קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי
דף פט:
תוס' בד"ה משתגדיל ותיבעל. והקשו היכי מהניא חופה שהיתה בקטנות. ותי' כיון שהיא בביתו של בעל הוי כמסירה לחופה. ולפ"ז לר"א מדאורייתא אכלה ויורש אותה. וא"כ מאי קמ"ל ר"א כיון דנשואה גמורה היא. ועוד דמה שכתב דבועל בגדלות לשם קדושין לאו מילתא דפשיטא הוא דפליגי בה רב ושמואל לקמן בפ' ב"ש. ולא ידענא למה הוצרכו לזה ואמאי לא נימא אפי' אם לא חלין עדיין נישואין מה"ת מ"מ יורשה מחמת נישואין דרבנן. דע"כ לא קאמר ר"א אין מעשה קטנה כלום אלא בקטנותה. אבל לאחר שתגדיל ותיבעל ר"א נמי מודה דיורשה ואכלה בתרומה דרבנן כיון דאין יכולה למאן עוד:
וכתב עוד אי נמי כיון דארוסה ד"ת אוכלת בתרומה אפי' חופה של קטנות מהני לאכילת תרומה דתו ליכא למיחש לסמפון. וטעמא דיורשה משום הפקר. ולענין תרומה לא ניחא להו לפרש דאוכלת מדרבנן. וע"כ צ"ל דסבירא ליה דלר"א דאמר אין מעשה קטנה כלום ולא מהני אפי' לאחר שתגדל אי ליכא קדושין דאוריית' ואפילו לענין תרומה דרבנן לא מהני נישואי קטנות. ולענין ירושה הוא דניחא להו דיורשה מדרבנן משום הפקר. וגם בזה לא הבנתי דבריהם ז"ל דמ"ש לענין ירושה דניחא להו דבעל ירית לה מדרבנן. ולענין תרומה לא ניחא להו הא ר"א לכל מילי קאמר אין מעשה קטנה כלום. ואי מהני גדלות ובעילה לענין ירושה מדרבנן מנ"ל דלא מהני נמי לענין תרומה דרבנן. ועי' מהרש"א ז"ל שכתב דלרב חסדא דלא סליק אדעתי'. הא דהפקר. אלא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת. צ"ל דהא דאמר ר"א אין מעשה קטנה כלום. היינו לענין תרומה לחוד. אבל לא לענין ירושה. וגם דבריו ז"ל לא זכיתי להבין וכי היכי דניחא להו למסקנא דמטעם הפקר הוא דיורשה ואפי' לר"א דאמר אין מעשה קטנה כלום. היינו קודם שתגדל ותיבעל. אבל לאחר שתגדיל ותיבעל ירית לה מדרבנן ה"נ לרב חסדא אע"ג דאמר ר"א אין מעשה קטנה כלום. ולא תקנו בזה רבנן היינו קודם גדלות. אבל לאחר שתגדיל ותיבעל עבדו רבנן תקנה. והיה כח בידם לעקור דבר מ"הת ויורש אותה. ומאי נ"מ אי תקנת חכמים היתה מטעם הפקר אי משום דהיה כח בידם לעקור דבר מ"הת. ולענ"ד נראה כמו שכתבתי דבין לענין תרומה בין לענין ירושה הכל מדרבנן הוא גם לר"א: