קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי
דף כה.
תוס' בד"ה הא אינו נושא כו'. האריכו למצוא הפיגול ונותר היתר מכללו וכ' דפיגול היינו חוץ למקומו הותר בבמה ואין זה מובן כיון דלית ביה מחשבה זו כלל דאין כאן חוץ למקומו היכי שייך למיקרי הותר מכללו וכ' עוד דפיגול ונותר הותר מכללו במנחת כהנים וקומץ וכל דבר שאין לו מתירין ואפי' פסולא ליכא כו' וגם בזה יש לדקדק דקומץ נהי דלית ביה משום פיגול מ"מ פסול הוא כיון דכל המנחה נפסלת ומכרת הוא דאימעיט המתיר עצמו אבל פסול הוא ע"י מחשבת פיגול אם לא במנחת כהנים וכהן משיח דאין להם מתירין כלל בהני יש לומר דליכא מחשבת פיגול דלא הוי דומיא דשלמים אבל מ"מ איסורא איכא לחשוב מחשבת פיגול כמו מחשבת שלא לשמן דכשר הוא אבל עביד איסורא במחשבתו וא"כ גם זה ליכא למיקרי הותר מכללו ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל פ' ר"י מה' פהמ"ק ובמשנל"מ ז"ל שם שהאריך קצת בזה ול"נ כמש"כ ולעיקר קושית התוס' ז"ל נראה דברייתא טעמא דקרא קאמר הא דבפיגול ונותר נ' לא ירצה ובטומאה מרצה משום דאשכחן קולא בטומאה דהותרה בצבור ג"כ:
שם תוס' בד"ה אימא עון יוצא מעון דזרות כו' ולשנויי כגון בעון יוצא. מד' ז"ל דהא דאמרינן עון דלפני ה' אין כו' היינו דההיתר יהי' לפני ה' דאל"ה לא דמי זרות דעון שלפני ה' הוא אבל יוצא לאו לפני ה' הוא והוא כדברי ר"ת ז"ל דלרצון להם משמע דבר שהוא לרצון במקום אחר וא"ש בזה הא דאמר רב סימא לקמן אימא בע"מ שהותר מכללו בעופות ואמאי לא קאמר שכן הותר מכללו בבמה דבבמה אפי' בע"מ כשר כדאיתא בסוף זבחים אלא דאין זה עון דלפני ה' אבל בלא"ה ניחא דלא הותר בע"מ בבמה אלא לבני נח אבל לישראל בע"מ נאסר גם בבמה:
שם גמרא עון שהי' בו ודחיתיו לאפוקי יוה"כ דהכשירו בכך לכאורה לאביי למה הוצרך לשנויי לעיל על עון יוצא עון דלפני ה' כו' הא סגי בהאי תירוצא עון שהי' בו ודחיתיו לאפוקי במה דהכשירו בכך כדאמרינן בזבחים על במה וכי דנין דבר שהכשירו כו' והי' נראה דבאמת להאי שינויא מיתרצי כולהו פירכא דבין יוצא דבמה בין שמאל דיוה"כ בין בע"מ דעופות אין בהם שום עון וכולן הכשירן בכך משא"כ טומאה דאפילו למ"ד הותרה בצבור איכא מ"ד דמהדרינן אטהורין כדאיתא ביומא פ"ק ועפ"ז ניחא נמי אונן דכה"ג דליכא עון כלל ואדרבה נאסר לו אנינות כדכתיב ומן המקדש לא יצא כו' אע"ג דיש לומר דשמאל דיוה"כ הכשירו בכך היינו דהתם א"א בע"א משא"כ יוצא דבמה ובע"מ דעופות אבל אונן כה"ג וודאי י"ל דהוי כמו שמאל דיוה"כ ומצוה איכא להקריב קרבנות אפילו (באנינות) וי"ל עוד דאביי לטעמיה דס"ל טומאה דחויה היא בצבור וכדאמר עון שהי' בו ודחיתיו לאפוקי כל אינך דהתירא הוא ורב אשי ס"ל דטומאה הותרה בצבור וכולה התירא הם להכי משני שינויא אחרינא עון הקדשים כו' ודו"ק: