קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי
דף מט:
תוס' בד"ה סוטה נמי דהא תפסי בה קדושין פי' בקונטרס כו'. וקשיא לר"י כו' מדבריה' נראה דלרש"י ז"ל דווקא בסוטה קודם גירושין לא הוי הולד ממזר משום דעדיין קדושין הראשונים לא פקעו וכל שיש עלי' שם קדושין אין הולד ממזר. ומש"ה הקשו מנדה דנמי לא פקעו קדושין ואפ"ה בעי קרא. ולפי פירושם ז"ל בשיטת רש"י ז"ל אין כאן קושיא כ"כ דבנדה איצטריך דתפסי בה קדושין בשעת נדותה. וצ"ל דקושיתם מנדה הוא (אפי') אי נימא כשיטת רש"י ז"ל דאפי' מחזיר סוטתו נמי הוי ממזר. וכמו שפי' הר"ר שלמה דבריו ז"ל בקדושין פרק האומר דכיון דקודם גירושין לא הוי ממזר ה"ה לאחר גירושין. וכיון דלא הוי ממזר ממילא תפסי בה קדושין לזה הקשו מנדה דא"כ קרא למה לי בנדה נמי נימא הכי כיון דנדה לאחר קדושין לאו ממזר הוא ה"ה אם היתה נדה בשעת קדושין. והרמב"ן ז"ל ישב דברי רש"י ז"ל דבסוטה הוא דאמרינן מדלא פקעי קדושין קמאי ה"ה דתפסי בה קדושי משנעשית סוטה. אבל נדה לא שייך למימר דליפקע קדושי קמאי דא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה דשינוי החוזר הוא. ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל דאם יש מקום לומר דליפקעו קדושי קמאי. א"כ מנ"ל באמת לר"ע דלא פקעי קדושי קמאי. אלא ע"כ אין מקום לומר כלל דע"י איסור שנולד אחר כך דליפקעו קדושי קמאי ממילא דלא מצינו אשה יוצאת בלא גט. וא"כ מנ"ל דתפסי בה קדושי אח"כ. תדע דלר"ע אם נעשה פצוע דכא אחר קדושין אטו פקעי קדושין ויוצאת בלא גט זה וודאי אינו. וכי גירשה ואח"כ קידשה וודאי לא תפסי קדושין. וכ"ת דסוטה שאני דא"א לה שתאסר אלא אחר קדושין. ובדין הוא דליפקעו קדושי קמאי. דא"כ בלא"ה לא תיקשי מנדה. וכן אם נאסרה לבעלה כהן ע"י אונס וודאי דלא תפסי בה קדושין אחר גרושין דהא זונה היא. ומנ"ל דבישראל תפסי בה קדושין. ומשום עוד שם בסוף דבריו ז"ל ולר"ע דסבר דסוטה לא תפסי בה קדושין. וכן במח"ג לית ליה הך דרשא. ג"כ לא הבנתי דהא לר"ע קאמרינן דמודה בסוטה. וא"כ גם מדרשא דלהיות לו לאשה א"א לפרש וכמו שהקשו התוס' ז"ל בפרק האומר דא"כ מח"ג נמי:
ואם יתפרש דברי רש"י ז"ל כפשוטו דבסוטה קודם גירושין קאמר. והטעם כיון דלא פקע' קדושי קמאי וכיון דעדיין מקודשת היא לו הולד ממנה לאו ממזר הוא. א"כ מאי אריא סוטה הא מצינן לאשכוחי כה"ג אפילו בערוה גמורה לר"ע כמו אחות חלוצה. ואם קידש אחות יבמתו ואח"כ חלץ ליבמתו ונאסרה אחותה עליו באיסור ערוה אטו נימא ג"כ דהולד ממנה לאו ממזר הוא. וכ"ת דלר"ע דס"ל דאין זיקה נפטרה היבמה והולכת לה אכתי מצינן לאשכוחי להאי דינא בחלוצה לכה"ד דלר"ע הוי ממזר מדרבנן ואם חלצו לה אחר הקדושין לא ליהוי ממזר. וגם זה צ"ע:
והיה נראה לומר דמהכא ילפינן דקדושין תופסין בסוטה מדכתב רחמנא איסור מח"ג דווקא אחר שנשאת לאחר וקרא מיירי אפי' אם גירשה מחמת ערוה כדכתיב כי מצא בה ערות דבר. וא"כ בלא"ה אסור להחזירה וכמו שהקשו בירושלמי ולר"ע קמ"ל קרא דבמח"ג לא תפסי קדושין. אבל מחמת סוטה לחוד תפסי בה קדושין. אבל גם זה לא כתבתי אלא דרך פלפול. אבל עדיין לא נתברר לי בירור טעמו של דבר בסוטה דשמעתין. ואפ"ל עוד דמהיא תועבה דרשינן לה דאין בניה תועבין. וכמו שכתבו לעיל אבל כ"ז הוי ליה להש"ס לפרושי. וכבר כתבתי לעיל דביר ושלמי אמרינן דלר"ע הוי ממזר מסוטה כמו ממח"ג:
בא"ד וי"ל מי כתיב. כי תהיין לבועל כדקאמר התם מי כתיב כי תהיין לכהן עכ"ל. ואין דבריהם ז"ל מובנים דהא לרבנן הוא דקאמרינן הכי. אבל ר"ע מוקי לה התם בבעולה לכה"ג. וצ"ל דכוונתם ז"ל בקושיתם לרבנן מנ"ל דח"ל תפסי בהו קדושין דילמא קרא כי תהיין מיירי בסוטה לבועל. וכדפריך הש"ס בקדושין ולר"ע נמי למה ליה לדחוקי לקרא דמיירי בבעולה לכה"ג דווקא לוקמא בסוטה לבועל ע"ז מתרצי דגם בזה איכא למימר מי כתיב כי תהיין לבועל. ומש"ה לא מוקמי לה רבנן בהכי. ור"ע ג"כ לא מוקים לה בהכי. כיון דע"כ צ"ל שבקי' לקרא כו'. ומה שכתבו התוס' ז"ל א"נ בבועל לא כתיב הויה ולא תפסי בה קדושין עכ"ל. דבריהם אלו ג"כ צ"ע. דהא בבועל ליכא אלא עשה דונסתרה והיא נטמאה. וכמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל בריש מכילתין. וא"כ הוי עשה שאינה שוה בכל. ולכ"ע לאו ממזר הוא. וכן נראה דלר' יוסי בן כיפר דלית ליה לאו בסוטה לא איצטריך לאשמעינן דלא הוי ממזר. כיון דליכא אלא עשה. ויש לישב בזה קושית התוס' ז"ל על פי' רש"י מהא דאמר לקמן סוטה וודאי איכא בינייהו דס"ל דסוגיא דהתם אתיא כר' יוסי בן כיפר דלית ליה לאו בסוטה:
גמרא וכתוב בה איש פלוני כו'. ממזר מאשת איש וכתוב בה משנת ראב"י קב ונקי לכאורה. הני תרי מילי סתרי אהדדי דהא ראב"י ס"ל לעיל דמאשת אח נמי הוי ממזר. ואם נאמר דבמשנה לחוד היא דאיתמר האי כללא א"ש. אבל רש"י ז"ל לא כתב כן. וכדמשמע לעיל דאפילו בברייתא הילכתא כוותיה: