אור ברסלב

קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי

דף לא.

דף ל:

גמרא וכי תימא ה"נ לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא. צ"ע מאי ס"ד למימר לחומרא אם כן במתניתין נמי נימא דחולצת וליתני ספק גירושין וק"ל:

שם אי בב' כיתי עדים תתייבם ואין בכך כלום קיימי עדים כו'. כבר האריכו הראשונים ז"ל בפי' הלכה זו ועדיין היא סתומה דלכולהו פירושי רבו הדוחקים. לפירש"י ז"ל כבר הקשו התוס' היכי ס"ד למימר תתייבם ואין בכך כלום כיון דס"ל דהוי ספיקא דאורייתא. אבל פי' התוס' ז"ל ג"כ דחוק הוא דלפי' קמא שפי' דבעי למימר דמתניתין מיירי דווקא בב' כיתי עדים אבל בכת אחת תתייבם עיקר סברתם חסר מן הספר. דאיסורא דכת אחת הוא משום גזירה דב' כיתות ומנ"ל הא כיון דבאמת כת אחת נמי הוי ספיקא דרבנן וצריכה גט אמאי לא נחמיר שלא תתייבם צרתה כיון דאיכא ספיקא דרבנן כי היכי דבספק גירושין אע"ג דאין זה אלא חומרא דרבנן דמדאורייתא גט גמור הוא ואם נישאת לא תצא ואפ"ה לא מתיבמת. ולפי' הב' שפי' דמשמע ליה בכת אחת דבב' כיתות לא איצטריך לאשמעינן משום דשמעינן לה ממתניתין דגיטין ג"כ קשה דאטו בהדיא תנן לה דהוי ספיקא לענין חליצה הא הש"ס הוא דמפרש לה הכי וגם לתרתי פירושי הא דפריך דילמא בב' כיתי עדים היינו דב' כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן הוא. וא"כ למה לו להאריך כ"כ לפרוך מיד אגירושין גופא כיון דס"ל דב' כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן. והיה נראה לפרש דהכי פריך אי בב' כיתי עדים אבל כת אחת כיון דאין זה אלא ספיקא דרבנן מתייבמת. א"כ בשתי כיתי עדים נמי תתיבם דגבי קדושין מודינא דלא הוי אלא ספיקא דרבנן כיון דאיכא תרי חזקי לקולא חזקת היתר ליבום וחזקת פנוי' ונהי דתרי ותרי מבטלי חדא חזקה מ"מ אזלינן בתר אידך חזקה והוי ספיקא דרבנן וכיון דבכת אחת כיון דהוי ספיקא דרבנן אמרת דמתייבמת א"כ בתרי ותרי נמי תתייבם אלא ע"כ בקדושין מיירי בין בכת אחת בין בב' כיתות ושפיר שנינא לך דבגירושין לא מצי למיתני בכת אחת משום שאם אתה אומר חולצת מתייבמת והדר פריך ליה דילמא לעולם מתניתין מיירי בב' כיתות ומאי דקשיא לך תתייבם דומיא דכת אחת לא דמי דהכא קיימי עדים ואמרו דקרוב לה ואת אמרת תתייבם דנהי דמודית דבקדושין אין זה אלא ספיקא דרבנן אכתי לא דמי לכת אחת דהכא קיימי עדים כו'. ומש"ה חולצת ושפיר איירי מתניתין בב' כיתות ואמאי לא תני נמי בגירושין כה"ג. ותו בגירושין נמי אין זה אלא ספיקא דרבנן אפי' היכא דליכא אלא חדא חזקה כמו בגירש ולבסוף כנס דבהכי איירי מתניתין דקאי אמתניתין דלעיל. דומיא דבר שטיא דאמרינן אוקמא ניכסי בחזקת בר שטיא. וא"כ ע"כ לא חיישינן להך חששא שאם אתה אומר חולצת מתייבמת וא"ש לפ"ז דמשמע דאביי הוא דפריך לרבה האי פירכא. ולפי' התוס' ז"ל לא אסיק אביי לפירכי' דהא דמייתי מבר שטיא ע"כ הש"ס הוא דמסיק לה דאביי קדים טובא לרב אשי ואביי גופא לא אסיק לפירכיה. אבל לפי הנ"ל ניחא דאביי הוא דפריך דילמא מתניתין איירי נמי בב' כיתי עדים. ואכתי תיקשי אמאי לא תני נמי גירושין והש"ס הוא דפריך עוד דבגירושין גופא ספיקא דרבנן הוא. ודברים אלו מסתברים המה. אבל עדיין לא נתיישבה דעתי בהבנת פשט של הלכה זו ועדיין צ"ע:

ומה דמדמי הש"ס תרי ותרי דהכא להא דבר שטיא דאוקמי לנכסי' בחזקי'. יש לדקדק להנך דסברי דבספיקא דדינא לא אמרינן אוקמא אחזקה דפנוי'. וכן משמע קצת מלשון הר"ן ז"ל בקדושין דמספקא' ליה בנתן הוא ואמרה היא אי הוי' ספיקא דאורייתא ואילו בחזקת ממון אפי' בספיקא דדינא אזלינן בתרי'. וא"כ דילמא תרי ותרי נמי כה"ג הוא. ועי' בזה בתוס' ב"ב (דף לב). ובמש"נלמ ז"ל פ"ז מהל' שכירות והדברים ארוכים בזה:

והתוספות ז"ל בד"ה שני כיתי עדים נמי כו'. הקשו כיון דמסקינן דהוי ספיקא דרבנן א"כ למה מוקמי רבה ורב יוסף בתרי ותרי. נראה מדבריה' דרבה נמי חזר בו וס"ל דלא הוי אלא ספיקא דרבנן ולא ידעתי הכרח לזה ובעירובין ג"כ משמע דס"ל לרבה ורב יוסף דנגד תרי ותרי חזקה לאו כלום היא ועיין בזה בתוס' כתובות (דף כו) באורך. ועוד אשובה אראה באיזה גווני אחריני הוי מצי לאוקמי אי באחד אומר קרוב לה כו'. הא כתב הרשב"א ז"ל דלא הוי' אפי' ספיקא דרבנן. ומה שדקדקתי עליו מהא דלא תנשא משמע דהוי קצת ספק קדושין וגירושין בעד אחד. אחר העיון לא תיקשי דלשיטתו הא דבכתובות מיירי דהיא אינה יודעת כגון שאמר העד דאבי' קיבל בה קדושין אבל מתניתין דהכא ודפ' הזורק דחוק לאוקמא בכה"ג. ואי כמו שפי' הרשב"א ז"ל דכת אחת מסופקים אי קרוב לה או לו. א"כ היינו הך דפרכינן התם והא אי אפשר לצמצם ולא ידעינן אי היא קדמה לד' אמות או הוא קדם. הרי דלא ניחא ליה להש"ס לאוקמא בכה"ג דמסופק לן אם המקום קרוב לה או לו. והתוס' ז"ל הקשו התם אמאי לא מפרש כן הא דתנן מחצה על מחצה ותי' שם כתירוצם הכא דמחצה על מחצה לא משמע הכי:

וראיתי בס' אבני מילואים שכ' ליישב קושית התוס' התם ע"פ דברי הב"ש בשם הג"א דאם העדים מסופקים אם קרוב או רחוק אין זה עדות כלל. ולענ"ד דז"א דע"כ לא קאמר הג"א דאין זה עדות אלא אם העדים אומרים ראינו שנתן לה גט אבל לא ראינו אם הי' קרוב לה או קרוב לו דאין זה עדות כלל כיון דלא ראו בבירור. אבל אם העדים אינן מסופקים במקום אלא המקום מסופק מעצמו אם שלה היא או שלו ודאי הויא ספק מגורשת. וכן מבואר בש"ע כמה ספיקות של גירושין בעניני המקום. והעדים מעידים דבר ברור. וא"כ ה"נ לענין אם לא ידעינן מי קדם לתוך ד' אמות תחילה הרי לפנינו ספק למי שייך הד' אמות אם לה או לו ודאי דהויא ספק מגורשת ובתשובת מיימוני כתב סיוע להאי סברא מהא דנתגרשה מן האירוסין ואחר כך נתייחדה דאינה צריכה גט מספק שמא בא עליה והיינו משום דהעדים לא ידעי. אבל מן הנישואין דגייסי אהדדי שפיר אמרינן הן הן עידי יחוד כו'. ובס' ישועות יעקב רצה לדייק מהא דמן הנישואין הוי ספק מגורשת ש"מ דלא כהג"א דהא עדים לא ידעי אם היו קדושין אי לא. וגם זה אינו דומה דעדים שפיר אמרי מה שראו היינו היחוד. ובזה הוא דמספקא לן אי חשיבי כעידי ביאה אי לא. ועדיין צ"ע:

ומשמעתין מוכח נמי דקנין ד' אמות בגיטין וקדושין מה"ת הוא מדחיישינן לעיל דאתי למימר דקמא קדושין ודבתרא לאו קדושין אלמא דקדושין גמורים הם. ועיין בזה בח"מ סי' למ"ד ובדברי האחרונים שם ודו"ק:

תוכן העניינים

קרן אורה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה