קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי
דף נא.
מאי טעמא דר"ג דמספקא ליה גט אי דחי כו'. מאמר אי קני כו'. צריך לדקדק הא דמספקא ליה בגט ומאמר אי מדאורייתא קאמר אי מדרבנן. ובמאמר אפשר לומר דמדאורייתא מספקא ליה וכר"ש דמספקא ליה במאמר אי מדאורייתא קונה קנין גמור. אבל בגט לא מסתבר לומר דמספקא ליה מדאוקייתא אי גט דוחה דהא לא מצינו גט ביבמה מה"ת. וכדילפינן בקדושין מחלוץ הנעל נעל אין מידי אחרינא לא אלא ע"כ מדרבנן קאמר דמספקא ליה אי תקינו ביה רבנן גט לדחות או לא דליכא למימר דפשיטא ליה בתקנתא דגט דחי א"כ אין כאן ספק. וכן מאמר מספקא ליה אי תקינו רבנן מאמר ביבמה אי לא. וא"כ דמדרבנן בעלמא קאמר. א"כ מאי פריך ליה אביי תיהוי כביאה דלכתחילה ופירש רש"י ז"ל דממה נפשך מעשה השלישי לאו כלום היא. דאי גט דחי ביאה שאחריה לאו כלום היא. וכן אי מאמר קני ביאה שאחריה גם כן לאו כלום היא ואי גט לא דחי ומאמר לא קני הרי היא ביאה בתחילה. וכיון דדחיית גט וקנין מאמר אינו אלא מדרבנן א"כ אמאי לא תיהני ביאה בתרה דביאה קני מדאורייתא ושפיר הוי ביאה פסולה ומש"ה מהני אחר הביאה גט או מאמר. ולולי פירש"י ז"ל הי' אפשר לומר דביאה שפיר מהני אפילו אי גט דחי אי מאמר קני. ומ"מ לא תיהני מאמר אחר ביאה וגט דאי גט דחי א"כ בלא"ה לא מהני מאמר אחריו וכמו שכתבו התוספו' ז"ל בד"ה דמספקא ליה. וראיתי להרשב"א ז"ל שהרגיש בזה על פי' רש"י ז"ל והביא בשם הירושלמי מפורש כדברי רש"י ז"ל. וכן הדברים מבוארים בירושלמי דפשיט מהאי ברייתא דר"ג לא מספקא ליה במאמר ובגט אי קני אי דוחה לגמרי אלא ס"ל דמאמר קונה ומשייר וגט דוחה נמי ומשייר אלא דמשיטת הירושלמי משמע דהכל מדאורייתא קאמר אי מספקא לן אי דוחה אי קונה. היינו דקונה לגמרי מקרא דולקחה. וכן גט פוטר לגמרי ומסיק התם דבגט לכ"ע פוטר ומשייר ואפילו לר"ש וא"כ אטו רבא דקאמר דר"ג מספקא ליה בגט ומאמר היינו דמספקא ליה אי גט פוטר לגמרי אתמהה הא פשיטא לן בכוליה מכילתין דגט לא מהני ביבמה. וע"כ צ"ל דמספקא ליה אי דחי לגמרי אבל זה פשיטא דלא מיפטרא בגט לחוד. ולענין דחיה הוא דמספקא ליה מקרא דלא יוכל כו'. אשר שלחה כדדריש ר"ע לקמן. וא"כ אפשר לומר דלמסקנא נמי דר"ג ס"ל דדוחה ומשייר היינו מדאורייתא וכן מאמר קונה ומשייר מה"ת. אבל מסוגיא דשמעתין משמע דהכל תקנת חכמים הוא וכדאמרינן לעיל מ"ט אמור רבנן גט ומאמר מהני ביבמה. ויתבאר עוד בזה לקמן בשמעתין:
מיהו אמר רבנן יבמה בחד צד מהני בה גט. ובחד צד מהני בה מאמר כו'. ופי' רש"י ז"ל דגט דוחה חציה ומאמר קונה חציה. היינו דדחיית הגט דוחת ומשייר. וכן קנין מאמר היינו דקונה ומשייר. וס"ל לר"ג דמאמר השני אין לו כח לחול על הראשון דמה שיש בכח מאמר לקנות כבר קנה הראשון. וכן בדחיית הגט. אבל גט אחר מאמר או מאמר אחר גט אין לראשון כח לעכב את השני כיון דזה קונה קצת וזה דוחה קצת. ורבנן ס"ל כיון דמאמר קונה ומשייר. וכן גט דוחה ומשייר יש כח לשני לחול על מה ששייר הראשון. ומסיק דביאה פסולה עדיפא ממאמר וגריעא ממאמר עדיפא ממאמר שביאה פסולה חל גם אחר מאמר אפי' לר"ג. ולפי מאי דמשמע בסוגין דגט ומאמר מדרבנן הם הדבר פשוט בטעמו כיון דקנין ביאה מדאורייתא פשיטא דחייל אחר מאמר והא דגריעא ממאמר הוא רבותא דאילו מאמר אחר מאמר פסול לא חייל. ומאמר אחר ביאה פסולה חייל. וקאמר הש"ס טעמא דמאמר קני לכולי' שיורא דגט. ומש"ה לא חייל מאמר בתרי'. אבל ביאה לא קני לכולי שיורא דגט. ומש"ה מהני מאמר בתריה. משמע מזה דהא דאין מאמר אחר מאמר שאחר הגט הוא משום דאין לו מקום לחול דמאמר קני חד צד וגט דחי חד צד ולא נשתייר מקום למאמר השני לחול. ויש לדקדק למה הוצרכו לזה אפי' אם לא קני מאמר לכולי' שיורא דגט. מ"מ אין מאמר השני חל דאין לשני יותר כח מן הראשון כמו במאמר אחר מאמר בתחילה. אע"ג דשיור המאמר הראשון אחריו מ"מ אין כח למאמר השני לחול על מה ששייר הראשון. א"כ ה"נ במאמר שאחר הגט. ונראה דאין כוונת הש"ס למימ' דיש מקום לומר ג"כ דאין מאמר קונה כל שיור הגט דמי מדד בשעל שיעור הקנין אלא זהו הוא דמיקרי קני לכולה שיורא דגט דאין מאמר יכול לחול אחריו דגט לחודיה דוחה ומשייר לחול המאמר אחריו. וכי עשה מאמר בשני' תו לא שייר אחריו כלום משום דאין מאמר אחר מאמר ואין כאן שיור עוד דגט לא מהני ומאמר נמי לא מהני. אבל ביאה שאחר הגט לא קני לכוליה שיורא דעדיין השאיר מקום למאמר לחול אחריו וכ"ז לר"ג אבל לרבנן שפיר מהני מאמר אפילו אחר גט ומאמר. כיון דס"ל יש מאמר אחר מאמר אפילו אם נתן גט ג"כ לאחת מהם מ"מ שניהם שיירו לחול מאמר השני אחריהם. ולפ"ז ביאה אחר ביאה יש לומר דלא מהני. ומ"מ גריעא ביאה ממאמר לענין לחול מאמר אחריו דאחר מאמר לא מהני ואחר ביאה מהני. אלא דא"כ אמאי לא קאמר תרוייהו בחד לישנא עדיפא ממאמר דאילו מאמר אחר מאמר לא מהני וביאה אחר מאמר מהני וגריעא ממאמר דאלו ביאה אחר ביאה לא מהני ומאמר אחר ביאה מהני ועוד. דכי היכי דמאמר קני לכוליה שיורא דגט דאין מאמר אחריו ה"נ ביאה קני לכוליה שיורא דגט דאין ביאה אחריו. ומטעם זה פי' בקונטרס כמו שהביאו התוס' דביאה לא קני לשיורא דגט בין לענין ביאה בין לענין מאמר:
והתוספות ז"ל בד"ה עדיפא כתבו דהא דעדיפא ממאמר הוא דחל על מקום שתפס המאמר דסברא הוא שאין תופס אלא אותו צד שתופס המאמר הוכרחו לזה דאי נימא דביא' קונה מה ששייר המאמר. א"כ בשביל זה לא עדיף ממאמר דהיא נמי לא חיילא על קנין המאמר. ועוד דהא משמע דקנין ביאה הוא פחות מקנין מאמר ומדבריהם נראה דדוקא קאמר דמאמר קני לכוליה שיורא. אבל אי לא קני לכוליה שיורא הי' מאמר חל אחריו. וכמו שכתבו בסוף דבריהם ז"ל. ולענ"ד אין זה מוכרח ואין אנו צריכין לכ"ז כמו שכתבתי ובירושלמי איבעי להו בביאה אחר ביאה לר"ג ותמה הק"ע על התוס' ז"ל שלא הביאו דברי הירושלמי ול"נ דמהירושלמי אין ראיה דלשיטת הירושלמי דחיית הגט וקנין המאמר הכל מדאורייתא. ומש"ה מיבעי להו בביאה אחר ביאה דהא מה"ת נגרע קנין הביאה ע"י גט או מאמר שלפניו אבל לסוגיא דשמעתין דגט ומאמר אינו אלא מדרבנן מסתבר לומר כיון דיש מאמר אחר הביאה כ"ש ביאה וגזירת חכמים היא דביאה פסולה יש אחרי' כלום:
רש"י בד"ה חולץ לראשונה כו'. אלא עצה טובה קמ"ל עכ"ל. והקשה מהרש"א ז"ל למה לא פי' כהא דתנן אם הי' חולץ חולץ לפסולה משום לא ישפוך אדם מי בורו כו' ושלא לפוסלה מן הכהונה. וכתב דאולי דעת רש"י ז"ל דהשניה ג"כ פסולה לכהונה וקרוב הוא לריח הגט. והוא דין מחודש. ומפשטא דשמעתין לא נראה כן. דכיון דמותר הוא בקרובות השניה. אלמא דלאו גט הוא כלל. וכדמשמע לקמן דכל דהוי גט לפוסלה מן הכהונה מהני נמי למיתסר בקרובותי'. ובתוספתא משמע קצת דכל כה"ג פוסל מן הכהונה כדתני התם אע"פ שאמרו אין אחר בעילה כלום חליצה אחר בעילה פסלה מן הכהונה משמע דאפילו אחר בעילה שאין אחריה כלום החליצה פוסלת מן הכהונה אלא דזה ודאי אינו דפשיטא דאחר בעילה בתחילה אין החליצה כלום. ובירושלמי גרסינן לה להתוספתא בנוסחא אחריני. ולענין דקדוקו של המהרש"א ז"ל י"ל דמשום שני יבמים ויבמה אחת כתב כן וק"ל: