אור ברסלב

קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי

דף נא:

דף נא.

גמרא וקתני סיפא וכן אתה אומר כו'. עיין מה שכ' לעיל בזה בפרק ארבעה אחין בשמעתא דחליצה פסולה. והרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל כתבו כאן דה"ה דהוי מצי למיפרך מרישא דכי היכי דצריכה לחזור על כל האחין ה"נ צריכה לחזור על כל היבמות וק"ל:

והא ביאת בן תשע כמאמר שוי' רבנן וקאמר ר"ש אינה ביאה. כבר עמדו הרמב"ן והרשב"א ז"ל אמאי לא הביא מהא דאמר ר"ש לעיל אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל ע"ש מה שתירצו ולדידי קשיא לי היכי מייתי מהא דביאת קטן למאמר הא לר"ש לא שייכא אהדדי כלל. כיון דלר"ש מאמר ע"כ מה"ת מספקא ליה אי קני וכדאמר אשת שני הוא בועל. והיינו דמספקא ליה בדרשא דולקחה לו לאשה וכדאמרינן בירושלמי להדיא ובביאת קטן נמי נראה דמספקא ליה אי קני לגמרי מה"ת או לא קני כלל וע"כ בביאת קטן מטעמא אחרינא הוא דמספקא ליה. וא"כ היכי מייתי ראיה מביאת קטן למאמר כיון דלא שייכי אהדדי כלל. וגם לשון הגמרא והא ביאת בן תשע כמאמר שויי' רבנן אינו מיושב כיון דהכל מה"ת הוא וכל חד טעמיה לחוד. וע"כ נראה דוודאי במאמר מספקא ליה לר"ש אי יש לו קנין מה"ת וכמבואר בירושלמי אבל בביאת קטן מודה ר"ש בהא דתקנת חכמים הוא. ומש"ה לא מייתי הש"ס מהא דפליג ר"ש לענין מאמר כיון דמספקא לי' התם. ומביאת קטן הוא דמייתי דעיקר קנינו אינו אלא מדרבנן ואפ"ה קונה קנין גמור דלא מהני ביאה אחרי'. והיינו דאמרינן והא ביאת קטן כו'. היינו דקנין ביאת קטן לר"ש מדרבנן כמו מאמר לרבנן. [והא דקאמר לקמן ביבמה שנפלה לפני קטן ובא עליה ואח"כ מת הקטן דמותר ליבמה. היינו משום דלית ליה לגזירה דזיקת שני יבמים. והא דקאמר גבי מאמר א' מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל קושטא קאמר משום דמספקא ליה במאמר אי קונה קנין גמור. אבל בלא"ה נמי לא ס"ל גזירה דזיקת ב' יבמים]. וכן משמע מדברי התוס' ז"ל בד"ה אי ביאת שכ' ואין לומר משום דהני נישואין דרבנן נינהו. אלא דבתוספת' פי"א איתא נמי לענין ביאת בן ט' נמי להאי לישנא דאמר ר"ש אם ביאת שני ביאה אשת שני הוא בועל. משמע דמספקא ליה נמי בביאת בן ט' אי קונה קנין גמור מה"ת. והדק"ל מאי דייק מביאה למאמר:

ונראה לומר עוד בע"א דר' יוחנן דאמר דהני תנאי אמרו דבר אחד דמאמר קונה קנין גמור היינו דיש לו קנין קצת מה"ת. אבל שיקנה קנין גמור ליכא למ"ד לשיטת הש"ס דילן וכמו שכתבתי לעיל בפ' ד"א גבי הא דאמרינן התם דלב"ש נמי אינו קונה קנין גמור. ומ"מ שפיר קאמר ר"ש אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל. דכיון דקונה מה"ת אע"ג דמשייר מ"מ כבר פקע זיקת הראשון ואשת שני היא. כי היכי דס"ד דאפילו ע"י זיקה לחוד חשיבא אשת שני. וא"כ כולהו תנאי אמרו דבר אחד דר"ג נמי טעמי' משום דס"ל מאמר קונה ומשייר מה"ת כמו לשיטת הירושלמי שהבאתי לעיל. ומש"ה ס"ל דאין מאמר אחר מאמר וב"ש נמי הכי ס"ל כדאמרינן לעיל ור"ש ג"כ מספקא ליה אם קונה ומשייר מה"ת. ושפיר מוכיח מהא דאמר דאין ביאה אחר ביאה בביאת קטן דה"ה דאין מאמר אחר מאמר דאע"ג דביאת קטן אפשר דקונה מ"מ לאו קנין גמור אלא קונה ומשייר. ואפילו הכי לא מהני ביאה אחריה משום דאין ביאה אחר ביאה וכדאיתא להדיא בתוספתא שם ה"נ דאין מאמר אחר מאמר דאע"ג דקונה ומשייר אין המאמר השני מהני אחריו. וכן יבואר לקמן אליבא דבן עזאי ור' נחמיה דכולהו בחדא שיטתא קיימו ודו"ק:

תוספות בד"ה אי ביאת כו'. אי נמי בבא עליה בע"כ אע"ג דביאת בן ט' כמאמר ומאמר בע"כ לא מהני כו'. גם דבריהם אלו הולכים לשיטתם דלר"ש נמי אינו אלא מדרבנן דאי מן התורה פשיטא דקונה אפילו בע"כ. ומכל מקום מה שכתבו דמאמר בע"כ לא מהני גם לר"ש אינו מובן. וכמ"ש לעיל כיון דמספקא ליה אי קני מה"ת וודאי קונה אפי' בע"כ. ובירושלמי בפירקין משמע דבקטן למ"ד דבעינן דעת במאמר ליכא מאמר כלל דלאו בר דעת הוא. ולפי' ע"כ צריך לחלק בין ביאת קטן למאמר של גדול דהא קטן לאו בר דעת הוא. אבל לקמן בפ' האשה אמרינן סתמא דיש לקטן מאמר לכ"ע אפי' למאן דבעי דעת שניהם. וי"ל דתרי תלמודין לשיטתייהו אזלי דלשיטת הירושלמי דקנין מאמר מה"ת. ומאן דבעי דעת יליף מקדושין דעלמא דאינו אלא מדעת. א"כ פשיטא דלקטן ליכא דעת ואין לו מאמר. אבל לשיטת הש"ס דילן דהכל מדרבנן י"ל דלא אמרו דומיא דקדושין דעלמא. אלא לענין בע"כ. אבל קטן יש לו דעת לענין מאמר דרבנן ושם בפ' האשה יתבאר יותר בעז"ה:

וצריך לדקדק עוד לר"ש דלא ס"ל תקנת חכמים במאמר יבמים ומספקא ליה אי לא קני כלל. א"כ אטו גט נמי לא דהא הכל חד טעמא הוא. כדאמרינן בריש שמעתין. וצ"ל דבגט מודה בתקנת חכמים. ובמאמר הוא דלא ס"ל תקנת חכמים. כיון דבלא"ה קני מספיקא. ובירושלמי בעי למימר דר"ש בגט נמי מספקא ליה אי פוטר או לא. ומסיק דבגט מודה דדוחה ומשייר ע"ש:

עוד יש לדקדק בשמעתין לר"ש דאמר אין ביאה אחר ביאה ע דומיא דמאמר. א"כ אמאי לא הוי דומיא דמאמר דאפילו למ"ד אין מאמר אחר מאמר מ"מ אסור הראשון לייבם משום גזירה דילמא אתי השני לייבם או אתי ליבומי לשניה. והכא בביאת קטן אמאי לא נפסלה ע"י הראשון ואין לומר דדווקא בב' יבמות הוא דגזרינן הכי אבל לא בשני יבמים חדא דהא אמרי' בברייתא וכן אתה אומר בב' יבמים. ועוד דבתוספתא פרק י"א תניא נמי להא דר"ש לענין ב' יבמות. וכן תנן לקמן במתניתין ואפילו אם נאמר דר"ש מטעם דמספקא ליה אי קני קנין גמור הוא דקאמר הכי. אכתי תיקשי הא דאמרינן התם דמתניתין דלא כבן עזאי דאמר אין מאמר אחר מאמר בב' יבמות או בב' יבמים לחד נוסחא הא גם לבן עזאי נפסלה על הראשון. ולשון רש"י ז"ל במתניתין שכתב לר"ג דאין מאמר אחר מאמר האחרון אינו כלום. לפסול את הראשונה עליו. ובגמרא אמרינן דלר"ג נמי נפסלת הראשונה עליו. ואפ"ל לענין קושיין דבביאה אחר ביאה לא גזרינן דילמא אתי ליבומי לשני'. כיון דביאה הראשונה מדאורייתא קניא כמו שכ' לעיל. וכן הוא דעת הרמב"ן ז"ל. ופי' הא דכמאמר שויוה רבנן היינו לגרוע כחו וטעמו מדברי התוספתא בפי"א שם זה הכלל כל שאין צריך דעת ביאתו ביאה כאשר יבואר עוד בזה באורך לקמן במכילתין בעז"ה. ובעל ק"ע בפרק האשה נעלם ממנו דברי התוספתא:

אלא דלפ"ז יש לדקדק היכי פשיטא ליה להש"ס דלמ"ד אין מאמר אחר מאמר ה"ה דאין ביאה אחר ביאה בביאת קטן דילמא הוי כביאה פסולה דאפילו לר"ג יש ביאה אחר ביאה כיון דמהני מאמר אחרי'. וה"נ בביאת קטן דמהני אחריו מאמר דגדול אע"ג דהוא רק מדרבנן כ"ש דמהני ביאה אחריה שיש לה קנין מדאורייתא. והדברים ארוכים בזה ויתבארו עוד אי"ה לקמן במכילתין ובירושלמי בפירקין מיבעי להו לר"ג אם יש ביאת בן ט' אחר ביאת בן ט' או ביאה פסולה אחר ביאת בן ט' ע"ש. ובאמת צ"ע מאי מספקא להו דאי נימא דלר"ג נמי יש ביאה אחר ביאה בבן ט' א"כ בביאה פסולה אחר ביאת בן ט' פשיטא דמהני לכ"ע דהא ביאה פסולה קונה מדאורייתא וביאת קטן אינו קונה אלא מדרבנן. וע"כ צ"ל דס"ל דביאת בן ט' נמי קונה מה"ת. וכדעת הרמב"ן ז"ל ודו"ק היטיב בכל הנ"ל:

גמרא בן עזאי דתניא בן עזאי אומר כו'. עיין תוס' ז"ל שקיימו הנוסחא דבב' יבמים אין מאמר אחר מאמר והיינו טעמא דבן עזאי ס"ל נמי דמאמר קונה ומשייר מה"ת. ומש"ה לא עהני בב' יבמים ביבמה אחת דלא מצינו אשה מתקדשת לשנים ואע"ג דאמר ר' יוחנן בקדושין גבי הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום דאפילו קדושי מאה תופסים בה הא אמרינן בירושלמי בשמעתין דר"ג לא ס"ל כוותיה בהא אלא כל שקנוי' קצת לאחד אין קדושי שני תופסין בה. והיינו דאמר דבר אחד עם כל הני תנאי דמאמר קונה קנין גמור לענין זה דלא יחול אחריו קנין אחר. וב"ש דלעיל נמי הכי קאמרי דאין הזיקה נופלת למקום מאמר משום דמאמ' קונה קנין גמור לענין זה שלא יחול אחריו קנין אחר הזיקה:

גמרא והא ביאה פסולה כמאמר שויוה רבנן. עיין פי' רש"י ז"ל וכבר עמדו ע"ז הרמב"ן והרשב"א ז"ל ומהרש"ל ומהרש"א ז"ל על שהחליף שיטתו ממה שפי' במתניתין דלר"נ ביאה פסולה פוטרת לגמרי ואינה צריכה חליצה. ומש"כ מהרש"א ז"ל דלרבנן כתב כן אין הבנה לדבריו ז"ל. דא"כ מאי ראיה מייתי מביאה פסולה למאמר כיון דלדידיה ביאה פסולה ככשרה דמי. ובאמת כבר האריכו בזה התוס' והרמב"ן והרשב"א ז"ל לפרש סוגית הש"ס בזה דמייתי ראיה מביאה פסולה לר"נ למאמר ובכולן יש בהם מן הדחק. כמו שכ' הרשב"א ז"ל. והר"י ב"ר ברוך ז"ל פי' דלר"נ גט ומאמר מן התורה. והקשו התוס' ז"ל דלא משתמיט שום תנא למימר דגט פוטר ביבמה. ועוד דא"כ הוה ליה למימר נמי דאין אחר הגט כלום. וכתב מהרש"א ז"ל דהוי מצי למיפרך ליתני נמי אין אחר המאמר כלום והא לא קשיא דבמאמר שפיר מצינן למימר דקונה ומשייר אבל בגט לא משמע להו דדוחה ומשייר. ול"נ לקיים דברי הר"י ב"ר ברוך. אבל לא כשיטתי' אלא ע"ד הרמב"ן ז"ל. וכמו שכ' לעיל דר' יוחנן ס"ל דיש למאמר קנין מה"ת וקמ"ל דאמרו דבר אחד דקונה קנין גמור לענין זה דלא מהני קנין אחר בתריה. ושפיר מוכח מר"נ דאמ' דביאה פסולה אין אחריה כלום דס"ל נמי הכי במאמר דהא ביאה פסולה כמאמר היא דאינו פוטר לגמרי בלא חליצה כיון דכבר קנה תחילה המאמר באחת או הגט דחה אחת והקנין והדחיה מה"ת היא. א"כ ודאי אפילו כי חזר ובעל לא מיפטרא בגט לחוד דאין כח לביא' לקנות קנין גמור לענין זה כיון דכבר נפסל' עליו מה"ת ושפיר הוי ביאה פסול' כמאמר ואפ"ה קאמר דאין אחרי' כלום ולא מהני ביאה אחריה משום דאין קנין חל על קנין. והיינו דאמ' דבר אחד עם ר"ג דאמר אין מאמר אחר מאמר ועם ר' שמעון דאמר אין ביאה אחר ביאה בביא' קטן אלא דא"כ אכתי תיקשי למה לא יועיל גט אחר ביאה פסולה דהא גט מהני אחר מאמר לכ"ע. וי"ל דביאה קנינה עדיף ממאמר ואפילו גט לא מהני בתרה אלא דלישנא דכמאמר שויוה רבנן אינו מיושב לפ"ז. ומ"מ כן נראה לפרש ומירושלמי איכא סייעת' לפירוש זה כמו שכ' הרמב"ן ז"ל ז"ל אלא דהרמב"ן ז"ל כתב דגזירה דרבנן הכי הוי להצריך חליצה ושלא יהיה אחריה כלום. ושיטת הירושלמי נראה ברור דס"ל דגט ומאמר מה"ת הם כמבואר בכולה פירקין שם. וכדאמרינן נמי התם דלמ"ד אין ביאה פסולה פוטרת אם קידש אחר לצרתה אין קדושין תופסין בצרה. ואי נימא דרק מדרבנן הוא אמאי לא תפסי בה קדושין בצרתה אחר ביאה פסולה. כיון דמה"ת נפטרה לגמרי. אלא דדברי הירושלמי בזה צריכין ביאור כמו שאעתיק לפניך והכי איתא התם רבנן דתמן אמרין דברי רבי נחמיה ביאה פסולה פוטרת ע"ד דרבנן דתמן ביאה בין שהיא אחר המאמר בין שהיא אחר הגט פוטרת. וע"ד דרבנן דהכא ביאה שהיא אחר המאמר פוטרת שאחר הגט אינה פוטרת ולא שמע הא דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן ר"נ ור"ש אמרו דבר אחד דתניא ג' יבמות עשה מאמר בזו ובעל את זו ונתן גט לזו רבי נחמיה אומר הראשונה צריכה גט וחליצה ואין אחר בעילה כלום כך העתיק הרמב"ן ז"ל גרסת הירושלמי. ופי' דר' יוחנן חולק גם על רבנן דהכא וס"ל דביאה אחר מאמר ג"כ בעי חליצה. ולפ"ז מבואר כן בירושלמי דלר' יוחנן בעי חליצה גם לר' נחמיה. אבל בתוספתא לא גרסינן בברייתא הראשונה צריכה גט וחליצה אלא הראשונ' צריכה גט. וכן נראה דאי כגירסת הרמב"ן ז"ל מאי איריא ראשונה צריכה גט וחליצה הא אי בעיא חליץ לשניה זו שבא עליה אלא ודאי אין כאן חליצה כלל. וגם מה שחילק בירושלמי לדעת רבנן דהכא בין ביאה שאחר מאמר לביאה שאחר חליצה לא נתבאר טעמו של דבר ומה שפי' בק"ע משום גזירה אין נראה דכב' כתיבנא דלשיטת הירושלמי כולהו מה"ת נינהו. וא"כ בלאו הכי מסתבר שלא תפטור ביאה פסולה כיון דאין קנינה קנין גמור. שכבר נעשה מאמר או גט באחרת. ונראה לפרש דרבנן דתמן אמרי דטעמא דר"נ משום דביאה פסולה פוטרת בכל גוונא ורבנן דהכא אמרי דלא פטר לר"נ אלא ביאה שאחר מאמר. כיון דלא נדחית זיקתה עדיין שפיר נפטרה ע"י ביאה. אבל ביאה שאחר הגט אינה פוטרת. כיון דכבר נדחית זיקתה ע"י הגט אין הביאה שאחר הגט פוטרתה. וקאמר ולא שמע הא דאמר ר' הילא אמר ר' יוחנן כו'. קאי ארבנן דתמן דלא שמעו הא דאמר ר"י דר"נ ור"ש אמרו דבר אחד דביאה פסולה אע"ג דאין לה קנין גמור אין אחריה כלום. וע"כ היינו כרבנן דהכא דלרבנן דתמן כיון דפוטרת אפילו אחר הגט א"כ קנינה קנין גמור. והיכי אמר דבר אחד עם ר"ש דמיירי במאמר. אלא ודאי כרבנן דהכא ס"ל דביאה פסולה לר"נ ג"כ אין קנינה קנין גמור ואינה פוטרת אלא אחר המאמר אבל לא אחר הגט וכהא דתניא דבביאה אחר מאמר פליגי. ולפ"ז אין אנו צריכין לומר לר"נ דבעי חליצה אחר ביאה פסולה דתיקשי לפ"ז מהא דאמר ר"נ דביאה פוטרת בין באמצע בין בסוף. כמו שהקשה הרשב"א ז"ל. אלא הא דאמרינן דכמאמר שויוה רבנן היינו דאחר הגט אינה פוטרת ואפ"ה לאחר המאמר פוטרת לגמרי דאין אחריה כלום. ועדיין לא נתברר לי הלכה זו. וגם דברי הירושלמי סתומים ועלומים הש"י יאיר עיני בתעלומות חכמתו:

תוכן העניינים

קרן אורה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה