אור ברסלב

קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי

דף מד.

דף מג:

גמרא שמע שיש זונה בכרכי הים כו'. הענין הזה יורה לנו גודל כח המצוה ואיך צריך להזהר מתחבולות ומלחמת היצר ע"כ זה התלמיד אשר הי' זהיר במצות ציצית זה יורה על אחיזתו בקודש ובמעלות הכסא כסגולת טבע התכלת כמבואר לעיל ע"כ התגבר עליו הלוחם הגדול להורידו ממעלה הגדולה הזאת וידוע כי זלע"ז עשה כו' ובשבחה של אשת חיל נאמר דרשה צמר ופשתים כו' כי ע"י המצוה הזאת יחסה בסתר כנפי שכינתו ית' ע"כ נתקנא בו אשת כסילות ושלחה סרסורי דעבירה ובאה השמועה אליו מזונה היושבת בכרכי הים ורוח זנונים התעהו להלוך אחריה והציעה לו ז' מטות כמש"נ מרבדים רבדתי ערשי עד שהתגבר עליו היצר לעלות למטה השביעית ואז הי' נזרת ח"ו מחבל ההתקשרות בקודש ובמעלות הכסא ליפול בעומק רע המדרגה התחתונה שבשאול ובאו לו ד' ציציותיו וטפחו על פניו לעורר לבבו אחרי מי אתה הולך אחרי עיניך הרעים וע"י כח הזה שב וירד ממקום הרע הזה כמש"נ בסגולת מצוה הזאת ולא תתורו כו' ועשה תשובה מאהבה עד שזדונות נעשו לו כזכיות והזונה עצמה נכנסה תחת כנפי השכינה ומצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר וד' מאות זהובים הניתן בשכרה הם לעומת ד' מאות שקל כסף אשר ניתן בקנין שדה המכפלה והבן:

שם תוס' בד"ה טלית שאולה כו'. וכ' ז"ל דחיובא דלאחר ל' יום בציצית הוא רק מדרבנן דכסותך כתיב למעט שאולה ולד' ז"ל ה"ה שכורה פטורה ובמזוזה נסתפקו אי דאפילו בית של אחרים כל שהוא שאול או שכור אצלו חייב ולא אימעיט מביתך. ולפ"ז דחקו לישב האי תנ"ה דקאמר הש"ס דע"כ צריך לפרשו דמייתי ליה על פטור בתוך ל' וכ' עוד די"ל דמזוזה ג"כ פטורה בשאולה או שכורה דתרי ביתך כתיב ע"ש. ולפי שיטה זו דמזוזה חייב אפילו בבית של אחרים מ"מ תוך ל' פטורה דלא חשיבה בית דירה עדיין יקשה לי לפי שיטה זו הא דאמרינן בשבת דר"א מודה דמכשירי ציצית אין דוחין את השבת הואיל ובידו להפקירן ומאי אהני הפקר לענין מזוזה הא מ"מ הוא דר שם ולא עדיף ההפקר. ואם הי' הבית מתחלתו שאינו שלו כיון דלא בעינן ביתך כלל גם מש"כ דלענין ציצית מה"ת פטורה לעולם שאולה או שכורה ובעינן דוקא שיהי' הטלית שלו לגמרי יש לדקדק א"כ נשים אמאי חייבין בציצית היינו טעמא לרבנן דר"ש הא אין הכסות שלה דמה שקנתה אשה כו' ונהי דזה לא תקשי דשפיר מיקרי כסותה אבל אכתי תיקשי טלית של שותפין אמאי חייב כדאמרינן בחולין הא לאו כל הטלית שלו וגם זה יש לדחות אבל כבר כתבו הם ז"ל דתנ"ה לא א"ש ע"כ הי' נראה דמזוזה וציצית דין א' להם דאם הם שאולים או שכורים חייבין מה"ת דזה מיקרי כסותך וביתך כיון דבא לידו ע"י שאלה ושכירות ושכירות ליומי' ממכר הוא אלא דפחות מל' יום לא מיבעי' במזוזה דפטורה דלא חשיבה דירה כלל אלא אפילו ציצית כל שלא שאלו על ל' יום פטורה ואימעיט מקרא דכסותך ולהכי לא קאמר גבי מזוזה ג"כ דביתך אתי למעוטי תוך ל' משום דלא צריך קרא להכי דפחות מל' יום הוי כמו פונדק בעלמא. והשתא א"ש דמייתי תנ"ה ממזוזה דאחר ל' יום חייב מה"ת וכ"ז כשהם שאולים או שכורים אצלו אבל אם הפקירן ואין לבית זה בעלים כלל שפיר לא מיקרי כסותך וביתך ופטור הוא ממזוזה ובזה יש להם ליישב קושיית המ"א ז"ל בסי' י"ג בשם אחיו הגאון ז"ל גבי טלית שאינה מצוייצת בשבת דשרינן ללובשו משום כ"ה הא יכול ליתנו לאחר ולחזור ולשאול ממנו ע"ש. ולפי הנ"ל כה"ג חייב מה"ת כיון דשלו הי' מתחלה ועתה הוא שאול אצלו הוי כשאלה אחר ל' יום ועי' מ"א שם שכתב דאסור ליתן מתנה בשבת וה"ט דלא קאמר הכי בשבת פרק ר"א דמילה ואין זה מובן דהא שם בדחית שבת איירינן ושפיר הוי מצי למימר הואיל ויכול ליתנו במתנה ועי' בי"ד סי' רפ"ו שהביאו אחרונים ז"ל לחייב במזוזה מי שהושיבוהו בבית האסורים על כמה חדשים וזה לפי שיטה זו דכל אחר ל' יום חייב מדרבנן ואם כן ה"נ חייב אע"ג דישיבתו בע"כ אבל לפמ"ש דשאולה או שכורה חייב מה"ת דמיקרי ביתך א"כ דוקא אלו שיש לו זכות בבית ע"י שאלה או שכירות אבל לא זה שיושב בע"כ וודאי לא מיקרי ביתך ועי' בדברי הראשונים ז"ל שנחלקו אי יכול לברך תוך שלשים על ציצית ומזוזה והעיקר נראה דאינו מברך ול"ד לנשים וקטנים דשייך בהם קצת חומרא אבל ליכא מצוה להחמיר כלל. והנה לשיטת התוס' ז"ל אם דר אחד בבית בשכירות ועשה מזוזה וחזר וקנה הבית צריך לחזור ולקבוע המזוזה דהא נעשית בשעת פטור בשעת שכירות דאינה אלא מדרבנן והוי תעשה ולא מן העשוי. ולפמש"כ א"צ לחזור ולקבעה וזה נ"מ טובא ומילתא דשכיחא וצ"ע יותר בדברי הראשונים ז"ל ועיין תוס' ז"ל סוף פ"ג דעכו"ם גבי אין משכירין להם בתים כו' ומ"ש דאם עשה מזוזה בשעת שכירות כי קנה הבית צריך לחזור ולקובעה משום תעשה ולא מן העשוי אין הדבר מוכרח ומידי דהוי אסוכה לב"ש דבעי עשיה לשמה ואפ"ה עושה אותה קודם זמן חיוב דאע"ג דבסוכה בעינן ג"כ תעשה ולא מן העשוי ולא מיקרי זה עשוי בפיסול אם עושהו קודם זמן חיובו כיון דעושה בשביל החיוב וכבר הבאתי לעיל דברי הפר"ח ז"ל אם נעשית סוכה קודם זמן חיובו אי צריך לחזור ולקבוע וכל שהחיוב סופו לבא כמו סוכה או יכול לבוא שיקנה הבית יכול לקבוע המזוזה אפילו קודם לזה ולא מיקרי עשוי בפיסול ודו"ק:

שם גמרא ל"ש אלא שיש לו כו'. עי' פי' המשנה להרמב"ם ז"ל ועי' ב"י ז"ל סי' כ"ו ובתוי"ט ז"ל:

שם גמרא עובר בשמנה עשה. ופירש"י ד' פרשיות יש בהן יאכל חדא קיימי תרי עשה ועי' מהרש"א ז"ל בח"א שהקשה ע"ז מציצית ע"ש והרמב"ם ז"ל ג"כ כתב כפירש"י ז"ל וז"ל שהרי ד' פרשיות כתב בהן תרי עשה וזה ליתא בציצית וק"ל:

תוכן העניינים

קרן אורה על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה