אור ברסלב

קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי

דף צו.

דף צה.

גמרא ובדרב המנונא קמיפלגי כו'. אי נמי בקדושין תופסין ביבמ' קמפלגי. מכאן נמי משמ' דלאו הא בהא תליא ואפי' למ"ד קדושין תופסין ביבמה איכא למימר כדרב המנונא. וכן אפי' אין קידושין תופסין ביבמה מ"מ לא נאסרה בזנות דאי הא בהא תלי' א"כ היינו הך. וכבר הבאתי לעיל דברי הש"ג בפירקין שנראה מדבריו דפסול זנות תליא בתפיסת קידושין:

תוס' בד"ה ר"מ אומר עשו חליצת בן ט' כו'. מסקנת דבריהם ז"ל דלר"מ חליצה וביאה שוין הם בקטן ופוסלין תחילה וסוף מדאמר כגט בגדול. ולפ"ז מתני' וברייתא דהוא פוסל בדבר אחד והם בד' דברים לא מצי אתיא כר"מ דלדידי' בחליצה נמי פסיל אפילו בסוף. אלא כרבנן אתיא דלדידהו לית ליה לקטן כלל. גט וחליצה. אבל מאמר ע"כ אית ליה. וכמ"שכ הרא"ש ז"ל דמתני' אתיא כרבנן ותנן דהוא פוסל תחילה. והיינו במאמ' דבביא' גם לרבנן פוסל תחילה וסוף. וא"כ הא דתניא בבריי' הוא פוסל בדבר אחד אבל בשאר ג' דברים לא פסיל לאו בחד גוונא הוא דגט וחליצה לא פסלי כלל אפילו בתחילה ומאמר בתחילה פוסל ולבסוף אינו פוסל. ועוד דלפ"ז מאי קאמר איתמר נמי אמר רב יהודה אמר שמואל יש לו גט. משמע דבעי לאוקמי ברייתא כר"מ וכר"מ לא מצי אתי' דא"כ תיקשי מחליצה דפוסלת גם בסוף. ולכאורה אין דבריהם ז"ל מוכרחים דהא דקאמר ר"מ עשו חליצת בן ט' כגט בגדול הא מפרש הש"ס למאי נ"מ אבל מודה לר"מ דבסוף אינה פוסלת. ולפ"ז אתיא מתני' וברייתא כר"מ. אבל לרבנן חוץ מביאה לית ליה לקטן כלל. והיינו דקאמר ר"מ יש לו גט ויש לו מאמר. אבל לרבנן גם מאמר לית ליה. והרא"ש ז"ל הכריח עוד דלרבנן אית ליה מאמר לקטן לפי גירסתו דרב יהודה ורב תחליפא תרוייהו משמיה דשמואל קאמרי דיש לו גט ומאמר. וכיון דאמר שמואל דיש לו גט. א"כ כש"כ מאמר. אלא ע"כ חדא אליבא דר"מ ואפילו גט יש לו וחדא אליבא דרבנן דיש לו מאמר אבל לא גט. אבל לפי הנוסחא אשר לפנינו רב תחליפא משמי' דנפשיה קאמר ואיכא למימר דתרוייהו אליבא דר"מ קאמר. אבל לרבנן גם מאמר אין לו ובירושלמי בפירקין אמרינן בטעמא דרבנן דס"ל דחליצת קטן לאו כלום הוא. היינו משום דביאה קונה שלא לדעת מש"ה בקטן נמי עשאוהו כמאמר בגדול. אבל חליצה דבעינן דעת בקטן לאו כלום הוא. וא"כ יש לומר דמאמר בקטן נמי תליא בפלוגתא דרבי ורבנן לרבנן דאמרי דמאמר בגדול אינו קונה אלא לדעת א"כ בקטן ליכא מאמר כלל. אבל לרבי דאמר קונה שלא לדעת קטן נמי יש לו מאמר. ובירושלמי לעיל פ' ר"ג בעי לה התם אליבא דרבי. ומשמע דפשיט התם דגם לרבי אין לומר מאמר לקטן. ועיין בפי' המשניות להר"מ ז"ל משמע דמפרש למתני' כר"מ דיש לו גט ומאמר אבל בחיבורו פסק כרבנן וכשיטת הרי"ף והרא"ש ז"ל דמאמר לחוד הוא דאית ליה לקטן ע"ש. ובתוספתא פי"א תניא בן ט' שנים פוסל ע"י אחין בדבר אחד והאחין פוסלין ע"י בד' דברים. וכשם שהוא אינו פוסל ע"י אחין במאמר וגט וחליצה כך אחין לא יפסלו זע"ז בגט ומאמר וחליצה. כיצד ב' אחים בני ט' שנים בא זה ועשה מאמר ובא זה ועשה מאמ' בא זה ונתן גט ובא זה ונתן גט. בא זה וחלץ בא זה וחלץ לא עשה כלום. משמע מזה דלרבנן גם מאמר לית ליה בקטן דאל"כ אמאי לא פסל זע"ז אם שניהם עשו מאמר. אלא דמסיים שם בתוספתא ר"מ אומר חולצת מן הקטן ופסלה מזה ומזה משמע דמודה ר"מ בגט ומאמר דאין פוסלין זע"ז. ובגמרא אמרינן דלר"מ יש לו גט ומאמר ופוסלין זע"ז. וע"כ התוספתא אזלא כשיטת הירושלמי דר"מ ורבנן לא פליגי אלא בחליצה לחוד אבל גט ומאמר לתרוייהו לית ביה בקטן. אבל לשיטת תלמודין דר"מ ס"ל דיש גט לקטן ובקטן אחר קטן יש גט אחר גט ה"נ מאמר לרבנן יש מאמר אחר מאמר בקטנים ועיין בטור וש"ע סי' ק"ע. ועיין בחי' הרמב"ן ז"ל בשמעתין שצידד לומר דביאת קטן קונה לגמרי אלא דרבנן עשאוה כמאמר וסייעתי' מדברי התוספתא דכל שאין צריך דעת ביאת חרש ביאה וה"ה לקטן ויש לחלק דקטן שאני דלא בר הקמת שם הוא. וע"כ צ"ל דיש לחלק בין קטן לחרש אליבא דר"ש דבקטן מספקא לי' ובחרש פשיטא ליה. וכבר כתבתי בזה לעיל פ' ר"ג באורך ע"ש:

תוכן העניינים

קרן אורה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה