קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי
דף נ.
זכה משלימין לו. עי' מהרש"א ז"ל בח"א שהקשה ממשה רבינו שמלאו ימיו ושנותיו. ואם לא מי מריבה היה נכנס לארץ והיו מוסיפין לו. ועי' בשבת דאיכא תנא דאמר דבעטיו של נחש מת. והיינו כר"ע דבשביל עטיו של נחש ימיו של אדם קצובים ולולי עטיו של נחש לא היו ימיו קצובים. והש"ס שם בשבת הוי מצי למיפרך מברייתא זו למ"ד אין מיתה בלא חטא דהא לכ"ע ימי האדם קצובים מתחילת לידתו:
כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה. עיין רמב"ן ז"ל שהקשה דילמא סיפא יבמתו שמתה מותר באחותה איצטריך ליה דווקא באחותה אבל באמה לא. ובירושלמי דייק לה הכי. ומשני איידי דקתני חלץ לה ומתה מותר באחותה אבל באמה לא תני נמי הכי ברישא. ולעיל בפרק כיצד (דף יז) משני הש"ס ביבמתו איידי דרישא. ולפי מה שפי' התוס' ז"ל דכולי' בבא דיבמתו משנה שאינה צריכה היא משום הכי קאמר הש"ס איידי דרישא וק"ל:
הדרן עלך פרק החולץ
פרק חמישי
תוס' בד"ה רבן גמליאל אומר אין מאמר אחר מאמר כו'. וכתבו בשם הריב"ן ז"ל דר"ג כר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל. וכן כתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו. ולקמן קאמר בן עואי נמי דאין מאמר אחר מאמר ובן עזאי לא ס"ל כר"ע דהאמר לעיל מצאתי מגילת יוחסין כו' לקיים דברי ר' יהושע דלא הוי ממזר אלא מאשת איש. וא"כ קדושין תופסין בח"ל אלא וודאי במאמר לכ"ע קאמר ר"ג אלא דלקמן איכא בדברי בן עזאי נוסחי דדווקא בשני יבמים ויבמה אחת קאמר דאין מאמר אחר מאמר: