות ח"ל שנכנסו לארץ דחייבים בחלה דהגלגול הי' בארץ ופטורים מן המעשרות דהמירוח הי' בח"ל אלא ש"מ דגם זה מדבריהם חייב במעשרות אלא דא"כ קשיא איפכא אמאי לא חשיב בסיפא כי תנן התם אלו שחייבין במעשרות ופטורים מן החלה עיסה שנגמרה בח"ל דפטורה מן החלה וחייבת במעשר מדרבנן אבל בלא"ה אשכחן דחייבין במעשר ופטור מחלה כגון של כותי דגלגול כותי פוטר ובמעשר חייב מדרבנן דמסקינן משום בעלי כיסין לא חשבה התנא מאיזה טעם ואין ראיה מזה ומנ"ל לחומרא זו מדבריהם:
ע"כ הי' נראה לפרש דבריו ז"ל כפשטן דלענין מעשר לא הוי אלא מדבריהם ויצא לו כן מהא דפליגי אם יש קנין או לא אי נימא דהבאה לארץ קודם מירוח חייב מה"ת במעשרות אפי' יש קנין להפקיע מקדושתה לא גרע מח"ל ואח"כ כשבא לרשות ישראל קודם מירוח ליחייב במעשר וכמש"כ לעיל אלא ש"מ דהחיוב אינו אלא מדבריהם ועוד יש להביא קצת ראיה לזה דאי נימא דלענין מעשר גם כן דבאה לארץ מביאה לידי חיוב מצות הארץ א"כ לענין חדש נמי נימא הכי אפילו למ"ד בח"ל דרבנן אבל אם הובא לארץ חל עליו איסור חדש ולא משמע הכי בריש כל קרבנות לקמן דאמרינן דר"י בר"י אמר עומר בא מח"ל משום דחדש בח"ל דאורייתא ואי כנ"ל אפילו אי בח"ל לאו דאורייתא מ"מ כשבא לארץ חל עליו איסור חדש ולמה לא יביאו עומר ממנו כיון דחל עליו קדושת הארץ אלא ש"מ דכל שגדל בח"ל אפילו הובא לארץ לא חל עליו קדושת חיובי הארץ ודוקא לענין חלה דכתיב שמה חייבין בין פירות הארץ בין פירות ח"ל:
וראיתי בירושלמי שם בחלה דמסיק דכשנכנסו ישראל לארץ ומצאו אפילו חטים בעלי' אסור משום חדש וכזית מצה פליגי התם ח"א דעשה דוחה ל"ת וח"א דאכלו ממה שתגרי האומות מכרו להם והביאו מח"ל מבואר מזה דבפירות ח"ל אפילו באו לארץ אין באין לידי איסור והא דנאסרו בחטים שמצאו בעלי' ע"כ מטעם שא"י מוחזקת היא להם מאבותינו וכדאמרינן התם אלא דדברי הירושלמי צ"ע דאמרינן התם דאכלו מצה ממה שתגרי כותים מכרו להם וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ירושה וישיבה וכן הביא הר"ש ז"ל דברי הירושלמי ואי כר"י למה ליה לשנויי ממה שתגרי הכותים מוכרין הא אליבי' אפילו חטים שמצאו מותר דלא נאסר חדש עד לאחר ירושה וישיבה אלא ע"כ הא דחטים שמצאו אסורים היינו דלא כר' ישמעאל אלא נאסרו מיד בכניסתן לארץ ולא הותרו אלא במה שתגרי הכותים מח"ל מוכרין להם והא דאמר וכר' ישמעאל הוא מילתא באנפי נפשיה וקאי אדבתריה דאליביה איך יפרש קרא דויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ומעיקרא לא כיון דלא נאסרו אלא לאחר ירושה וישיבה הא מעיקרא נמי מצי אכיל והא דקאמר דנאסרו מיד בכניסתן לארץ הוא דלא כר"י ומה שגדל בא"י נאסרו מיד ולא הותרו אלא במה שתגרי כותים מוכרין להם מח"ל וש"מ דלענין חדש גם אם באו לארץ לא חל עליו איסור חדש אבל עדיין אין דברי הירושלמי ברורין דלת"ק דר"י דלא דרש מושבותיכם לאחר ירושה וישיבה ס"ל בכל מקום שאתם יושבין משמע ובח"ל נמי דאורייתא כדאמרי' בר"ה ואכתי מאי אהני מה שתגרי כותים מוכרין כיון דאפילו בח"ל אסור וכבר הובא דברי הירושלמי בתוס' ר"ה שם והגר"א ז"ל בי"ד ג"כ הביאו בה' חדש ולא מצאתי ביאור יפה ועדיין צ"ע ועיין ש"ך ז"ל שם לקמייתא דמוכח מדברי הירושלמי דלענין חדש אפילו כשבא לארץ אין בו איסור וה"ה לשאר מצות התלויות בארץ כמו מעשר אלא דאין זה ראיה דהא אפילו בחלה דהבאתו לארץ מחייבין לא יחייב אלא אם הגלגול נעשה בארץ אבל לא לאחר שנגמרו וכן לענין מעשר אי נימא דחייבין מה"ת היינו אם נתמרח בא"י דגמר חיובו נעשה בארץ אבל בחדש לא שייך זה דהאיסור חל עליו מיד ואם בח"ל לא הי' בכלל איסור הבאתו לא"י לא מהני לחול עליו איסור כמו חלה לאחר גמרו דלא יחול עליו החיוב ועוד קשה לפי שיטה זו דמעשר לא דמי לחלה דבחלה אם הגלגול נעשה בארץ חייב ובמעשר אזלינן בתר גידול שנתגדלו בח"ל מקום פטור א"כ איפכא נמי נימא הכי אם גדלו בארץ ויצאו לח"ל אמאי פטורין ממעשר כמו בחלה ניזל במעשר בתר גידולו וגידולו במקום חיוב הוא וי"ל דמהא גופא מוכח דכל שאחד הי' בשעת פטור או הגידולין או המירוח פוטרת במעש' הגידולין מוכח ממ"ד יש קנין וכמ"ש לעיל והמירוח שמעינן מהא דמירוח א"י פוטר וה"ה אם המקום מירוח פטור הוא ודוקא בחלה הוא דגלי קרא דכ' שמה לחייב בין פירות הארץ בין פירות ח"ל ועדיין אין דברי הרמב"ם ז"ל ברורים אצלי ועוד יתבאר בזה בשמעתין בס"ד: